היא נוגעת בכל לב,
פוגעת, יוצרת, מחזקת כאב.
רואה אותה משקיפה אליי,
אמיתית, כנה ומאירה מעליי.
שקרים ממוחזרים בצורת מתק שפתיים.
אני נופל ומקלל את תכלת השמיים.
פותח חלון ומצפה לגשם שישטוף,
אך אור נוגה את החדר מתחיל לעטוף.
אמת כך גוברת על כל כאב שבי,
ודמעות שהפכו כבר לאש נשפכו.
האימה שמסתתרת בכל ראי,
מזכירה אויבים שלידידים נהפכו.
להיקרע בין אמת לשקר, לדעת מה נכון.
ואני ברחוב שטוף מבול, מרים שוב ראשי בגאון.
היא יודעת אותי, את נפתוליי הסבוכים.
האמת כך נוגעת, יודעת, רצה במבוכים.
אני נופל בבכי, אך היא שולחת יד גואלת.
אהבה עוד בוערת, והאמת לא מתקפלת.
אמת כך גוברת על כל כאב שבי,
ודמעות שהפכו כבר לאש נשפכו.
האימה שמסתתרת בכל ראי,
מזכירה אויבים שלידידים נהפכו.
להיקרע בין אמת לשקר, לדעת מה נכון.
ואני ברחוב שטוף מבול, מרים שוב ראשי בגאון.
לא אשקר לעצמי, לא עוד אצעד אל הקבר.
האמת נצחית היא, היא מעל ומעבר.
אמת כך גוברת על כל כאב שבי,
ודמעות שהפכו כבר לאש נשפכו.
האימה שמסתתרת בכל ראי,
מזכירה אויבים שלידידים נהפכו.
להיקרע בין אמת לשקר, לדעת מה נכון.
ואני ברחוב שטוף מבול, מרים שוב ראשי בגאון.



, לוידעת למה..