שיר שכתבתי לחזרזיר שעזרה לי המון בכל נושא השכול..השיר נכתב על אחיה יהודה ז"ל שהיה חלק משלישייה..
משלשה יוצא אחד.
ביום קיץ בהיר ישתעשעו להם בחדווה.
בגדיהם דבקים לגופם באהבה.
הביט אחת בעיני השני והשלישי ושכינה ביניהם.
חיוך מתוק, זהה וזוהר, וציוץ עיט מעליהם.
כאיש אחד היו הם, באהבה מקפצים בחולות.
שירתם עמוקה ונוגעת, ויחד מתחברים הקולות.
ביום קיץ בהיר יקפצו בסנדלים בין הדיונות.
לפתע נעלם, אבד לו אחד ,ונשארו רק תמונות.
שלישייה בל תנותק הושמדה לה ברגע אחד.
ויביט האחד בעיני השנייה ודמעות שטפו בפחד.
אהבה מלטפת שערה הארוך ותלתליו כאבו.
ביום קיץ מאפיר אותות הבכי על דף נכתבו.
הוא ילחש לה, יחבק והיא תביט לאחריה.
כל תמונה, כל קצה חיוך מזכיר לה את געגועיה.
תביט האחת בנוף הנוגה שבעיניו, ותכאב.
נזכר הוא במים סוערים שהקיפו את אחיו אשר אהב.
ביום קיץ בהיר, איך נעלם ונמחק חיוכו.
גופו האהוב קר, ללא ניע, ומעופפת היא רוחו.
יביטו האחד בשנייה, כואבים את החסר שבחייהם.
געגוע עוטף, ובין חיבוק למילה, ציוץ יונה מעליהם.
ולא כמעט. אמיתי.
