ואז תוכלי לקפוץ בימי ראשון הביתה..

בעזהי"ת

רוצה סניף ספציפי

[יש אוטובוס ישיר משם לתחנה שהכי קרובה ליישוב, אם זה עוזר. והם רוצים שבתות..]

אחרי שתראי דבקות ברצון שלך - בלי לצפצף על ההורים, הם ילכו איתך ואפילו יהיו גאים בך.

תשתדלי לדבר איתם, להסביר, לומר כמה שזה חשוב לך.

מצד שני - את לא צריכה לבקש רשות ללכת למיונים. תודיעי שאת הולכת ותלכי.

הבהירי להם שאת כילדה בוגרת מאוד רוצה שהם ילכו איתך ויעודדו, ובנתיים את נוסעת לסיירת.

בהצלחה!

ברימונים עושים ממש מעט שבתות, אחת ל...

ככה תרוויחי מכל העולמות, גם שירות לאומי מהנה ומאתגר, וגם לא תצטרכי ל"צפצף" על הורייך.

בקיצור- שווה בדיקה

רצות להציל את העולם ושוכחות את מצוות כיבוד הורים..

בעזהי"ת

פשוט לא עושה לי את זה, להיות שבת בבית. ז"א, נורא נחמד והכל, אבל תכלס'- די משעמם.. גם אחשלי בישיבה, אחותי בפנימיה, גם ככה יהיו שבתות שקטות כאלה עם שתי הקטנים, אני פשוט לא רוצה ששבת ולא שבת יהיה שיקול.

יש דברים יותר חשובים מקומונה, אני מאמינה שזה יכול להיות המקום שלי.

לא נורא, הציפורים יוצאות מהקן במוקדם או במאוחר

בס"ד

אבא ואמא ילמדו להתמודד..

אני מדריכת חוץ וזה גם אומר מלא שבתות מחוץ לבית. והם פשוט מבינים כמה שזה חשוב. זה חלק מהתרומה שלהם לעם..

תבטיחי להם שאחרי החתונה תבואי לשבתות..

וגם תקפצי לבקר הרבה בימי חול.

[אני ממש משתדלת לחזור הביתה חמישי ומוצ"שים אפילו שזה בקושי כדי לישון.. (טוב, דוגרי.. אני עושה אתזה בשביל האינטרנט..)]

כולה בת שירות. עניי עירך קודמים,הבית שלך קודם.ההורים.

נו טוב,

איש הישר בעיניו יעשה.

שזה הבסיס,

כתוב, "כבד את אביך ואת אימך..."  גם אם זה קשה ומשעמם.....!!!

זה נקודה למחשבה!!

אז כל החיים תעשי רק מה שההורים מעדיפים, תחשבי רק כמוהם, תפעלי לפי הרצון ששלהם כמו בובה על חוטים? אין לזה סוף..

-זה לא כיבוד ההורים האידיאלי. עיוותתם את המושג! העצמאות של הבנאדם לא אמורה להמחק בשם ה'כיבוד הורים' הזה. הוא ילמד לידם, יישאר לעשות שירות לידם- כי ככה נוח להם, ואז הוא גם יגור לידם וימות לידם?

בס"ד

כתבתי תגובה ארוכה ולמרבה הצער היא נמחקה..

אם זה עוד רלוונטי מוזמנת לשאול באישי!

שבוע זך!

אני מאמינה בכל מאודי בחופש שלך להיות מי שאת וביכולת שלך לבחור בעצמך את הדברים שיהיו טובים לך.

אני מאמינה שאת אדם בוגר מספיק להחליט את ההחלטות שלו בעצמו ואני מאמינה שאת יכולה לשקול היטב את כל השיקולים ולהחליט לבסוף מה יהיה לך הכי טוב.

יחד עם זאת- אני גם מאמינה שאת יכולה לעשות את הדברים שטובים לך ביחד עם אמא שלך ולא בניגוד אליה או בנפרד ממנה.

בסופו של דבר היא אמא שלך. היא דואגת לך ורוצה בטובתך ויכול להיות שיש דברים נוספים שהיא חושבת עליהם ולא מצאה זמן ומקום להגיד לך.

הרבה תלוי במידת הקשר שיש בינך לבין אימך.

את יכולה לעשות איתה שיחה רצינית על העניין?

שיחה רצינית משמעותה-

לשבת איתה ולספר לה עד כמה חשוב לך לעשות שירות במקום המסויים שבו את חושבת לעשות, עד כמה זה משמעותי לך וחשוב לך שהיא תהיה לצידך ותתמוך בך לאורך השנה הזאת.

להגיד לה שאת מאוד אוהבת אותה ורוצה לשמח אותה ויחד עם זה- את מעוניינת לעשות את הדבר שאת תשמחי בו ותאהבי אותו.

בקשי ממנה שתקשיב לך. לצרכים שלך. ללבטים שלך. פתחי איתה את הקלפים ושתפי אותה במה שאת חושבת!

ונסי להקשיב לה. אולי תלמדי משהו חדש שלא חשבת עליו? אולי היא תגיד דברי טעם? אולי היא רוצה בטובתך ולא רק "חושבת על עצמה" כמו שאת חושבת?

דבר נוסף שאני ממש מוכרחה לומר בהקשר של שירות לאומי רחוק מהבית-

שנת שירות זו חוויה בונה ומבגרת מאוד. זו שנה שבה את חיה לבד (עם חברות, לא תחת השגחת ההורים או אנשי צוות מהפנימיה שבה למדת) ויש לך הרבה חופש לעשות בה כרצונך.

יחד עם כל החופש יש כמובן אחריות גדולה למלא את התפקיד שלך בצורה הטובה ביותר. (וכקומונרית--- זה תפקיד דורש מאוד מאוד!)

אני מניחה שכל זה ידוע לך, ובכל זאת אני אומרת את זה כי אני רוצה לבשר לך שגם אחרים יודעים את כל זה. ויש אנשים שמנצלים את הידע הזה כדי לפגוע בבנות השירות.

האנשים יודעים שהבנות נמצאות רחוק מהבית, לפעמים קצת במריבה עם ההורים (כי אמא רצתה שהיא תהיה קרובה והיא הלכה רחוק...) ויש אנשים שמגיעים בדיוק למקום הזה.

הם מתחילים עם בנות השירות, הם מנסים למשוך אותן לכל מני מקומות רעים. (מנסיון אישי שלי- זה רע ונורא)

במקומות שירות רבים ממש מנצלים את הבנות (דבר ידוע ומוכר) והבנות לא יכולות לומר כלום כי אין להן סמכות נגד המנהלים.

אם ההורים היו מעורבים והיו יחד עם הבנות בעניין הזה- הרבה מהצרות של בנות השירות היו נפתרות.

מספיק שאבא שלך ירים טלפון למנהל שמעביד אותך בפרך ויצרח עליו קצת... וזה יועיל פלאים. (זה רק מקרה אחד כמובן שאבא יכול לעזור בו)

מסקנה-

לא כדאי להתרחק מההורים בשנה הזאת. (מנטאלית לא פיזית!)

זו הולכת להיות שנה של הקרבה גדולה שלך. את תזדקקי מדי פעם לאמא כדי לבכות לה על הקושי שלך, לקבל ממנה תמיכה, אולי שתמשוך קצת בחוטים...

כדאי ללכת לשנה הזאת יחד עם ההורים!! נסי לגרום לאמא להבין שאת איתה לא נגדה. ובקשי ממנה: אנא, היי איתי בהחלטה שלי!! תני לי גב כדי שאצליח בשירות שלי.

המון הצלחה!!

ואם תרצי ייעוץ ועזרה בהחלטה אני כאן.

וממש סליחה על האורך...

שהתעקשה לעשות שירות דיי רחוק מהבית..

קודם כל-

תשקלי אם את רוצה קומונה.

זה נראה קצת ורוד וזוהר, וכן, אתה בטוח שיהיה קשיים ובעיות לפני כן,

אבל אין לך מושג עד כמה זה קשה!!!!

זה אינטנסיביות מטורפת!

ואל תבואו ותגידו לי שגם בנות של גרעינים זה ככה. אז אני לא מזלזלת, אבל קומונה זה אשכרה מסביב לשעון,

ואת פשוט ל-ב-ד. לא משנה עד כמה יש לך רכז\ת שצמודים אליך מבנ"ע, ועד כמה את בקשר עם קומונריות אחרות,

בסופו של דבר, את לבד. מול המדריכים, מול הבוגרים, מול העבודת בוקר, העיריה וכל שאר החארטות..

וזה קשה.

ואת חיייבתתתת את הבית! אין לך מושג עד כמה כל שניה אני מחפשת רק לחזור לבית...

זה פשוט המקור כוח המטורף... וגם אם את פנימיסטית ורגילה להיות מחוץ לבית, בשירות זה שונה. כ"כ שונה.

ושאני לא יצא כ"כ שלילית, אני כן נהנת בקומונה. פשוט כיף להיות בסניף עם כל החבר'ה והצחוקים ומאנשים שפשוט חג'דומטים... אבל צריך משהו הרבה הרבה מעבר לזה..

אני ממליצה לך לשקול קומונה ברצינות באמת, לדבר עם קומונריות בהווה ובעבר,

וגם למצוא סניף קרוב לבית......

הרבה הצלחה! מוזמנת לפנות באישי...

מי שתחפש קיצורי דרך תמצא אותם גם בצד השני של העולם.

וגם מצד שני- מי שתחפש שירות משמעותי תמצא את שביל הזהב.

אני ב"ה שנה שנייה ומצאתי את הדרך שבעיניי נכונה ומתאימה ומשמחת אותי ואת כולם איתי(:

אשמח לפרט בפרטי וכו' מפאת מידע יתר באינטרנט וכאלה..

בס"ד!

עכשיו רכזת חבריה ב' וחצי קומנרית...

אז זה לא היתה רק הקרבה לאולפנה, זאת היתה הקרבה גם לחניכות שלך ולסניף...

אז ב4 שנים היית בסניף, מתוכם שנתיים את רצה מפעולה לפעולה, חוזרת ביום חמישי- ורצה לסניף אחרי פחות מחצי שעה, וחוזרת באמצע הלילה- כי אחרי הפעולה את והמדשית הלכתם לדבר...  לא מדברת על עזרה בבית, רק על לשאול מה קורה ולדבר... שנתיים שבהם בסוף סעודת שבת את רצה לפעולת חב"ב... שבצהרים את הולכת ללימוד צוות וישר לסניף, ובמוצא"ש לישב"צ מאד מאד חשוב... וכל כמה זמן לא אוכלת בבית גם בשבת- שבת שבט, שבת צוות... ומסיבת פיג'מות, ובת מצוות לחניכות, ואת בכלל לא בבית.

ואני במקרה יודעת כמה היית בבית, להזכירך אנחנו אחיות.

ובאמת- אף פעם לא היית בבית.

אז לדעתי תחפשי מקום שבו את יכולה להוציא את כל היכולות המיוחדות שלך, להתפתח ולתרום... אבל תיהי בבית, זה ממש חשוב... הרי אם לצערי לא תתחתני השנה |מתה להיות דודה|, תתחתני עוד שנה שנתיים... אח"כ לא תיהי בבית... וגם בשרות לא תיהי בבית הרי, אז לפחות קצת...

בס"ד!

מפעולת חב"ב לפעול חב"ב, לישב"צ, לישיבה בהנהלה המרכזית...

הזו, ואני חוזרת בי מהדברים שכתבתי.. לא ראיתי את התמונה כולה (זה כנראה החסרון של התייעצות בפורומים..).

ודברים היוצאים מן הלב...

לימודים גבוהים -

לפעמים גם בלימודים גבוהים נאלצים להיות רחוק מהבית ולגור במעונות

וגם מי שזוכה לחזור הביתה כל יום, חוזרת לעיתים קרובות מאוד מאוחר

(למשל אני הייתי חוזרת כמעט ב6 וחצי - ואני גרה קרוב יחסית למכללה שלי והיתה לי הסעה כמעט עד הבית. יש לי חברות שהיו חוזרות גם אחרי 7... - ותחשבי גם על שעת הקימה בבוקר בשביל זה!!)

לחלוטין את. אלה החיים שלך ואת בוחרת עד כמה לקחת בחשבון רצונות של אחרים.

מה שכן, זו אמא שלך, ומצוות כיבוד הורים היא חמורה וחשובה מדי בשביל "פשוט לצפצף"..

הפתרון לענ"ד תלוי בעד כמה עזיבת הבית באמת מהותית לך ולבנייה שלך.

באיזשהו שלב, תאלצי לעזוב את הבית- והעזיבה תגרום צער מסויים לאמא שלך, אין מה לעשות.

השאלה פשוט מתי תעשי את הצעד ועד כמה תשתדלי להיות קשובה לקושי של אמא שלך ועד כמה תשתדלי להקל עליה, להבין אותה ולחבק..

שיהיה בהצלחה!

ואז תתגעגעי לשבתות בבית