*מערכון קצר שכתבתי לחברתי [חגית] ע"מ לשמחה, אחרי שאמרה לי שהיא עצובה..
לאחר שיחה ארוכה בין שתי החברות הטובות, חגית מספרת לחברתה שהיא ממש בדיכאון..
החברה: "הממ.. חגית חברתי..אני לא יכולה ללכת לישון כשאת עצובה ומדוכאת כ"כ.. הממ.. נראה לי שאני אשלח אותך לבדיקה אצל הדוקטור-הנכבדת-הרופאה-מיכל-שרה-לב-ציון.."
[במרפאה.. לאחר שהי'ה ארוכה בחדר המתנה חגית הצדיקה נכנסת סופסוף לחדר הרופאה]
ד"ר מיכל: "וואי חגית.. את לא נראית טוב כ"כ.. שבי ואני אבדוק אותך.."
חגית [בעיפות מה]:" נכון.. ואני גם לא כ"כ מרגישה טוב.."
[חגית מתישבת על הכסא]
ד"ר מיכל: "תפתחי פה גדול.. יופי.. בדיוק ככה.. קצת יותר גדול.. מעולה.."
חגית: "אאאאאאאאאאההההההההההההה......."
ד"ר מיכל [בתמיהה][ספק לעצמה ספק לחגית]: "הממ.. הגרון בכלל לא אדום.. אולי זה האוזניי'ם?.."
[ד"ר מיכל בודקת את אוזני'ה של חגית בקפידה רבה.. ומודדת לה חום..]
ד"ר מיכל: "אני לא מבינה.. אז מה זה יכול להיות??........"
[ד"ר מיכל מעיי'נת כעת בפני'ה של חגית]
ד"ר מיכל: "אהה!!! אני יודעת מה זה.. אין לך בכלל סימני חיוך ליי'ד עיי'ניך! עניי'ך מלאות עצב ויאוש, וכל פניי'ך נפולות.."
חגית [בדאגה ומעט לחץ]:"מה זה אומר???.. מה יש לי???.. זה מסוכן???.."
ד"ר מיכל[בפנים חמורות סבר]:" כן.. זה מאוד מסוכן.. אל כן חיי'בים לטפל בזה מיידית!"
חגית: "איך קוראים למחלה הזאתי?.. היא נדירה?.."
ד"ר מיכל: "למחלה קוראים "עצבות".. ולצערי יש הרבה שחולים בזה.. אבל אל תדאגי! יש לזה תרופה מעולה! היא פשוטה וישנה.. אבל מועילה.. ושמה "מילי דשטותא".."
חגית:"אמא'לה! זה כואב?.."
ד"ר מיכל[בחיוך קל]: "לא.. את רק תרגישי יותר טוב ויותר מעולה.. וכשתגמרי לשתות את התרופה, לא ישארו בעז"ה סימנים למחלה.."
חגית: "הו תודה!!! ב"ה אני אתרפה במהרה.. אם היא תרופה כ"כ טובה, מעניי'ן אותי.. מי הגאון שהמציא אותה?.."
ד"ר מיכל: "זה רבינו הקדוש רבי נ נח נחמ נחמן מאומן!!!!!!!!!!!!"
[ד"ר מיכל נגשת לארון המאובק, ומתעטשת מעט ומנקה את האבק. אחר כך היא מוציאה ספר עבה, ישן, עב כרס, מתפרק, הנראה כאילו תיקנו אותו פעמים רבות. אחר כך היא מתיי'שבת בנוחות על כיסאה ליי'ד חגית, ופותחת את הספר]
ד"ר מיכל [מעלעלת בספר]: "אז מה נקריא לך?.. זהבה ושלושת הדובים?.."
חגית[בצחקוק]: "לא.. זה לילדים קטנים.."
ד"ר מיכל: "חח.. צחקתי איתך.. אין כאלה סיפורים בספר זה.. רק רציתי להצחיק אותך מעט.. תסתכלי.. התרופה כבר החלה לפעול.."
[ד"ר מיכל מושיטה מראה לחגית. חגית מתבוננת במראה ואכן נוכחת לדעת שמעט קמטים של צחוק הופיעו לייד עיי'ני'ה..]
ד"ר מיכל: "אה! הינה בדיחה טובה! היא אפילו בנושא רופאי שיניי'ם.. היא אפילו לקוחה מתוך האתר של ברסלב.. הינה הקשיבי טוב.. 'איש אחד הלך לרופא שיניי'ם, ובטעות נכנס למשרד עורכי דין. האיש שאל:" כאן עוקרים שיניי'ם?.." המזכירה השיבה "לא.. כאן פושטים את העור.." '
חגית [צוחקת בקול רם]: "חחחחחחחחחחח.... זה הי'ה מצחיק.. אבל היא היתה קצת צולעת.. יש לך אחרת?.."
ד"ר מיכל: "אני מסכימה איתך.. אני גם חשבתי שהבדיחה היתה לא משו.. אבל זה לא אשמתי.. זה מה שהי'ה באתר ברסלב ב"בדיחת היום".. זה כבר אשמת המערכת.. עדיף שאני אדלה לך בדיחה מזכרוני הדל.."
ד"ר מיכל [מאמצת את מוחה, ומצחה חרוש קמטי חשיבה..] "עזבי.. אין לי בדיחות בראשי כרגע.. אבל מצאתי בדיחה מהאתר של נענע! [גם על רופאי שיניי'ם..] 'איזה פרסי אחד נכנס לרופא שיניי'ם. כשהרופא רואה שכל השיניי'ם שלו מזהב, הוא שואל את הפרסי: "למה באת אליי' אם כל השיניי'ם שלך מזהב?.." אז הפרסי עושה לו: "כי באתי להתקין אזעקה.." '
[ד"ר מיכל וחגית מתפוצצות מצחוק, וכמעט נופלות על הרצפה..]
חגית [מתגברת על צחוקה]: "זה כבר הי'ה בדיחה נורמאלית.."
ד"ר מיכל [בחיוך]: "נכון..
[ד"ר מיכל וחגית נגשות למראה הגדולה שעל הקיר מתבוננות.. ורואות שלא נשאר אפילו סימן קטן של המחלה הארורה על הפנים..]
ד"ר מיכל: "איך את מרגישה?.."
חגית: "מעולה!!!!!!! נהדר!!!! מעולם לא הרגשתי טוב כ"כ.. תודה רבה.. וואי אני פתאום מרגישה צורך מרוב שמחה לבוא ולהתפלל לקדוש ברוך הוא.. הוא כ"כ טוב.. ובדיוק [ובהשגחה..] זמן לתפילת מנחה עכשיו.."
ד"ר מיכל: "נכון.. תודה שהזכרת לי.. גמאני צריכה להתפלל.."
ד"ר מיכל וחגית יוצאות החוצה עם סידור בידיהם, וחיך ענק מרוח על הפנים שלהם.. והולכות לבית כנסת הסמוך; הבית כנסת הברסלבי.. נכנסות לבפנים.. ומודות לבוא עולם על כל החסדים שהוא עושה כל שני'ה ושני'ה עמנו..
סוף... [הערת מערכת: איזה סוף מרגש!!!.. אני עוד שני'ה עם דמעות בעניי'ם!!..
]
))))