זה נשמע כואב. מאד. אבל, אין מה לעשות...
דבר ראשון, אני לא חושבת שאני ממש טובה בלמצוא מילים מתאימות... אבל ביקשת.. אז כמה מילים מאחת שאת חשובה לה (כן. עם כל הפרצופים שעושים לי ככשומעים את ה"שם" שלך.) אז אם יוצא שאני רק מבאסת וכו'.. תלונות באישי..
ובקשר אלייך.. (כתבתי בלשון זכר, כי ככה יותר נח לי... תסתדרו..)
ברור שזה קשה. כי תכלס, אתה מרגיש שלא מעריכים אותך. ולא רק זה, אתה חושב שאתה אמור להיות שם. ואתה לא. ובמיוחד במקרים כאלה, שבערך מנבטים (אם לא לפני כן..) אתה חושב על ההדרכה.. וזה רק נראה לך שאתה נהייה יותר ויותר מתאים לזה.. ובסוף אתה לא שם. לא נכנסת.
אבל זה יכול להיות המבחן, אם בוחרים לראות את זה ככה. המקרים האלה, שנכון שעכשיו הם משמעותיים, אבל זה נראה שהם לא ישנו משו' בעוד שנה וחצי. אז זהו, שהם כן חשובים. הם מעצבים את האישיות שלנו. הם מכינים אותנו לדברים אחרים. ואני, רק בשנה האחרונה כבר ראיתי את זה.. שדבר אחד קטן, שהתייחסתי אליו בצורה מסויימת, עזר לי, והרבה, במקרים יותר גדולים..
אז ברור שקשה, והכי קל זה להיכנס לדיכי הזה. אבל צריך לבחור. גם אם זה להיכנס לדיכי, אז לא ליפול לתוכו, לבחור להיכנס לזה. זה נשמע ממש הזוי, ולדעתי זאת לא בחירה נכונה... אבל העניין הוא שזאת תהיה בחירה.
ומבחוץ.
זה הכי חשוב.
מה זאת אומרת מבחוץ? לראות את המקרה בראיה יותר כוללת. מלמעלה. ואז לבחור.
אפשר לדבר עם מישהו, לשמוע מה יש לו להגיד, איך הוא רואה את המצב. מישהו גדול, או דווקא מישהו בגילך, באותו מצב. או במצב ההפוך... בנאדם שיוכל להראות לך את זה מבחוץ, כי אתה בפנים, עמוק עמוק עם ההרגשות שלך, ויהיה לך מאוד קשה לצאת לבד..
או לא לדבר עם מישהו, אבל להיכנס לראש שלו. כאילו, לשבת עם עצמך, ולחשוב "איך אני נראה למישהו מבחוץ?" כן, גם ממש איך אתה נראה, מבואס, סבבה עם זה.. וגם, אם אתה סגור ולא רואה את זה נכון, או שאתה מודע גם למה ומי שמסביבך..
בעזרת ראיה מבחוץ, יותר קל לצאת מזה. להיתגבר.
ללמד את עצמך, ללמוד עם עצמך איך טוב לך. מה אתה רוצה. להכיר.
להכין כלים לחיים.
בהצלחה.. תגובות/ הערות/ מענות ושאר ירקות, באישי..
.
) ונתנו לי את יקירת הסניף! 
.
אני ממש לא דוגמא אישית טובה... אולי אם אני יעשה רושם..
