נמאס לי. אני עוזבת.
אף אחד כבר לא מתייחס אלי, כולם מזלזלים בי. חושבים שאני איזה עלוקה שתקועה להם כמו עצם בתוך הגוף.
אני יושבת בודדה, בצד.
אף אחד לא מתעניין בי, וחוץ מכמה צדיקים, אפילו קצת אוכל אף אחד לא טורח לזרוק לעברי.
אפילו השותף שלי מתנכר אלי, חושב שהוא יותר חשוב ממני. כבר מזמן הוא לא אומר לי שלום- מפחד שאזכיר לו נשכחות.. כל היום הוא מתעסק בעצמו, בהנאות שלו, מתנכר אלי לחלוטין. הייתי רוצה לחדש איתו את הקשר, שנדבר קצת, יש לי כמה דברים לומר לו.
אבל אני בוכה בשקט בלב, זועקת, מתחננת שישימו לב אלי. לא בשבילי, בשבילם.
ניסיתי לבקש, בהרבה דרכים, לא הרפיתי.
אך שום דבר לא השתנה כבר שנים. נשבר לי, והחלטתי לעזוב.
נראה אותו מסתדר בלעדי.
הנשמה.
אשמח להערות והארות לשיפור
שכוייח..
