בס"ד

את מרגישה בשלה לחתונה? (לחיות בשיתוף עם בנאדם נוסף, ללדת ילדים, לקחת אחריות על החיים וכו..) אז למה לא? כנסי לקשר... מרגישה שהסוגריים שלי מרתיעים אותך? חכי שתגדלי קצת... (אלא אם כן לא אכפת לך להיות בקשר עם בנים ללא מטרה)

שביעיסטים..

- זה בסדר בגיל הזה? את שביעיסיטת,עוד כמה זמן מינימום נראלך תתחתני בערך? לפחות שנתיים,נכון?הסיכוי לא ליפול בשמירת נגיעה כשאתה שנתיים עם מישו/מישי שאתה אוהב,קלוש,כמעט אפסי.(ואל תגידי לי זה לא יקרה,כי האנשים הכי דוסים נופלים בזה,אין מ'לעשות,זה טבעי,ו"אין אפוטרופוס לעריות").

אם לא עכשיו אז מתי?..כשיגיע הזמן בע"ה..שככל אחד יהיה מוכן,ובוגר.את אחרי ש"ל והוא אחרי ישיבה או מה שהוא לא יעשה..ותסמכי על ה' שהוא יעזור לך למצוא את הזיווג שלך בעיתו ובזמנו בע"ה..

עוד אפשר באישי בשמחה.

יומטוב!

בס"ד

אבל תמיד זה תלוי בבנאדם. כמה הוא חזק..

בס"ד

אני שביעסטית, ואני יודעת שאין אף אחת בכיתה שלי שמוכנה עכשיו לקשר רציני למטרות חתונה...

הזיווג האמיתי יחכה עד הזמן הנכון, אל תהיי בלחץ.

אל תתנפלו עליי למרות שאני מבינה שהרבה פה דוסים...אבל אני חושבת שאין כזה בעיה בחבר..כאילו,מה יקרה?מי שישמע..אני בת 14 וחצי ואין לי בעיה עם חבר..

אני לא דוסית (לפחות לא יחסית לחבר'ה האחרים פה)

אבל אני חושבת שזה שאין לך בעיה עם חבר בגיל הזה זה בעיקר בגלל חוסר מודעות..

כשתהיי יותר גדולה תתעמקי יותר בנושא.. ישמצב שעדיין לא תחשבי שיש בעיה אבל גם ישמצב שכן

העניין הוא לא רק מה את חושבת אלא גם מה ההלכה אומרת.. וההלכה אומרת שזה לא טוב... ועכשיו השאלה היא כמה את בוחרת להתייחס להלכה

בס"ד

"כאילו מי שישמע??"

אני רק בת 14, יש לי חבר.. מה הבעיה?

אולי שאת רוצה להגיע לחתונה חדשה לבעלך. למי שב-א-מ-ת תאהבי. בלי שלפניו היו עוד כמה?

אולי כי את שואפת לקיים את רצון הבורא ולשמור נגיעה? (דבר כמעט בלתי אפשרי עם חבר מגיל 14..)

אולי כי את רוצה לבנות את עצמך בלי השפעה מטורפת של הסביבה?

אם את רוצה עוד- דברי באישי.. כי אפשר לפתוח על זה שרשור שלם..

נראלי יש קצת הרבה הבדל בין גיל 14 לגיל 17..

אם זה קשר רק בפייסבוק ובשיחות פלאפון..??

(ואני לא שואלת פה על עצמי..אלא על חברה שלי שהיא לא בפורום)

קשר בפייסבוק או בפלאפון יכול להיות אפילו יותר גרוע מקשר רגיל כיוון שגם בפלאפון וגם בפייסבוק יש הרבה יותא מצב להסחפות.. אמנם לא לגעת, אבל יש דברים יותר גרועים מלגעת

פשוט אין דבר כזה. באיזשהו שלב ייצא שאתם תיפגשו...וככל שמדברים יותר מתגעגעים יותר.

תקשיבי, א-ל תיכנסי לזה!! באמת! את לא מתארת לעצמך לאיפה זה יכול להגיע!!! תשמרי את עצמך לבעלך. ובעלך יבוא בזמן המתאים. וגיל 17 זה לא הזמן המתאים. את חושבת שאולי זה הוא? מבטיחה לך, אם זה הוא ה' יסדר לך אותו גם עוד שנתיים. 'פיספסת' אותו? יש לו פתאום מישי אחרת? סימן שאתם לא הייתם אמורים להיות ביחד מלכתחילה אז טוב שנפטרת ממנו לפני שיצרתם קשר.

אוף, יצר הרע הזה!! תראו באיזה צורה הוא מגיע! מגיע בלחישות שזה בסדר כי.. ממציא תירוצים,משדל,מנסה... שימו לב, יצר הרע מגיע בהרבה דרכים וצורות! ממש צריך לשים לב ,כל דבר שאתה עושה, אם זה לפי ההלכה. אם לא-יצר הרע.

בס"ד

אז זה לגמרי. כי קשר באינטרנט יכולהיות חזק מאוד, ק"ו קשר טלפוני.

ואני מצטרפת למיטל ולאין עוד מלבדו: בקשר טלפוני לפעמים יש דברים שאין בקשר פנים מול פנים. וגם תמיד בסופו של דבר זה יגיע למפגש..

מה שקובע זה פנים מול פנים לפי דעתי.

את לא תכתבי לבעלך בפייסבוק "תוציא את הילדים מהגן" וגם לא תשלחי לו מסר "מה עם המדיח?".

המפגש, הקשר הבלתי אמצעי, ילמד אותך דברים הרבה יותר משמעותיים לגבי הצד השני.

באינטרנט יש הרבה יותר יכולת בחירה מה לומר, איך לומר אותו, איך לעשות רושם מסוים.

מצד שני, הרבה תכונות אופי שמרכיבות את עיקר האישיות, לא יכולות לבוא לידי ביטוי בוירטואל.

לא חושבת שיכול להיות קשר רציני דרך אינטרנט.

בס"ד

אפשר להגיד לו "תוציא את הילידם מהגן" ו"מה עם המדיח"?? אי אפשר עד שמתחתנים וחיים ביחד באותו הבית.

מסכימה שקשר דרך האינטרנט בלבד לא מספיק, אנשים מתבטאים אחרת בכתיבה ולפעמים מתנהגים אחרת במציאות, גם יש תעניין של המראה ועוד בלה בלה בלה... אבל-דרך האינטרנט אפשר הרבה פעמים להגיע לרמות של שיחות אמיתיות שאי אפשר להגיע סתם ככה עם מישהו ברחוב... אם היתה לכם שפה משותפת באינטרנט, היה לכם קו מחשבה דומה, הסכמתם על הרבה דברים-לדעתי זה מעלה בהרבה את הסיכויים שיהיה להם טוב בתור חברים ואח"כ בעזרת ה' (ובעיתו ובלה בלה) בתור נשואים...

ברור שאם יש שפה משותפת באינטרנט, יש יותר סיכוי שתהיה שפה משותפת במציאות...

יש גם אנשים שיותר קל להם להתבטא בכתב, ולכן, אם הם אמיתיים עם עצמם, שיחותיהם יהיו יותר עמוקות פה ולא במציאות (האם צריך לעודד את זה? לדעתי לא, כי אנחנו חיים במציאות).

עוד נקודה -

הסתנוורות.

אם נודה על האמת, חצי מהאנשים פה ישאירו אותך פעורת פה כשתפגשי אותם  ("מה??? אני עדיין לא מעכלת שזאת את...! לא מתאים לך........").

גם אם ההבדלים לא נוראיים, עדיין תסכימי איתי שלפחות רבע מהאנשים שונים במידה רבה.

מה קורה אם זוג וירטואלי מתאהב?

וכשהם נפגשים, הם עיוורים לחסרונות? להבדלים? למציאות?

או מחליטים שזה "בקטנה" (מתוך רגש, לא מתוך שכל)

ההתאהבות מכסה על כל הפשעים...

זאת בעיה בכל התאהבות, וזאת בעיה קשה בהתאהבות וירטואלית.

וזה ממקרה אישי - הייתי בקשר עם מישהי באינטרנט במשך  שנתיים - ומעולם לא נפגשנו. ואני אומר לך שזה היה קשר שאני לא בטוח שכל אחד יחווה, קשר עצמתי ואמיתי, שנפסק מסיבות כואבות ולא רלוונטיות לכאן - אבל העיקר, למרות שחשבנו פעם פ]עמיים להיפג, החלטנו שעדיף שלא, ולא נפגשנו - מאותה סיבה גם את שיחות הטלפון שעשינו את יכולה לספור על אצבעות הידיים שלך (ואולי ישאר מקום גם לכוס קפה, לא בטח) - החלטנו שהקשר הזה, עד שלא נגיע לגיל מתאים, הוא קשר אפלטוני בלבד, ללא שום חשש של מגע - ושוב, לא היה מדובר בקשר רדוד או כדומה, אלא קשר עם עומק מטורף.

אבל מסכים איתך בנקודה שזה לא מתאים בגיל הזה, עדיף להיות נקיים, כמו שאבא בשמיים מדריך אותנו, כי הרי כשנתחתן הבן/בת זוג שלנו יהיה הכי חשוב בעולם בשבילנו - אז שווה עכשיו להישאר נקי, כדי להגיע אליו טהור וזך...

בס"ד

ואם לא תתחתן איתה- זה יקשה עלייך להיות בקשר עם מישי אחרת.. 

בס"ד

אם באמת תתחתנו עוד שנה וחצי- שנתיים, אני חושבת שזה לא כזה נורא.

אולי לא כדאי מלכתחילה, כי באמת יש קושי בנגיעה, וחברות בזמן כזה בד"כ באה גם על חשבון דברים אחרים (כמו לימודים, חיי חברה, הדרכה..)

אבל שורה תחתונה- לדעתי זה סבבה.

ובאמת יכולהיות שהקב"ה יסדר שתפגשי את זיווגך בגיל 17. אבל בגיל יותר קטן- אין את העניין ש"אולי זה הזיווג" כי הקב"ה יסדר לך לפגוש אותו בגיל המתאים.

שאם את חושבת שבאמת יכול להיות שזה הזיווג ואת חושבת שאת בשלה לחתונה.אז אין אם זה בעיה אבל אם זה לא ככה אז אין טעם לקשר ומומלץ לחתוך אותו כמה שיותר מהר...בהצלחה...

אני חושב שצריך להפעיל את המוח, והרבה ממנו.

את צריכה לבחון ולראות  מה המודל והשאיפה שלך בחיים. האם מדובר בחתונה בגיל צעיר וכל מה שכרוך בה? האם את רוצה לעשות שרות לאומי? ללמוד משהו שדורש השקעה?

זה לא "קשר עם בן", זה החיים שלך. קשר כזה יכול לקדם אותך לאן שאת רוצה להגיע, אבל יכול גם להרחיק.

יש גיל מסויים שעד אליו רוצים להתחתן ואח"כ כבר פחות רוצים עד בכלל לא רוצים אז כדאי לך להיכנס לקשר עם יש מישהו שאת אוהבת ולהתחתן איתו תוך נניח שנתיים אבל אם אין לך כרגע אף אחד על הכוונת  אז על תיכנסי לזה בכלל! בגלל שאם תיפפרדי בגילך זה יכול ליצור לך בשלב יוצר מאוחר מחסומים!

בס"ד

היי, אהלן. קשר עם בן, בגילך, לעניות דעתי לא יכול להזיק בתנאי שאת יודעת שאת בודקת אם האדם שאיתו את יוצרת את הקשר ראוי להיות גם האדם שאיתו תקימי בית יהודי נאמן בישראל. לא בצורה לחוצה... אבל עם מודעות שזה לא יהיה קשר של סתם. הרי מי מבטיח לך, שכשתתבגרי בעוד כמה שנים, ותרצי להתחתן, זה יהיה כזה פשוט למצא את האחד? זה לא הוקוס פוקוס..

אבל עם זאת, כמובן שחשוב להרגיש את עצמך, אם יש בשלות נפשית ליצור קשר למטרה רצינית.

שמיניסטית... הם חברים בסך הכל חודשיים... ולא, הם לא דוסים...

היום גיליתי את העניין....

כבר אמרו בפרקי אבות גיל 18 לחופה ואין כחמים כמו רבותנו עליהם השלום. אז נכון שיש תאוות, רגשות, ויצרים למינהים אך צריך לזכור כי מובדל האדם מן הבהמה אין כי הכל הבל לבד הנשמה הטהורה.

כלומר צריך לזכור תמיד. ברגע שאני רואה איזה חתיך עובר ברחוב. ברגע שאני יוששבת באוטובוס ליד איזה חייל מדיף ריח טוב. ברגע שאני נמצאת אצל חברה ואחים שלה הגדולים עושים צחוקים באוירה קלילה . כשאח שלי בא הביתה עם חבר'ה ת-מ-י-ד לזכור כי עין רואה ואוזן שומעת ושאני בן אשם ולא קונים אותי לא במצמוץ שפתיים לא בקריצת עניים ולא הליצנות זולה אני בחורה על רמה ואם אני מרגישה שחסר לי היד המלטפת האוזן השומעת והלב המרגיש של הבחור ההוא והזה משם אז תמיד אפשר ללכת לים או לטפס על איזה הר או אפילו סתם ככה ללכת ברחוב לנסוע על אופניים עם MP באוזניים ולהתפלל לאבא שבשמים שלא יעמידני לידי ניסיון ושישמור על הבעל שלי היחיד המיוחד שאני אפגוש אותו מרגע הכי מתאים ואני אדע שהוא שלי בלי לבטים ושהוא נקי וטהור כמוני כמו שאני נזהרתי ושמרתי על עצמי בשבילו ככה שהוא ישמור על עצמו בשבילי כי מה שאדם עושה עושין לו ובדרך שאדם הולך מוליכים אותו.

מקווה שלא חפרתי מעל הצורך...וכוח הסיבולת והקריאה שלכם...

המשך יומושלםלאושר.... (המשך יום מושלם מלא אושר\התמונה להמחשה בלבד...)

ברור שגיל 14 לא מתקרב לגיל 17, ומאוד הגיוני שבגיל 17, יש בשלות לקשר רציני שיוביל לחיים משותפים!

לחברות הכי דוסות שלי (ובאמת דוסות, בכללי, הן לא מסתכלות על בנים!)- יש חבר, וזה ממש נראה כאילו הם יתחתנו בסוף.

כמובן שאי אפשר לדעת. ומנסיון- לשמור נגיעה באמת מאוד קשה, אז המסקנה שלי-

חשוב וטוב- אבל לפני זה, צריך לקבוע כבר גבולות. ובתוך קשר, כשכבר נאבדת האוביקטביות- להתייעץ עם חברות טובות בכל שלב!

בהצלחה לכל המתלבטים!

יש כאלו שהם מוצאות.

תעשה מה שאתה חושב.

החוק הוא כזה:  לכתחילה לא טוב קשר עם בחור בגיל הזה גם קשר רציני(!!!) בגיל כזה לא מתאים...בדיעבד לא נכנסים לזה...ואם אבל רק אם אתה בתוך זה כבר ואין אפשרות (בגלל הקושי הרב להפריד בין שתי נשמות שכבר נקשרו אחת לשניה) אז מתמודדים עם זה בצורה הכי זהירה וחכמה...קובעים גבולות ברורים וחוקים..

זה מסוכן,זה מקשה וזה ניסיון מטורף...ועד שאתה לא בתוך זה אתה לא יודע מזה וגם לא יכול סתם להגיב ולהגיד...

זה כיף קשר עם בן..אני בטוחה...הדבר הכי קשה בעולם זה להפסיק אותו..ועוד בטח כשיש ספקות שאולי הוא ה"אחד" אך את לא יודעת איך צעד של להפוך את זה לרציני יותר או להמשיך את הקשר בכללי ישנה ת'חיים שלך ולאו דווקא לטובה..

גם מי שרשם פה שלדעתו עם זה רציני אין אם זה בעיה אני לא יודעת עד כמה הוא קולט את הסיכונים הכלולים בכך..

את מבינה שאם את (או חברה שלך לא משנה..) רק בת 17 והיא מתחילה קשר זה אומר שהיא מתחילה במסע ונסיונות קשים אל הלא נודע...ואת צריכה לשאול את עצמך אם זה באמת מה שאת צריכה בגיל הזה ובשלב הזה של החיים שלך? האם זה יתרום לך? הרי החתונה תגיע עוד 3 שנים?(פחות או יותר...תלוי בכם וכמה תחזיקו..)

את צריכה לסמוך על הקב"ה שישלח לך ת'אדם המתאים בזמן המתאים...

נכון לעכשיו כדי לך לנתק קשרים שמפריעים וגורמים לך לקחת על עצמך דברים קשים כ"כ...כבר כתבתי הדבר הקשה בעולם הוא להפסיק קשר עם בן שאולי את אוהבת..אבל כל עוד לא קרה כלום צריך לקטוע את זה לפני שזה יתפתח ויהיה מאוחר מידי ותהיו בלתי ניתנים להפרדה ולצערינו יש סיכויים שתיפלו...

א.אל תחפשי איפה ליפול...פשוט תסמכי  על הקב"ה.....אם האדם הזה שאיתו ההתכתבויות צריך להיות בעלך בסוף הוא יהיה....בדרכי פלא שהקב"ה כבר יסדר...

אבל אל תכניסי את עצמך לקשר שעשוי להיות טעות אחת גדולה..ומה אם זה לא הוא?! את יודעת שהוא בוגר מספיק?! על סמך פייסבוק וטלפונים?!.....

בהצלחה...תסמכי על ה' ואל תכנסי לדברים האלו בגיל הזה...את תתחרטי ותאלצי לוותר על כ"כ הרבה דברים שאת מתכננת לעצמך...

זה באמת נכתב מניסיון ואכפתיות מלב אל לב..=]

אבל אפשר לשאול אותך שאלה פרטית.

נתקלתי בקרובת משפחה שהייתה "מכריזה מלחמה" על הבן הבכור שלה  אילו היה מתחיל לצאת וכו' בגיל 16-17.

הבת השניה רווקה מבוגרת ומיואשת.

האח הקטן ממנה (שמיניסט) בקשר ארוך עם חברה, כולם יודעים שזה יוביל לחתונה צעירה אבל הנסיון מהבת מונע את ה"מלחמה" שהייתה אמורה להיות בקשר לגיל.

אני כבר לא חושב שזה רעיון רע. ליפול בנגיעה אפשר גם בקשר שיתחיל בגיל 25 ויתחתנו בגיל 26.

"בלתי ניתנים להפרדה" - טוב מאוד. ככה צריכים להיות בני זוג.

אני לא מכירה ולא יודעת ת'פרטים אבל כ''כ כ''כ הרבה אמרו את זה ועל סמך זה בנו מערכת יחסים שלמה שהתפרקה אח''כ..

אין מה לעשות בגיל 16-17 המניעים אחרים, ואם אתה חושב שמצאת אותה בגיל 17, סבבה, תחכה, ותתחיל את הקשר עוד שנתיים כי אתה עדיין לא בשל! עובדה.

ואמנם אפשר ליפול בנגיעה גם בגיל 25 אבל הסיכויים הרבה פחות סבירים, וגם בגיל 25 אפשר להתחתן ולחסוך את הנגיעה אבל בגיל 16 אתה אוהב כ''כ ונמשך כ''כ ו..אסור לך לגעת. ואתה יודע (או חושב שאתה יודע) שאיתה אתה הולך להתחתן אבל זה יקרה רק בעוד שנתיים לפחות! וממש קשה להתמודד עם זה. באמת.

בגיל 17 אמורים לעניין אותנו החברים,הלימודים,משפחה,התנדבויות..בואו נתמקד עכשיו בזה ונניח את השאר לגיל 18-19.. שנזכה!

ובקשר ליפול בנגיעה תעשו לי טובה אף אחד לא היה רוצה ליפול גם לאלו שבאמת אוהבים אחד את השני

קודם כל אהבתי ממש את התגובה של -אין עוד מלבדו ושל נוי.

וגם את של כולם-איזה אנשים טובים אתם שאתם עוזרים אחד לשני:]

גם לי יש את הבעיה המוזכרת פה,עד עכשיו הייתי שנתיים בלי חבר,בלי קשר עם אף בן כי ידעתי כמה זה לא טוב קשר בגיל הזה(עכשיו אני בת 17..התחזקתי ברוך ה')

אבל פתאום עכשיו,אחרי שנתיים בן אדם אחד בפייסבוק שדווקא לומד תורה,(בן 18 וחצי)

וחזר בתשובה התחיל לדבר איתי באינבוקס.בהתחלה אמרתי לו שאני לא רוצה ואני לא מוסיפה בנים כי זה לא צנוע ואין לי בנים,אבל אח"כ הוא אמר רק תיכנסי לראות את הקיר שלי יש שם דברי תורה-וחסמתי אותו מהתמונות שלי.(והוספתי בשביל לקרוא את הדברי תורה)

אבל הבעיה הייתה,שהתחלנו לדבר בצ'אט.עכשיו אני כבר בגיל 17..בהתחלה אמרתי שאין לי בעיה להיות בקשר איתו כי אולי הוא הזיווג שלי,הוא חכם,עם מידות טובות,ענו,לומד תורה המון..אבל עדיין-אני לא אוהבת אותו..ז"א שאין לי רגשות כלפיו ..למרות שיש לו את האופי האידיאלי שאני רוצה שיהיה אצל בעלי אבל זה לא זה.

יש לי שאלה ממש חשובה-כולם פה אומרים "תחכי לגיל המתאים" -  

מתי זה הגיל המתאים??

אולי ה' יודע שאני צריכה להכיר את בעלי לפני, כי אני לא אתחתן כמו רוב הדוסים עם מישהו משידוך שאני מכירה את האופי שלו רק תוך חודש..אני צריכה להכיר אותו לגמרי..יותר זמן מחודש,לפחות שנה.

אבל מצד שני-אני ממש לא רוצה להתחתן עכשיו..זה אפילו לא קרוב..אז מה עושים?להמשיך את הקשר כי אולי זה זה או לא?

ושאלה אחת עוד יותר קשה-ה' הרי בתורה כותב לנו את כ-ל מה שצריך לחיים, כל מה שאנחנו מחויבים לעשות,מה שלא,בקיצור-ספר ההדרכה המושלם לחיים!

אבל איפה ה' כותב את ה"דעה" שלו בקשר לגיל של חתונה? איך אני אדע מתי כן להתחיל לדבר עם בנים?

(לא בנים ברבים אלא הבן שנראה לי שיתאים) מה ה' רוצה?

 ומה אני אעשה עכשיו,שכבר יש מישהו עם האופי שיש בו את הערכים..איך הוא ייפגע שאני אגיד לו שנפסיק לדבר(למרות שזה דברי תורה)אבל הבעיה היא שזה פשוט לא זה..

[וחבל כי שמעתי מרבנית וזה ידוע שזה חמור מאוד שיש מישהו שפגעתי בו..זה מקטרג עליי בשמיים זה גורם לשפע ולטוב לא לבוא)

תודה רבה למי שקרא מקווה שתוכלו לעזור לי!ה' יברך אותכם

אין כזה דבר גיל מתאים,כ"א מתי שמתאים לו.יש נורמות מסוימות אבל זה לא חובה...()לגבי הקשר הספציפי שלך אני לא הייתי ממשיך כי אמרת בפירוש שאת לא מרגישה כלפיו כלום.רק יש לו נתונים שהיית רוצה שיהיה לבעליך.אז יש לי חדשות בשבילך,יש הרבה כאלה!!!!!!!!!!!!ואם את לא אוהבת אז למה???

ותתחילי לדבר עם בנים כשתרגישי שאת מוכנה להקים משפחה ולשאת בעול כזה.וזה מה שה' רוצה.

(כל זה לפי דעתי...)

סתם ככה לא כדאי לפתח קשר לכתחילה..

אם זה דבר שהתחיל  ולא ניתן להפסיק אותו ואת מרגישה שזה הדבר האמיתי אז אפשר באמת להצליח בקשר רציני לחתונה..

אבל לפי מה סטלן קטן אומר..את בכלל לא מרגישה אליו כלום?!? אז עניין לפתח כלום..

כשזה יהיה הבנאדם את תרגישי את זהץ...אין טעם לפתח בכוח קשר כי אולי זה הבנאדם..

כיאו אולי זה לא?!...

בהצלחה!=]

גם אם זה באתר הכרויות אני מפחדת מהדברים האלו.

היה פעם מישהו מהשבט שלי שכתב לי משהו ובסו, גיליתי שזה מישהו אחר.

היה פעם מישהו שחיבבתי והוא כתב לי אבל עדיין לא ידעתי אם הוא באמת מתכוון לזה עד היום אני לא ממש יודעת.

לא להכיר אנשים דרך האינטרנט רק אנשים שאת מכירה.

הם יכוליםן לעבוד עלייך.

אני בחיים לא נפגשתי עם מישהו באינטרנט אני מפחדת מזה ממש.

כשתרגישי בשלה.

כלומר: כשתביני לקראת מה את הולכת, ותרצי בזה.

כשתפחדי מהאחריות, כשתחששי ממה שאת הולכת אליו.

כשתרגישי שאת מכירה את עצמך. שאת יודעת עם איזה בן אדם מתאים לך להתחתן.

כשתדעי איך את רוצה שהבית שלך יראה.

כשתדעי איך את רוצה לראות את עצמך בעוד 20 שנה לפחות.

כשתרגישי שיש לך המון המון המון סבלנות (לבעל, לילדים). שימי לב איך את מתנהגת כלפי האחים הקטנים, החברות או ההורים כשהם עושים משהו שאינו לרוחך.

וכמובן, הכי חשוב - אחרי שאת משתפת בהחלטתך להתחתן את הוריך ודמות בוגרת אחרת - מחנכת, רב.

אם הקשר בינך לבין ההורים צולע, כנראה שזה לא הזמן ליצור קשר חדש...

עד שאת לא מרגישה בשלה, אין שום טעם להתחיל קשר.

חבל שהקשר יבנה על בסיס ילדותי.

חבל שהוא יהיה סתם טיוטא.

חבל לבזבז רגשות ולעמוד בנסיונות מ-א-ו-ד קשים בתחום הזה.

סטטיסטית, רוב מוחלט של הקשרים שאינם מיועדים לחתונה בזמן הקרוב - לא מחזיקים מעמד!

כמו כן, זה ממש לא חכם במיוחד למרוח זמן בין ההחלטה/האירוסין לחתונה.

הרגשות לא נשארים במלוא עוזם במשך תקופה ארוכה, ויש המון מתחים ולחץ וחששות.

הרבה דמיונות מוצאים את הזמן להכנס לראש. הרבה ביקורתיות, אי ודאות, אי השלמה.

מי אמר שזה - זה?!

אני כבר לא מרגישה את אותם פרפרים כמו בהתחלת הקשר...

וגם גיליתי שהוא לא מצחצח שיניים בבוקר... (או כל חיסרון אחר, אפילו אם הוא משמעותי)

עד שלא מתחתנים - יש דמיונות למצוא מישהו "יותר טוב".

ח-ב-ל.

ה' ידאג לך בדיוק מתי שמתאים לך.

לשאלתך -

אני ממש לא חושבת כמו המתודה המקובלת, שהתורה היא ספר הדרכה.

בתורה לא כתוב: "סעיף א' 1) יש להתחתן בגיל 19" "חובה להתחתן בפאלאס" וגם לא "החתן צריך ללמוד בישיבה XYZ".

התורה היא ספר עם רעיון, השקפה, מגמה.

את ה"כלל" הזה צריך לפרוט לפרטים. לקחת את הרעיון הגדול וליישם במציאות.

איך? לימוד תורה (גמרא בעיקר).

איך אני עושה את זה? מבררת מה דעת חכמים על גיל הנישואין, מבררת עם עצמי - האם זה השלב?, ואם החלטתי שכן, אני רוצה להתחתן - אז מבררת עם הורים, רבנים, מחנכת או דמות אחרת בוגרת.

לדבר הכי חשוב שיש לי לומר לך -

אחת הדרכים של היצר הרע לפעול בעולם, היא להמציא הלכות דחוקות ומחשבות מוסריות שיסתרו את מה שבאמת צריך לעשות.

במילים פשוטות - לא למנוע קשר אסור, רק כי "הוא עלול להפגע" - זה תירוץ.

מה פוגע בלומר "אני לא מעוניינת בקשר הזה, הוא לא טוב לי"? אם אדם נפגע:

א. הוא צריך ללמוד להתמודד ולהיות אדם בוגר.

ב. פגעת לו באגו - יצאת יותר "דוסית" ממנו. הרסת לו את התדמית הצדיקית.

או - ג. הוא משחק לך ברגשות.

אני מקווה שאם מישהו יטריד אותך מינית, את כן תצעקי עליו באמצע הרחוב ולא תפחדי להעליב אותו.

ולסיכום: לחתוך, לחתוך, לחתוך!

כשמודיעים על סיום קשר, יש לו נטיה להמרח... ("רק רציתי לומר דבר אחרון", "שאלה קטנטונת אחרונה" ואפילו שחנ"ש מסכם)

אל תתני לו לנסות לשכנע אותך.

ואל תגלשי לסיום מעורר תקוות (מחמאות הדדיות).

מספיק לשלוח הודעה בדיוק בלשון הזו: "אבריימי, היה מאוד נעים להכיר. מסיבות שאולי מובנות ואולי לא, אני לא מעוניינת להמשיך את השיח ביננו. תודה לך, זלדה".

חדל קשקשת ברשת.

שיהיה המון בהצלחה,

אני פה לשאלות ותהיות, ולבכי וכאב על הקושי העצום הזה...

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...

אתה מרגיש בדידות כי אין לך חברים? מה עם חברים לכיתה בלימודים?

אתה לא חבר בתנועת נוער? 

זה הנקודה יש לי חברים אבל אני לא רוצה לבנות את הקשר שלי רק בשביל להרגיש שיש לי חברים ואני לא בודד...(מוזמן להסתכל בשרשור החדש על ללכת לסניף מעורב שאתה לא כל כך מאמין בזה אבל צריך בסוף חברה..)

א- אדם בסופו של דבר מול עצמו גם כשהוא עם חברים וגם כשהוא לבד... האם אתה מהווה חברה טובה לעצמך? 

מעניין לך עם עצמך? האם אתה חבר טוב לעצמך (רגשית)?

תכנס פנימה. בכל אחד יש עושר פנימי וזה תענוג לגלות אותו.

ב- נסה לשים לב לזה שאתה אף פעם לא באמת לבד, תמיד מושגח בידי מישהו שאוהב אותך אהבת עולם...