ולמה פרצוף עצוב - כל הכבוד!

יש לך על מה להתפלל??

את מאמינה במי שאת מתפללת אליו??

את מסכימה עם המילים של התפילה?? (רק להסכים כן?! לא ביקשתי ממך להתחבר, להזדהות או משהו כזה..)

אם התשובה היא כן, אז באמת שאני לא מבינה אותך.

כי פשוט אצלי זה הפוך: אני מתפללת כל בוקר באולפנה, אבל אני לא באמת מתפללת כאילו אני אומרת את המילים, אבל לא יותר מזה... אם משום מה אני שמה לב למה שאני אומרת, אני רק חושבת- "בחייאת, את ממש לא מסכימה עם מה שאת אומרת!! מזה הצביעות הזאת?? אבל לא, אני לא מפסיקה, לא מצליחה להפסיק..

אז אולי כרגע זה אטום. את לא מצליחה שמשו יזוז! אבל תמשיכי!

בסוף זה יבוא. זה יגיע...

אם תפסיקי.. זה יפסיק לגמרי.. בשלב מסוים זהו.. נאדה.. אפילו לא תתפללי..

אז תמשיכי! וזה יבוא מתישו! אני מבטיחה!!

ת

אם את צכה משו אני תמיד פה! קבלי בינתיים חיבוק חזק חזק חזק

אכן, קשה לעלות בחזרה.. מסכימה עם כל מילה, אבל..

תסתכלי על מה שעשית! עשית צעד ענק!! להתפלל אחרי 3 חודשים שלא? זה ענק!!

גאה בך!! באמת! מגיע לך!

ותסכלי על איך שאת כותבת - אם ככה - סמיילים עצובים, ורואים שאת רוצה לעלות - לפחות יש לך רצון. וזה העיקר.

תאמיני לי, כשיש רצון - אז מצליחים. בהתחלה קשה, אבל לאט לאט מצליחים לעלות. גם אם אח"כ שוב נופלים. אם יש לך את הרצון - ולפי איך שזה נראה, יש לך אותו - את תצליחי! וכמו שאמרו חכמים לפני: "אין דבר העומד בפני הרצון"..

גאה ומאמינה בך!!

קבלי חיבוק גדול!

ואגב - אני פה באישי - אל תתפדחי לבוא..

תבחרי תקטע שהכי קל לך, ושאת הכי אוהבת, אבל עליו תקפידי מ-מ-ש!

ומשוה קטן..רק את מודה אני..משו קטן, שתקפידי עליו...וככה תוסיפי!

ב"הצלחה!

למה קשה לך לא להתפלל - בדר"כ דבר גורר דבר, אם את לא מאמינה בכוחה של התפילה את לא תתפללי ולא תביני למה להתפל - תלמדי על הנושא הזה תתחזקי בו - ואז יהיה לך הרבה יותר פשוט- כי מה שאני מאמין בו - הרבה יותר קל לי לעשות אותו!

בבקשה תיקראו עד הסוף:

אני בתיכון דתי ב"ה...........

ואני כבר מיתפללת מהרגל,לא מכוח רצון...........ואז אני חושבת לעצמי רגע, מה אני מיתפללת חצי כן וחצי מדברת אם החברה?!?!?!?או שאני מיתפללת או שלא זה לא מכובד כלפי הקב"ה!!!!!!!!!!!!!!

אז באמת יש לנו מורה שאומרת:"אני למדתי בתיכון אם לחילוניות והסדר יום קבוע למרות זאת התחיל בתפילה.....

הם לא התפללו אבל ידעו לשבת בשקט ולכבד את המעמד..........וקשה לי להשלים אם העובדה הזאת שמצד אחד:אני ילדה דתייה וזה טוב לזה שהורגלתי להתפלל כל בוקר ומצד שני:אני חצי תפילה מתפללת וחצי מדברת אם החברה......אבל לרוב אני מיתפללת יםפה וכמו שצריך אבל שאני בחופש בבית אני לא מיתפללת וקשה לי להשלחים אם העובדות השונות זו מזו.........

אשמח לקבל ייעוץ...............

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....