אי אפשר שיש רק זכויות ואין חובות.

כאחת שסבלה בגלל הבלאגן של אחותה וזה ממש היה נורא ...

שכל התגובות פה הם-בואו ננסה להגביל,לחנך לשנות את הילד הזה,לכעוס עליו,להתעצבן עליו....

כולם פה לא מתייחסים בכלל לבעיה-

למה הוא מבולגן כל כך?

למה לא אכפת לא??

אולי נמצא עכשיו במשבר כלשהוא וזה יעבור?אולי צריך לעזור לו-לראות מה אפשר לתת לו כדי שיהיה לו יותר טוב?

ואיך הוא מתנהג בכל התחומים האחרים??מתייחס לאנשים?אכפת לו?הוא רגיש לצריכים של אחרים?

אם הבעיה היא בכל התחומים אז הבעיה הרבה יותר משמעותית.כדאי לחשוב ברצינות מה לעשות.אולי אפילו לפנות ליעוץ אם יש למי ואם זה מקובל אצלם.אפשר שההורים ילכו לדבר עם משהוא שיוכל לעזור.

ואם הבעיה היא רק פה-כדאי לחשוב למה דווקא פה??מה מפריע לו?

ואיך אפשר לעזור...

אשמח לפרט באישי.

והמון בהצלחה!!!

יש פה כמה נקודות בעייתיות, שבסופו של דבר מתקשרות אחת לשניה:
1) הוא לא מסוגל לתכנן את הזמן שלו, דבר שבסופו של דבר פוגע בתפקוד שלו, גם בטווח הארוך וגם בטווח הקצר.
בטווח הקצר - הוא לא מצליח לקום בזמן בבוקר(פוגע גם בתפילה מן הסתם), להגיע לישיבה בזמן, וכו'.
בטווח הארוך - הלימודים שלו(גם לימודי חול וגם לימודי קודש) נפגעים הציונים שלו יורדים ופחות מבטאים את היכולות שלו, יש גם הצטברות של מחסור בשעות שינה, וכן הלאה.
כל אלה גורמים גם לזה שמצב הרוח שלו יורד, הוא יוכל להכנס לדיכאון הרבה יותר בקלות, לפעמים זה גם משפיע על המצב החברתי, וגם - את לא יודעת איפה מה הוא עושה כשהוא על המחשב(גם רימון אפשר לעקוף).

ובקיצור, נוצר פה מעגל-קסמים שאם אף אחד מכם(ההורים או הבן שלכם) לא ישבור אותו - זה יכול רק להתדרדר.

2)נקודה שניה, חוסר הארגון שלו בחדר.
חפצים בכל שטח פנוי בחדר, בגדים זרוקים על הרצפה, דברים שהוא שומר(שאת חלקם אתם אולי לא כ"כ רוצים לראות אצל הבן שלכם...) - וכל זה למרות הנסיונות שלכם לדבר איתו ולהקל עליו את הארגון של החדר.
מן הסתם חלק מהחפצים החשובים שלו הולכים לאיבוד בבלאגן(למשל תעודת זהות, ארנק, DiskOnKey, וכו')
וגם האח הקטן יותר סובל מהמצב.

3)הבחור לא משתף פעולה.
לכאורה (או שאולי באמת? יש כאלה אנשים.) נוח לו עם המצב הקיים וככה הוא מרגיש שהוא יודע איפה כל דבר נמצא - ואם יהיה מסודר כמו שאתם רוצים הוא לא ימצא את עצמו בחדר..
אבל צריך להתחשב גם בשאר המשפחה: האמא שנכנסת פעם בשנה, האח הצעיר שחי יחד איתו בחדר, האחות הקטנטנה שצריכה לעבור חדר, ומעל הכל - כיבוד הורים(דרך ארץ קדמה לתורה כבר אמרנו? חו"מ שהתורה גם ציוותה לכבד את ההורים. עשרת הדיברות איפשהו...).

אז איך נשנה את המצב? איך נדאג שהבחור יתחיל לתפקד - אבל בלי שהוא יכעס, יעשה שביתות?
לפעמים אי אפשר...
יש לבית גבולות, הם יוצרים מסגרת שהילדים זקוקים לה כדי לגדול בצורה בריאה. ואם אתם לא תעמדו עליהם הם יתפוגגו
זה לא אומר שאתם חייבים ללכת רק ב"מידת הדין", אבל לפחות אחד מכם צריך להיות ה"ילד הרע" שיראה לבחור איפה נמצאים הגבולות בבית(שיטת המקל והגזר).

עם כל הכבוד לקשיים ולמשברים, יש דברים שצריך לעמוד בהם ותחומים שבהם הוא צריך לשמור על תפקוד - לטובתו לא פחות מטובתם של שאר בני הבית.
אם אתה צריך מאיתנו(ההורים) תמיכה ועזרה/אוזן קשובה/וכו' - אנחנו פה תמיד. אבל קודם תתחיל להתנהג כמו חלק מהבית.
 

יאיר ויזנר.

1. מה הוא עושה מול המחשב?

הורים רבים רואים את המכשיר הזה כ"קופסא שחורה בולעת זמן". אבל לקופסא החביבה שעל השולחן יש 2 מליון שימושים, חלקם יעילים וחלקם מזיקים *.

2. חשבון טלפון - הייתי בודק איפה הוא נמצא מבחינה חברתית ומי החברים שלו. יכול להיות מי שמוקף בחברים וכל הזמן עסוק אבל יכול להיות גם ילד בודד ומנותק שמחפש אינטרקציה חברתית ומוצא אותה בשיחות לחברים ש"תקועים" בדרך או בתור למשהו (ולכן לא אכפת להם).

ובנוסף - הוא בכלל מודע להבדלי המחירים ונספחיהם?

אני מנחש שהוא עושה את השיחות מקו בזק.

במקום לריב איתו הייתי שולח אותו שיעשה סקר-שוק לגבי עלויות של שיחות ואיך אפשר לקצץ בגיזרה הזו. הכרות עמוקה יותר עם השוק והמחירים תעזור לו לתכנן את עצמו לדבר יותר בפחות כסף, ובטווח הארוך אולי גם לקצץ בדיבורים.

3. שעות השינה הם נספח של בעיות ארגון זמן ("שריפתו" על המחשב או הטלפון) ואולי תחושה של ייאוש. ילד שאוהב את מה שהוא עושה ולא "נמרח", ינסה לתפקד לפחות בשעות אחר הצהריים בהן הוא אמור לעשות את מה שהוא אוהב.

האם את רואה שהוא עושה משהו יעיל בזמנו? או שהוא רק נמרח על המחשב (להבדיל מניצול האמצעי), הטלפון או כל אמצעי שורף זמן אחר?

זה נראה שהוא נמצא בשלב שבו הוא "אבוד" מכל הכיוונים. אני מנחש שבעיותיו בישיבה הן לא רק איחורים אלא בעיות נוספות.

האם הוא בתנועת נוער? בפעילות נוספת?

האם הוא פעיל בפלטפורמת אינטרנט חיובית כלשהי ? (לא פייסבוק!)

אני אמנם לא מבין גדול, אבל נראה לי שלא כדאי להכריז מלחמה דווקא על הבלגן בחדר. צריך קודם לגרום לו להתחיל לעשות משהו יעיל (בעיני עצמו לפחות) עם החיים שלו.

אם הוא אוהב לעבוד על מחשב - יש קשת רחבה של התמחויות מקצועיות שאפשר לפתח באמצעים פשוטים בבית. צריך לאפשר לו למצוא מקום שבו הוא ירגיש שהוא שווה משהו, גם אם הוא לא הלימודים הארורים והמתועבים. בהמשך, ברגע שהוא ירגיש חשיבות של מה שהוא עושה, דברים אחרים "יתאפסו" אצלו.

* גם אני (נשוי, בן 23) יושב מזה כ-13 שנה כל יום שעות מול המחשב בלי לזוז (9:00-18:00 ואחר כך עוד 3-4 שעות במחשב בבית). זה נכון, כמובן שגם בגילאי העשרה הייתי ילד שמנצל את כל זמנו מול המחשב. מצד שני, לא שיחקתי בשטויות אלא בחרתי לעשות דברים מועילים, והרבה מהם.

אל תחשבי שלאמא שלי זה היה קל. את הנ"ל האכלתי מרורים משך הרבה מאוד שנים. בכיתה י' למשל למדתי בתיכון דתי (לא ישיבה) שנגמר כל יום בשעה 14:00~, מה שאיפשר לי לנצל את שעות אחר הצהריים. גם לי היו בעיות עם שינה וקימה (עד היום אני אוהב לעבוד בלילה ולישון בבקרים עד מאוחר).

אז מה?

ואני עדין מגיעה לפעמים לכזה מצב של חדר.

כל ההסכמים והפתרונות היצירתי'ים לא עבדו עלי...

לדעתי פנימיה זה נותן המון, ובנוסף זה גם פיתרון לבלאגן ולהתמכרות למחשב...!

בס"ד

דבר שני, אני לא חושבת שיש מישהו שאוהב לחיות בתוך בלאגן שכזה, תגידו מה שתגידו, רוב האנשים אוהבים לחיות בצורה מסודרת.

ממחקר שערכנו בפנימיה שלי- כשהמצברוח טוב, אז גם הארון והמיטה שלך מסודרים.ואת קמה מוקדם בבוקר ובא לך להתלבש יפה היום. ויש לך חשק לעשות ש"ב ולהשקיע בלימודים, בחברות ובמה שצריך..

וכשאין מצברוח, ויש קשיים, זה משפיע על הכל. המיטה מבולגנת, הארון הפוך, ורק מחפשים ניחומים ודרך להעביר את הזמן במחשב, בשינה, או בטלפון..

אני לא מכירה את הבן שלך אבל לפי מה שתיארת, אני הבנתי מזה שעוברת עליו כרגע תקופה לא הכי טובה. אז יש מצב שהוא פורק את זה במחשב (פורומים כמו נוג"ה למשל..) או ראה סרטים בשביל לשכוח ולהעביר את הזמן. והחדר שלו לא מסודר כי אין לו כוח לסדר, זה שהוא אוהב את זה זה רק תירוץ.  וכנראה שיש לו מישהו להתיעץ איתו על מה שעובר ולכן החשבון טלפון גדל..

קיצר, או שתנסו לברר מה עובר עליו (כמובן עם הרבה הרבה סבלנות, רובנו נוטים שלא לשתף את ההורים בגיל הזה..) או שתתנו לו את הזמן שלו לטפל בעצמו.

*הערה חשובה- אנילא יכולה לקבוע במאה אחוזים שבאמת עובר עליו משהו. זה פשוט מה שנראה לי מתוך כל מה שתיארת..

בהצלחה רבה!

מאוד-מאוד מזדהה.. כמעט חשבתי שזה נכתב עלי.. אבל אני בת..

אני ינסה עכשיו לכתוב מהנק' מבט שלי- בתור אחת שההורים שלה תמיד מתעצבנים עליה על זה..(מחשב, טלפון, שעות שינה, איחורים, ובלאגן..)

אני הרבה באינטרנט, זה נכון.. אבל אני לא סתם מבזבזת ת'זמן (בד"כ..) אני עושה דברים חשובים ונורמאליים> נמצאת בעיקר פע, ופותחת שרשורים, מגיבה, מחייה פורומים מסויימים שיש לי סיבות למה להחיות אותם, מדברת (מצ'אטתת) עם אנשות שאני צריכה/ רוצה, ומנהלת 2 פורומים (שזה הרבה עבודה.. בעיקר שהם סגורים..) ובין לבין עושה כל מיני עבודות, בודקת מייל, עורכת שירים וכו'.. מה שצריך..

טלפון> אני מדברת הרבה, אני יודעת, אני לא צריכה שיגלו לי שאני מדברת ה-מ-ו-ן בטלפון.. וגם שאני מדברת מבזק לסלולארי ושזה עולה הרבה.. אני יודעת את זה כבר (מספיק קדחו לי את זה..) אבל אני חושבת שזו לא ממש אשמתי שאיכשהו כל החברות הטובות שלי (או רובם) לא לומדות באולפנה שלי, ולומדות בפנימיה.. והדרך היחידה לתקשר איתן זה בפלא'.. ואינלי פלא', אז אני חייבת לדבר מהבית (בזק) לפלא'.. ולדבר הרבה זה לפצות על זה שאני כמעט לא פוגשת אותן! (ניצלו"ש- אני פוגשת את רובן בשבת!! בעז"ה!! איזה כייפלי!!) וזהו.. והשעות- מה אני יעשה שזה השעות היחידות שגם אני וגם הם פנויות?! והם לא יכולות להתקשר אלי בשעות כאלה.. בכ"ז רוב בנ"א בביתנו ישנים...(בעיקר ילדים קטנים>> אחים שלי..) אז אני מתקשרת אליהם.. והאיחורים- זה לאו דווקא קשור לשעות שינה(גם, אבל לא רק.. ) אלא גם לחוסר מוטיבציה.. (פירוט אולי באישי..)

ועכשיו הבלאגן התמידי הזה- זה לא שאני אוהבת לחיות בבלאגן (ואמא שלי מוסיפה- מה, לא?!) אלא פשוט שאני יותר לא אוהבת תפעולה הזו- לסדר.. מתעבת את זה.. עושה לי איכסה כזה.. אולי נהיה קצת יותר אגרסיביים- אני שונאאאאאאאאת לסדרררר!!!!!!!!   ומה שעודיותר מעצבן- תוך שבוע זה נראה אותו דבר.. (או- יומיים) וזה כ"כ לא כייפ.. סתם מחוסר משו לא ברור..

למישו יש עצות בשבילי?? לא בקטע של מה ההורים של צריכים לעשות.. מה אני צריכה לעשות בשביל שזה יהיה יותר נורמאלי.. ואולי גם מה ההורים שלי יכולים לעשות.. מה שכן- אני טיפוס שאם אגרסיביים אלי, אני אגרסיבית בחזרה.. אם צועקים עלי- התגובה האוטומאטית שלי היא לצעוק.. ולהיות פשוט אנטי לגמריי.. אז אני צריכה דרכים נעימות יחסית..

וסורי קצת על הניצלו"ש..

תודה.. עוד דקה אני חייבת להתנתק.. אשמח לעצות.. אפשר גם באישי..

אנסה לענות לגופם של התגובות:

שלומבון- מה זאת אומרת : אין חובות אז אין זכויות? אתה, כמוני, יודע שגופו של נער הוא כבר בידיו... כלומר: איני יכולה להגיד לו כבר : עד שלא מסודר אינך יכול להזמין חברים. אם אינך מתחשב באחיך אז גם אינך יוצא לסניף... נו, באמת? אולי יכולתי להגיד: אינך מתחשב בנו, איננו מתחשבים בך. ולכן כשנצא יחד אתה לא תבוא . אני חוששת שזה יגדיל את המרחק ולא יצמצם אותו.

חוץ מזה- אם יש לו בעיה אמיתית של התארגנות... אני לא חושבת שהסנקציות יועילו. אז תודה לך, דבריך אמנם נכונים אבל איני מבינה בדיוק כיצד ניתנים ליישום. רוצה להביא לי דוגמא? אשמח.

rofl :אותו כנ"ל. אין מחשב- אפשרי לחסום. אין טלפון: אפשרי לחסום. זה יועיל? זה יקרב אותו להבנה? אולי זה פתרון .רק שחפשתי משהו שיגרום לו מבפנים לרצות קצת לשנות ולהתחשב ולא לפעול כרובוט. הוא (ואתם) כבר לא תינוק ולא ילד קטן!

אפרת- יפה, את צודקת, ואת זה בדיוק אני מנסה. כבר ניסיתי, בדרכים אלו ואחרות. לפעמים אני על תקן "משרת" אבל לא נראה לי שזה תפקידי... אני "מנהל על" אולי ו"עוזרת" גם , אבל אני כאן כדי לשאול: איך נמנע את הסבל מהאחים שלו ( אח בינתיים, תינוקת שתצטרף אליו בקרוב)

בעזרת ה' , יש משהו בדברייך. בהחלט נראה שהוא עושה "ברדק כללי בחייו" ולא רק בחדר. אל דאגה, שיחות לרוב כבר היו, הוא די פתוח איתנו בד"כ ודוקא מסתמן שטוב לו (אולי הוא מסתיר משהו כמובן) גם בישיבה נראה ( ונשמע מהחבר'ה והמורים)  שסבבה לו . הוא חברותי בטירוף, אין לו משבר בקשרים עם אחרים ולכן נראה שבהם הוא דוקא כן יודע להתחשב. ולגבי זה שזה יעבור- אני בטוחה בזה. רק בואו ניתן לזה לעבור קצת יותר נעים לכולם...

יאיר- לתגובתך לא נותר לי אלא לעשות העתק- הדבק למשפט המסכם שלך. כמה נכון :

"עם כל הכבוד לקשיים ולמשברים, יש דברים שצריך לעמוד בהם ותחומים שבהם הוא צריך לשמור על תפקוד - לטובתו לא פחות מטובתם של שאר בני הבית.
אם אתה צריך מאיתנו(ההורים) תמיכה ועזרה/אוזן קשובה/וכו' - אנחנו פה תמיד. אבל קודם תתחיל להתנהג כמו חלק מהבית."

כן, אני באמת חושבת שהוא זקוק לעזרה בזה. כלומר, עם הקטנים אני אומרת" תתחיל , אני איתך לעזור לך" . עם הילד השני ( המסודר הזה) שלא סובל לעשות שעורי בית למרות שהוא תלמיד מוצלח, אני מבינה שאין ברירה אלא לקבוע איתו "זמן איכות קבוע בשבוע" ולשבת יחד על התחומים שאותם הוא הכי לא סובל ( מי שמתאם עם ההורים שלו מעכשיו- אל תשכחו כיבוד קל, זה מה-זה עושה את שיעורי הבית המעצבנים- לכיפיים) אז כנראה שהוא צריך עזרה בתחום ההתארגנות ולא בגלל שגדל אז נשארים לבד... ישר כח ותודה, החכמתני.
 

אדמין :שוחחנו באישי. ותודה בכל אופן.

יוםיום חג: אין מצב לפנימיה. מסיבות אלו ואחרות. נכון, לפעמים זה מועיל . ומכריח חברה ללמוד להתחשב. אבל לא רלוונטי. תודה.

לולה,לולה, אני אכן חייבת המו-------ן סבלנות. אבל לא רק שלי כמעט פוקעת . יש תושבים נוספים בבית הזה...

את יודעת מה: אפילו אם קשה לו, לפחות לטובתו, שיאסוף את החפצים שלו. לפני שהקטנים בבית מקלקלים לו ונוגעים לו ( והוא מתעצבן) הרי על חפצי הגדולים אני שומרת מפני הקטנים. אבל יש כלל בבית- שאם זה "מפוזר ומפורד" אני כבר לא אחראית על החצים הללו. מי שזה שלו שיקח אחריות. ודוקא נראה שמרב שעודף סבבה לו הוא מבולגן. שעות עם חברים ( הוא לא מסתיר מאיתנו את השיחות, הן לאו דוקא על רקע מצוקה) שעות במחשב אבל בכיף, . טוב, אולי משהו מסתתר. תודה על כיוון המחשבה.

רבבה בנשמה- שכתבת שאת מזדהה מהכיוון השני תהיתי אם אני הולכת לראות תגובה של עוד אמא. וגיליתי הפתעה . לגבי המחשב- ההורים שלך יודעים שאת מנהלת אתרים? אז מה הפלא שאת המון במחשב? אבל אם זה נראה לך שזה כבר פוגע בך ואת מבינה את זה - אז תעבירי שרביט למישהוא אחר , לא? טלפון- על זה לא חשבתי. באמת החבר'ה לא נפגשים הרבה אז במקום זה הם כנראה מדברים הרבה. טוב, בכל מקרה צריך מינימום של התחשבות. כלכלת הבית לא נועדה לספק צרכים רק של בן בית אחד. ונראה שהגבר שלנו קצת שכח את זה. אנחנו , אגב, הגענו להסכמה איתו  שאנחנו מבקשים פירוט שיחות מבזק ומתחלקים בתשלום ( הוא הרי מוצא עבודה פה ושם, אז אנחנו מאמינים שאם יצטרך לשלם- כבר יבין מהם הוצאות וכמה זה כואב).

שעות שינה... מה? עד איזה שעה חייבים לדבר? ואם מישהו יודע שקשה לו בבקר, אז, יאללה, אתה בוגר, ומצפה שככה גם יתייחסו אליך- אז קצר בחצי שעה. דבר עם חבר אחד בלבד פעם ביומיים ( ולא הפוך- שניים לכל יום) גם זה כנראה מסתדר בהסכמה אצלנו...

  ובלאגן.... ביקשת עצות? בואי אתן לך כמה שעלו אצלנו, אולי צחכימי אותי מה הכי הגיוני למי ששונא לסדר. : חשבנו אולי לסדר לפני התוהו ובהו ... כלומר: פעמיים בשבוע, זמן קבוע, אני מוכנה לפנות לכך חצי שעה קבועה (דייט) ומסדרים. ככה לא מתאסף "הר" בחדר וזה לא נראה כמו קטסטרופה עולמית שאי אפשר לצלוח.    סל כביסה בחדר: זה הגיוני או מסריח?   למה המגירות של כתר לא עובדות? יכולה להסביר לי? פשוט. מיד להניח חפץ במקומו , שבמגירה יהיה בלאגן ,לא נורא, אבל זה לא מתאסף בחדר, לא על חשבון כולם, ולא זוועה לסדר אח" כ. זה למשל פתרון שאנחנו הצענו ואין לי מושג למה לא עבד. ולגבי הצעקות- ברור שאין מה לצעוק כי זה לא מועיל . אבל כאמא, אגלה לך סוד, אנחנו לא חושבות שזה מועיל, אנחנו אפילו יודעות שזה לא מועיל, אנחנו צועקות כי "הבאתם לנו ת' ג'ננה" או "העלתם ת'סעיף" או איך שאתם אומרים את זה בשפתכם הנוכחית... פשוט, גם אתם צועקים כשמישהו הגזים עם חוסר ההתחשבות בכם. לדבונינו ( באמת לדאבונינו) זה קורה גם לנו. ואנחנו כל כך מצטערות אחר כך כי אנחנו יודעות שלא רק שלא הועלנו, אולי אף הזקנו. אז דוני את ההורים לכף זכות מהיום ( חכי, חכי, נראה אותך עוד איזה 20-25 שנה)

וואי, תגובה ארוכה כאורך הגלות יצאה לי. ישר כח למי ששרד עד כאן.

ותודה לכם.

אם אתם רוצים להמשיך ולהחכים אותי יהיה נהדר!

זה שירשור מדהים.

תעשו את זה שוב- ביתר תדירות.

כל נושא של הורים- מתבגרים שבא לכם....

פשוט כיף לקרוא!

כל הכבוד!!!

ממש לעניין~!

אני אחשוב על זה, בנתיים אין לי תשובה...

(אחותי שלטה על הבלאגן והסדר לפי רצונה-אם זה להרים את כל הדברים שלי על המטה וכאלה דברים אבל היא הצליחה בגלל גדולה ממני ב7 שנים אבל כנראה כאן זה לא יעבוד...)

אולי תנסי לפנות אל הלב שלו- תגידי ל שאחיו גם זקוק למקום, שהוא פוגע באחרים עם הבלאגן שלו וזה לא רק העסק שלו(לא במילים האלה!)וכו'(עלי זה היה עובד!)

אבל בקשר לשאר האחים-גם אם הבעיה עוד לא נפתרה תראי להם שאת מבינה שהם צודקים !

שאת עושה הכל כדי שיהיה להם טוב! (מקווה שהבנת למה התכוונתי..)ושלא ירגישו שאת נכנעת לכוחניות..(אני לא ידעתי איך לנסח את זה.)

בהצלחה!

תגובתך היא כל כך חשובה משום שהיא מוכיחה עד כמה אכן חשוב לטפל בעניין.

אלא שהטיפול צריך להיות יעיל ולאורך זמן. ולכן התייעצתי גם איתכם.

אם את מוצאת פתרון - תגידי לי בבקשה,למה אני בדיוק באותו מצב [אני המסודרת ואחותי בלאגניסטית שאפשר להשתגע..]..

לא יהיה לו מה לעשות ואז תגידי לו "אם משעמם לך אתה יכול להעביר ת'זמו בלסדר את החדר שלך!!!!"

לנתק ת'מודם, לאסור עליו ללכת לסניף, ולנתק שיחות טלפון - אני ממש לא חושבת שזה טוב. זה רק עוד יותר יעצבן אותו וירחיק.

אני בתור מתבגרת (- למרות שאני כן מסודרת ממש..), אם הייתי מבולגנת ברמות כאלה לא הייתי רוצה שההורם שלי יעשו את זה ויקשו עלי כי זה היה גורם לי רק לחוסר הבנה וריחוק.

ולכן -- לפי דעתי את צריכה לתפוס איתו שיחה קטנה.

אל תטיפי לו מוסר כי מתבגרים אנחנו שונאים את זה, אלא פשוט תסבירי לו למה זה מפריע לך.

תסבירי לו שאחיו סובל מזה ולא מרגיש בנח ואין מקום אחר להעביר אותו, תסבירי לו שזה מפריע לך כי זה בכולזאת הבית שלך ואת זקוקה לסדר (-למרות שזה החדר שלו..) וכו'..

פשוט תבהירי את העמדה שלך.

אני חושבת שזה יחדור. אבל שוב - אל תוכיחי אותו! זה רק יעצבן! תגידי לו רק מה את מרגישה.

ואז את יכולה לשאול אותו למה הוא עושה את זה. הוא מן הסתם יגיד לך שהוא מבולגן כי ככה הכי נח לו או ככה הוא מרגיש הכי טוב וזה.

ואז תנסו להגיע לפשרות. שיעשה באלגן רק על המיטה שלו אם זה עושה לו טוב או רק על החלק שלו בחדר או אנערף מה.

יכול להיות שהוא פשוט לא מבין למה זה מעצבן אותך.

מקווה שהובנתי(:

ואם יש בעיות או סתם רוצה לדבר - יכולה לפנות לאישי בשמחה!

ותספרי לנו בסוף מה קורה כי גם לנו זה קורה וזה ממש מעניין(:

גיל, בגרות, איך חינכתם אותו עד עכשיו.

בכלליות לא להירתע להציב גבולות ולתת עונשים אלא אם עד עכשיו נתתם יד חופשית והוא כבר גדול מדי ואז זה קצת מאוחר מדי לנסות להיות קשוחים איתו, במקרה כזה אני חושב שצריך לנסות להבהיר לו מה ההשלכות של המעשים שלו על המשפחה ולגרום לו להבין שזה צריך להשתנות, אם זה לא עובד ליצור מצב שלא ישתלם לו להמשיך ככה לדוג' אם החשבון טלפון מנופח אין שום בעיה אבל אתה תשלם את החריגה, אתה מאחר זה בסדר אבל אתם לא חותמים על שום מכתב מהישיבה זאת בעיה שלו שיתמודד איתה אתם לא שם לאשר לו את זה הוא ילד גדול הוא מבלגן זה בסדר כל הבלאגן נכנס לשקיות ונמצא על המיטה שלו. לא לנסות ליצור צדק ולחנך אותו רק שלא יפריע לסביבה ושזה ישאר אצלו.

אם זה ככה אז דבר ראשון תדעי יש קטע כזה אצל בני נוער באמת מקסימים חמודים ונחמדים שבסניף,באוךפנה\בישיבה,ברחוב או בכל מק' אחר באמת רואים שהם ככה.

אבל בבית ז הם כבר מתים מלעשות טוב כל היום והם עייפים ואין להם כח לשום דבר5 חוץ מלהיות קצת עם עצמם בלי חפירות למינהם.אני יכולה להגיד לך שהיה לי אח שפשוט היה המדריך הכי מוערץ,הילד הכי אהוב והכי טוב הגבר המושלם בעולם בחוץ ובבית הוא היה עצבני בטירוף הוא היה מוציא את הידית מהדלת ושעות תקוע בחדר בטלפון,היה מסנן את כולם!!!חוץ מהחברים שלו,לא היינו רואים אותו.ואם כן היינו מתעצבנים.והילד הזה החליט לקחת את החיים שלו ביידים (בעקבות משבר כלשהוא) לחם לעבור לישיבה טובה ואחרי ערעורים התקבל והים הוא פשט אחד האנשים המקסימים שאני מכירה,בעל נפלא ממש,אח טוב,מקשיב,תומך,יש לו כבר עוד מעט ילד.קיצר הוא פשוט החליט את זה וזה הצליח לו ממש.

אני חושבת שההתפרקות הזאת נובעת מהקושי להיות גם בביית מלאך,ולהתפרק קצת,להתעצבן,להיות נקץ,כי בשום מק' אחר הואר לא יכול לעשות את זה,וגם בביית מכוון שהסטיגמה היא כזו אז זו ההתייחסות ולכן מאוד קשה גם להשתנות כי כל דבר מתפרש לרעה בשלב מסויים,כי יש לך ניסיון מעצבן עם הילד הזה

בקיצור- הייתי ממליצה בשלב זה להרפות ממנו,לתת לו להרגע.הוא נשמע בחור טוב אחריאי,אהוב באיזה שהוא שלב זה יעבור לו והוא יבין שזה לא יכול להמשיך ככה ואז עוד חצי שנה הוא יצטער על זה ויהיה מקסים כמו בחוץ.

כולם תופסים את עצמם בסוף.ולבנים זה קורה עוד יותר מאוחר מבנות.

בהצלחה!!!!

[תוהה]

אני מקווה שהגדרתי נכון...

או לשטו"ל

אף אחד לא רוצה פה לקרוא את מה שאת מציעה. אין לזה היענות.

אין כמעט אנשים חדשים שמצטרפים לפורומים אז מה שאת עושה זה פשוט לטמטם לנו את המוח.

אולי די כבר?!

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות