סבא היקר. עברו חלפו להם ארבעה חודשים ארוכים. ארבעה חודשים של דמע וכאב שלא נפסק. רק מתחזק ונחלש לסירוגין. ארבעה חודשים בדיוק מהיום שבו עזבת אותנו לאנחות, אנחות קשות ודואבות עד מאוד. זה היה בראש חודש שיצא ביום שני. גם היום יום שני.
ואני חוגג את יום הולדתי ה-15. חוגג ואתה לא פה כדי לחגוג איתנו. כדי לחייך אליי את החיוך הכובש והחם שלך. לא פה כדי לחבק, ולתת לי להתמכר מחדש לזיפים שלך המתגרדים בפניי.
לשמוע אותך מברך אותי ב"יידיש" שלך, לשמוע את השנינויות שלך לכבוד המאורע.
אתה הלכת.
והשארת מאחור דברים כה רבים.תמונות המבטאות אהבה אינסופית, סיפורים עד אין ספור שגם אם נאסוף אותם בעשרות ספרים, הסיפורים ימשיכו לזרום בהמוניהם. השארת מאחור בגדים שאני לובש כיום, ובכל הזדמנות מקרב את אפי בייראת קודש אל הבד ושואף לחיקי את ריחך הטהור שנשאר על בגדיך. ובעיקר השארת מאחור מאות אנשים כואבים ומבכים את השריפה אשר שרף ה'.
ארבעה חודשים של צער וכאב.בכי וסער.געגועים צרבו בנפשי.הייתי יכול בתפילות המנחה לעמוד ליד חלון בישיבתנו,ולהביט אל השמיים, או לכיוון שערי צדק, להיזכר ברגעים המזוויעים שחווינו ולבכות בשקט בלי שאיש ידע.
אך הנה באה זמן שמחתי.15 שנה מלאו לי ואתה לא פה עמנו.
עוד שעות מספר אסע לכותל המערבי לבקש ולהתחנן ביום חשוב זה.אך אתה,סבא, מה תאחל לי ליום הולדתי? איזו מתנה תתן?
כל מה שאני חפץ לקבל ממך הוא רק עוד חיוך אחרון קצר, להיפרד ממך לשלום כמו שצריך.פעם אחרונה. עוד פעם אחת ודי.
רק בקשה לי אליך,סבי הקדוש, פעל לפני ה' שישלח לנו מזור ומרפא לכאבינו.שישלח לנו שמחות גדולות וקטנות, אהבות חדשות, פצעים שיגלידו במהרה ושדמותך תמשיך להאיר לנו את דרכנו הנשגבה, בחיוך תמידי ובאהבה גדולה.
