אז ככה,

דמיינו שאין אלוהים.

איבדתם את האמונה ואתם צריכים להמשיך את החיים בלי המשמעות שהאמונה והדת נתנו לכם.

איך אתם מרגישים לגבי זה??

איך אתם נוהגים מעכשיו?? איך אתם ממשיכים את החיים שלכם? איך אתם בונים אותם?? או שמא - מתייאשים וכו'?...

קיצר,

זרמו עם זה וספרו לנו על התוצאות.

ממש חשוב לי לשמוע (או לקרוא... ;)) את התשובות שלכם..

תודה!!

ישר בשורה הראשונה שאמרת "דמיינו שאין אלוהים" - כאילו נבהלתי כזה..אבל באמת בהלה, כאילו קפץ עלי חתול, הלכתי טיפה אחורה, מבטיחה

ות'אמת, הפתעתי ממש את עצמי!...

איך מרגישה לגבי זה?-- בהלה! ביומיום, ובכלל, אני כמעט ובכלל לא מרגישה אותו, או יותר נכון בכלל לא מרגישה אותו, אבל לדעת שהוא נעלם?..ברר.. (כנראה זה מראה שאולי יש בי משהו   )

כי כאילו אני פה כי הוא פה, את מבינה?

אז אין כזה דבר.. לוידת.. לא מצליחה

בס"ד

אוקיי, יש איזה מישו שברא תעולם, לא חושבת שהוא צץ סתם, אבל אותו מישו הזה לא שם עלינו, הוא לא רואה מה קורה אצלינו ואם הוא רואה לא אכפת לו. כל התפילות הולכות לעזאזל כי הוא לא שומע אותם בכלל, החיים ריקים וחסרי תוכן ומשמעות וזאת אחת הסיבות העיקריות שיש צורך דחוף בפיצוץ העולם הזה.

מה אני עושה עם זה שהמציאות כזאתי?

אני משתדלת לשמור מצוות, ולא, לא כי אלוהים מחייב אותי או משו (אין לו שום זכות לחייב אותי לעשות מה שבא לו), אלא כי זה עושה לי טוב.

אני מתפללת שחרית בקביעות ולא כי מתפללים בכיתה, אלא כי זה נותן סוג של תקווה שדברים יכולים להראות אחרת, אני נוטלת ידיים ומברכת בירכת המזון על לחם כי אז הלחם יותר טעים לי, אני שומרת שבת כי כיף לי יום אחד בשבוע להתנתק מהעולם ואשכרה לעצור ליום אחד את כל מרוץ החיים המטורף הזה. אני גם לומדת כדי שיהיה לי מקצוע כי אין לי ברירה, אני תקועה בעולם הזה, אז לפחות שאני יוכל להנות מדברים חיצוניים. ועוד ועוד ועוד ועוד....

אני לא מסכימה איתך בכלל!!!!!!!!!!!

זה סותר את כל מה שלימדו אותי מגיל אפס ואת כל מה שאני מאמינה בו!!!

אולי את מוכנה להסביר לי יותר?

אתה יודע, זה כמו לדמיין שאתה לא יודע על קיומך, אומשהו כזה. אי אפשר לדמיין את זה כי אף לא חווית את זה

אני יהיה אבודה.. לגמרי.. כמה שאני רחוקה, בלעדיו אני יהיה בכלל אבודה...

מפחיד אותי לחשוב על זה.

ת'אמת - הדבר הראשון שעלה לי לראש זה - אאוץ'..

כאילו, ת'אמת - וואי זה נשמע ממש כופר - הייתי ממשיכה ת'חיים בכיף.. בהתחלה - זה דיי שוק כי כאילו - גדלתי על האמונה שיש אלוקים - ופתאום מגלים שאין?! זה דיי מבאס, לא? זה הורס וסותר את כל התיאוריות וגם יש את כל השאלות האלה של - למה לי לחיות בכלל ולמה אנחנו פה - והתשובה העיקרית שגדלתי עליה זה התורה והמצוות, אז אם אין - אז השאלה רק עוד יותר גדלה -- מה לעזאזל אנחנו עושים פה? אבל אחרי זה - זה כיף, כי כל הזמן הזה יש פוול דברים שאסור לעשות בגלל שיש אלוקים- ואם אין אז- תכלס- אחלה, כי הדברים האסורים תמיד מפתים וצריך (וקשה..) להתגבר עליהם - אז כאילו עכשיו זה מותר אז זה כיף

אולי בהתחלה גם לא הייתי מעזה לנסות לעשות דברים שכביכול היו אסורים, כי קשה לשנות מנהגים ודברים כאלה שחיים עליהם, אבל אח"כ - למה לא?

אבל זה סתם שטויות שלי

ובכל זאת אני מקווה שכן יש אלוקים, שלא נתבאס או משו כזה..

ת'אמת - אני בטוחה שיש אלוקים.

גם אם אתה בירידה ובנפילה הכי הכי שלך - ואתה בטוח שהוא עזב - הוא תמיד יקבל אותך בחזרה..

הייתי ממשיכה לחיות אבל בלי המצוות...

chayagol-נכון לא היה מטרה אבל זה לא כמו מה שחוזרים בתשובה חושבים לפני שהם חזרו בתשובה"אין מטרה לעולם הזה " ....זה משו אחר לגמרי!

למה זה היה גורם לי? לייאוש טוטאלי.

ולקריסה.

כל מה שמחזק אותי- זה שכל מה שקורה לי מכוון, שיש מישהו ששומר עלי ומחזיק אותי ודואג לי, שיש סיבה לכל מה שקורה לי.

אם הכל לא נכון- אז אין סיבה לחיים, אין משמעות.

בלי הקב"ה לא היה עולם אז כאילו?

לא כל דבר אפשר לדמיין....

אבל רוב הסיכויים שהדברים שמאוד משורשים בי ישארו אפילו אם אני ידע שאין אלוקים...|דעתי..| {ח"ו..)

פשוט הכל מאבד את כל המשמעות שלו לחלוטין.. ואין שום כלום של כלום...

כי זה באמת מה שנותן לנו את הביטחון בעולם!!!!!!!!!

לדעת שכל מה שה' עושה הכל לטובה, ושהוא יודע מה טוב בשבילנו...

אולי לפעמים נמאס \ נשבר\ חופר... אבל אין חיים בלעדיו!!!

הייתי חושב על זה קצת, אולי קצת הרבה, וזורם על ההמשך של'חיים שלי...

א"א כל כך לענות על השאלה הזאת כי היא לא מציאותית, אז מה שתגיד אתה משוחד כביכול...

אבל.... זה בכ"ז שאלה מעניינת ו..חשובה

חשבתי - איך מרגישים אנשים שאין להם במה להיאחז כשרע להם, כשהם בדיכאון..וכו'?

לפעמים כשאני מפחדת ממשהו או כשרע לי ממש, אני חושבת על זה שיש לי טונות בעיות וצרות אחרות שבזכות הקב"ה אני לא צריכה לדאוג בגללם.

ואז טוב לי.

ולפי דעתי רק בשביל הכמה רגעים האלה שווה להמשיך להאמין.

יומנעים

ה' מכוון את כל מה שקורה בעולם, הוא לא עוזב אותנו לרגע.

הוא הולך עם כל אחד צעד אחרי צעד. הוא הולך איתנו בפרט בתקופות הקשות.

כמאמר השיר "...כשאתה רואה זוג אחד של עקבות,

לא היו אלה עקבותיך, היו אלה עקבותיי שלי כשנשאתי אותך על כפיי".

כל דבר שמגיע לאדם מכוון על ידו.

הוא מביא לנו בדיוק את מה שאנחנו צריכים כדי להגיע למטרתנו בחיים-

כדי שנזכה להמליך אותו עלינו ולקדש את שמו בעולם. פשוט הכול ממנו! 

איך מצליחים להתקדם בלי זה???

כל דבר רע שמגיע אליך הוא באשמתך... כי אין מי שמכוון..

הייתי מתמוטטת... אי אפשר לחיות ככה! 

אוקעע,

מקפיצה, ומי שלא הגיב שיגיב... זה ממש מעניין אותי...

ותנסו לשים לב לשני הקווי מחשבה שהולכים לפה...

שבוע טוב פורום מתוק!!

ומה אני עושה? עושה חיים!

משתדלת להנות כמה שיותר.. ואני מרגישה הרבההההה סיפוק!

בואי לאישי!

חברולים,

תענו.

ותקשיבו,

בשביל כל אלה שאמרו שבלי אלוהים, מין הסתם העולם לא קיים - 

נגיד קבלו את ההסבר הבא:

הוא היה ומשהו גרם להשמדתו. מופרך בעיניכם אולי, אבל תנסו להיכנס לזה.

עכשיו,

מה התגובה שלכם?

אבל מאחר וכל העולם תלוי בו זה בידיוק כמו לדמיין עולם בלי עולם-כמו שאת מבינה שלא יכול להיות דבר כזה כך גם לא יכול להיות עולם בלי אלוקים.

אין טעם לחיים אם אין אלוהים ודת ואמונה.אין למה לקום בבוקר כי הכל אותו דבר,אין מטרה מסוימת ששואפים להגיע אליה.אין לך משו/מישו לפנות אליו ולתלות בו דברים.כאילו כל בוקר קמים,מנסים לעשות כמה שיותר כסף/הנאות ו...זהו!!! החיים יהיה ריקים וחסרי משמעות...

אלא כי אתה מאמין

אלא אמרתי שחיים בלי אלוהים וכו הם ריקים

יש עוד תשובות??...

פשוט כי זה ממש מעניין אותי לראות את התשובות השונות!!

יש לי תאוריה ואני חוקרת אותה...

לא, אבל באמת,

אני ממש אשמח אם מי שרואה ת'הודעה ולא הגיב - יגיב..

תודה מתוקים...

טוב אז ככה-

אם הייתי גדלה בלי הערכים, האמונה וכו'... כמו עד לפני שנה+- בערך.. שלא הייתי בכלל מאמינה, סתם קיימתי ת'מצוות כי גדלתי בבית ובבית ספר שחייב אותי לעשות את הכל.. לא כי באמת האמנתי במשהו. לא האמנתי בכלל באלוקים.

אבל בזמן האחרון ממש התחזקתי והתחלתי לראות עד כמה זה אמיתי וכו'... ועכשיו- לאחר התקופה הזאתי- בלי האמונה הייתי מרגישה בהלה, כאילו אינלי למי להתפלל לישועה, במי להאמין, לתלות במישהו את התקווה.... אבל את זה הבנתי רק בחצי שנה+- של חיי.. עד לפני זה הייתי יכולה בכייף ללכת עם ****** ברחוב (צינזרתי כי זה פורום מעורב).... ועכשיו- אני כן מרגישה שיש לי במי להאמין- ובלי זה אני לא יכולה לחיות...... ו- לא בהכרח שאני מקיימת את האמונה מכל הכיוונים.. הכוונה למצוות וכו'... אבל עצם זה שאני מאמינה, גם משהו.

מצטערת שחפרתי......

מילא ה' של כולם שואלת מתוך חשש אבל אתה נשמע קצת מתלהב על העסק 

אז בלשון עדינה "תמניך פרופיל" ובלשון גסה "רד מהעסק ותפסיק להתלהב"

יומנעים!!!

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....