דיייי אני יתפרק בסוף!!!!!!!!!!!!!!!!
אוקיי זה הולך להיות ארוך אני מזהירה מעכשיו.... לא חייבים לקרוא, חוץ מזה שאני אשמח לעזרה גם הייתי חייבת לפרוק....
טוב... יש לי בעיה כבר המון זמן.. שמעסיקה אותי הרבה ומסובבת לי את כל החיים. אשמח לעזרתכם. כי אני כבר אבודה
אני ינסה להסביר אותה כמה שיותר ברור-
מאז גיל קטן הפחידו אותי דברים כאלה- מוות, פיגועים, צבא, מחלות, וכווווו'
בתקופה האחרונה זה התגבר יותר מידי!!!!
תבינו- כמה שאני 'לא מפחדת מהמוות' 'רוצה למות' וכו'- בתכל'ס- אני מתה מפחד!!!!!!!!!!!!!!!
אבל הפחד פה הוא פחות המוות, זה נכלל בקטגוריה- (שעות עבדתי על איך לנסח את הסוג של הפחד הזה...) -
הפחד מפני המחר.
אני מפחדת מהמחר. מה"מתנות" שהוא עלול להביא.
מפחדת!
אני כל יום הולכת לישון בהרגשה כזאתי
גם אם אין למחרת שומדבר מיוחד, בלתי רגיל, שונה... אפילו עוד יום בחופש,
יש לי סוג של טראומה. מסיפורים, שירים, מציאות ודמיונות.
לדוגמה לא מזמן מישהי, חברה של אמא שלי (אני מכירה אותה...) חלתה במחלה שאין לה מרפא, והיא לא יכולה אפילו לעלות במדרגות, וזה רק מתדרדר עם הזמן עד שמתים. אמא שלי סיפרה לי שהיא אמרה לה בכאב רב שקשה לה לעלות אפילו במדרגות להעיר את הילדים. אמאלה! לא מבוגרת! קרובה לגיל של אמא שלי!!! -אז עכשיו אני מרגישה שאני חייבת לומר עכשיו תודה לאמא שלי על כל מאמץ הכי קטן שהיא עושה למעני (זה נכון.. אבל זה נראה קצת מגוכך ומביך כל שניה לומר 'תודה')
עוד דוגמה?
מישהי מהאולפנה נפטרה לא מזמן. לאחר המוות שלה ועדיין יש לי סוג של יסורי מצפון למה לא דיברתי איתה.. יצרתי קשר... תלמידה מהאולפנה אחרי הכל, אפילו לא שלום, בקשת חברות בפייסבוק. אז עכשיו אני מרגישה שאני צריכה להכיר את כולן. את כולןןן באופן אישי. שאני לא יצטער על זה אח"כ. אני לא עושה את זה כי אני מפחדת מתגובות החברה.
חוץ מזה אני גם כל הזמן מפחדת שפתאום מישהי, חברה קרובה, או אפילו רחוקה שבחיים לא דיברתי איתה, סתם מהאולפנה, פשוט יקרה לה משהו וזהו!
אני מפחדתתת
אני מפחדת שמחר, בלי הודעה מראש, יקרה משהו.
מישהו יתאבד.
אני ימות בדרך כלשהי.
אני יחלה במחלה סופנית.
אני יחלה במשהו שיגביל אותי.
אני יחלה במחלת נפש.
למישהו שאני מכירה יקרה משהו.
-אבל לא מזה אני מפחדת! פשוט עוד לא הבנתם את הבעיה שלי! כי לא בזה אני מבקשת שתעזרו לי!!! הבעיה היא אחרת-
אני עכשיו מרגישה צורך להיות מושלמת. בגלל זה. (הדגשתי כי זאת הבעיה בדוגרי)
אני מפחדת שכאילו נגיד אני ימות מחר, אז בבית דין של מעלה אני לא רוצה שכמות הקטגורים תכריע על כמות הסנגורים, אני מפחדת שאח"כ, לא קשור לבית דין של מעלה (גם אבל לא זה מה שמטריד אותי כרגע)- אני מפחדת שכאן, לא רק שעוד לא הספקתי לעשות כל מה שאני צריכה להספיק פה!!!!! -אלא גם עוד לא הספקתי לבקש סליחה מכל מי שאני צריכה, כי אין לי אומץ!! עוד לא הספקתי לתקן את העולם! עוד לא הספקתי להיות הבת המושלמת שכל הורה היה רוצה- במקום לגרום רק צער וכאב להורים שלי, למשפחה, לקרובים, לכל מי שמכיר אותי!!!!!!!!!!!! הנכדה הטובה! הנינה! האחיינית! האחות!!!!!!!!!!!!
אז זהו. הצלחתי להגדיר פחות או יותר את הבעיה. -
זה מתחיל מזה שאני מפחדת שאו שלי יקרה משהו, או שלמישהו אחר,
ואז לא הספקתי את מה שאני צריכה
אז כרגע, אני מנסה להיות מושלמת כדי להצדיק את זה שאני עוד פה!!! כדי שכשאני ילך- או מישהו אחר, אני ידע שהייתי טובה.
אבל מה!!!!! כמה שאני מנסה להיות כ"כ טובה!!!!!!!! כ"כ מושלמת!!!!!!!!!
-זה לא מצליח לי אפילו לא בקצתתת!!!
אני ילדה גרועה, דוגרי, אתם לא יודעים איזה צרות אני עשיתי ועושה להורים שלי קודם כל.
אח"כ למשפחה שלי, אח"כ לחברות!!!! לכל מי שמכיר אותי!!!!!!!!!!!! אפילו למורות שלי!! למנהלת! לכולם!!!!
אז אני כאילו מפחדת לא להספיק את כל מה שאני צריכה, ללכת מפה בהרגשה רעה.
אני רוצה להיות מושלמת!!! באמת!!!!!!!!!!!!
אבל,
אני מרגישה,
שנכשלתי
במשימה.
זה מתסכל אותי כל פעם מחדש ומעציב אותי יותר!!!!!!!!!!!! שאפילו בכח רצון שלי אני לא חזקה!!!!
עצות? יש?
מוזמנת באישי!!!
