התלבטתי הרבה אם לכתבו את זה..מי שלא רוצה לקרוא משו על נושא רגיש שכתבו בצורה ישירה כמו אנה אפנה של ארז לב ארי שלא יקרא..
עיניים כאובות ניבטות ממראה,
ודמעות שהרטיבו כר כבר פסקו מרדת.
בדרך ארוכה צועד בדממה.
דמותי הרגועה מסתירה בה נפש רועדת.
בלילות שלא כלים נאבק בכל כח,
אך יצרי מכני במסתרי נפשי.
נפשי דבקה וכאבי לא פוסק לנוח.
בכי רודף בכי, וזעקתי מהדהדת בין קירות ייאושי.
עיניים נוגעות בעיניים.
בכיות,כלימה ובושה.
נושא מבט אל השמיים,
וידיי מאבדות כל תחושה.
איך אביט אליך בשערי תפילתך.
איך לא אפול שוב בקרב אבוד מראש,
מול איתני תשוקתי, מול אמונתך.
ואני, כל ספינה שטובעת, ממהר לנטוש.
רץ בשבילי עפר ונשאר באותו המקום.
נלחם,נוגס ושורט בציפורניים כואבות.
אך הוא גובר עליי, ופוסק ליבי מפעום.
הלילות מתארכים, ורודפים אותי תאוות.
נלחם בעצמה, זיעה מרטיבה את בגדיי.
בבושתי צועד, בעיניים שפלות.
בחטאיי אוורש, לפניך בכלימה פושט את ידיי.
כל מבט שמביט בי- מאשים, ואני נושא תפילות.
עיניים נוגעות בעיניים.
בכיות,כלימה ובושה.
נושא מבט אל השמיים,
וידיי מאבדות כל תחושה.
איך אביט אליך בשערי תפילתך.
איך לא אפול שוב בקרב אבוד מראש,
מול איתני תשוקתי, מול אמונתך.
ואני, כל ספינה שטובעת, ממהר לנטוש.
מפיל תחנוניי לפניך, נלחם בעיניים עצומות.
אולי עוד אנצח בקרב איום.
עוד אכריע חטאיי במים סוערים מדמעות.
ארים ראשי, אקום מעפר דל. אולי עוד היום.
