יש לי ממש עין רעה...
אני חושב על אנשים גם כשהם עושים דברים טובים-אני ממציא סיבות למה הם לא טובים...
לדוגמא-כשמישהו מברך בכוונה ועוצם עיניים ומתרכז אני ישר חושב על זה שהוא עושה את זה בשביל הצומי, שיחשבו איזה צדיק הוא, או דברים בסגנון...
אני לא יצור קנאי, באמת, אני מכיר את עצמי, וגם לא כזה גאוותן, זה לא בא מקנאה ולא מגאוה, זה פשוט סתם ככה!
וזה ממש מציק לי...
אפילו רבנים גדולים שמספרים את כל הסיפורים עליהם על כמה שהם היו צדיקים, ועשו רק טוב, אני חושב שהם עשו את זה רק בשביל הכבוד, ושיגידו עליהם שהם צדיקים, אפילו כשאומרים עליהם שהם ענוים אני חושב שזה רק בגלל שהם בעצם מתגאים בענוה...
אני ממש מרגיש לא נעים שאני חושב ככה...







