האיש החביב שישב לידי באוטובוס ושאל אותי מתי יוצא שבועות בלועזי סיים את שיחתו הקצרה איתי, ואני פניתי לברך על ארוחת הערב שאכלתי זה עתה.
הבטתי באיש שלידי; אולי הוא רוצה להמשיך לשוחח, אולי הוא רוצה שמישהו ידבר איתו, רוצה את הקשר הקצר הזה.
זה נפלא, אבל אני רוצה לברך לפני כן, ועליי לוודא שלא ייפנו אליי בזמן הברכה.
לא יהיה נעים אם הוא ידבר ולא אוכל לענות לו, או שארמוז לו שאני באמצע ברכה. אם הוא שאל אותי מתי שבועות בלועזית, ספק אם הוא יבין את הרמז.
הוצאתי את הנייד מהכיס, ודיברתי.
המביט מהצד יכול היה לראות כי שפתיי נעות, אך קולי נשמע רק לי: "הזן א העולם כולו..."
לראשונה זה זמן רב- הצלחתי לכוון בברכת המזון, הרגשתי שאני מדבר למישהו!
(לי זה עזר להסתכל על הפעמים שבירכתי אבל לא באמת, ולהשתדל לתקן, שנזכה לברך תמיד באמת מתוך קירבה לקב"ה ומתוך הכרת הטוב אמיתית!!!)
