אני מזה בנאדם שמח- אל תקבלו רושם מוטעה.. אבל היום באולפנא, פתאום קלטתי ש..דייי!
כמה מתבגרת צעירה יכולה לסחוב על הלב שלה?????
לחברה שלי יש מחלה קשה.. ממש נדירה- ואין לי שום דרך לעזור לה- כלום!!!!!
אני רואה אותה סובלת, ונקרע לי הלב- מה שאתם קוראים- פשוט לא מסוגלת לעמוד בזה.
והיום- פתאום קלטתי, שאולי היא תמות... זה נורא לחשוב את זה, ואני יודעת שכל אדם מת מתישהו, ואי אפשר לדעת מתי.. באמת שאני יודעת.. אבל לראות חברה סובלת ולדעת שאני מוכנה לעשות הכל כדי שהיא לא תסבול.. ופתאום לקלוט שיש דרך טבעית בה הסבל שלה יהיה רק כאב רחוק... בתוך ים של זיכרונות...
הבעיה היא, שיש לי בעיות רפואיות גם כן, ואני ממש לא טורחת לטפל בעצמי.. בכלל... אני מסתכלת עליה- וכל הכאבים והבעיות שלי נעלמים
כאילו, מי אני שאני אתלונן על איזה כאב צורב פה ושם, ועל כל מיני קשיים ובעיות, כשיש לי חברה שסובלת ברמות?!?!
פשוט ברחתי לשירותים ובכיתי.. בכיתי בכאב, התחננתי לה' יתברך שירפא אותה, ואת כל החולים.. די לסבל!!!!!
קיבלתי על עצמי להתפלל כל יום (אני בחיים לא מתפללת, לצערי) ועוד משנה שעברה כבר קיבלתי על עצמי להרבות במעשי חסד- ושכל הזכויות של זה -ילכו אליה!!!
ועוד קיבלתי על עצמי כיבוד הורים ושמחה- לבעיות שלי... כמה אפשר???
ושכל יום אני מגלה עוד חברה עם בעיות? עוד בעיה שלי? עוד אדם חולה שנפטר..?
אני יודעת שזה ממש ארוך ומוזר.. אבל קחו דקה.. תקשיבו.. אולי תזדהו, אולי לא..
אבל למי שיכול- תחיו, תהנו, תבלו, תטיילו.. ואל תפגעו במי שלא.. לא תמיד יודעים..









