פשש.. ממש כל הכבוד לי. באמתת..
פולל זמן שאני כבר לא מתפללת.. בערך מסופשנה שעברה..קצת לפני... זה יוצא משהו כמו בערך 3 חודשים.. אולי יותר, אולי פחות.. בשבתות אני דווקא כן הולכת לבי"כ, ההורים מכריחים..
זה דבר כ"כ עצוב, אני יודעתת...וזה עוד יותר עצוב שאני כבר לא יכולה להתפלל.. לא מצליחה.. אני יושבת מול הסידור ו.. כלום לא זז. נאדה. הלב שלי כבר אטום.
איך? איך הגעתי למצב הזה?!?! איךך?!?!? אני מאחרת לאולפנה בכוונה, ולא נכנסת עד הסוף התפילה/השיעור.. אפילו כשאני באה לסניף אני יוצאת לתפילה..השבת החלטתי להישאר.. נשארתי בתוך הסניף...כמעט התחלתי לבכותת שם..לראות ילדות בכיתה ג', שמתפללות יותר טוב ממני..לראות את כל המדריכות ככה, בC הכוונה, עוצמות עיניים.. לשמוע את המילים האלה שכבר 3 חודשים לא אמרתי אותם..נתישהו באמצע פשוט נשברתי ויצאתי החוצה..
תגידו לי, איךך?? איך חוזרים?
ולמה, למה לעזאזל זה כ"כ קשה לעלותת בחזרה?!?!?!











