בסיעתא דשמייא!!
תדמיינו שנייה את הסיטואציה הזו:
הבנאדם ה-כ-י תמים שאתם מכירים, הכי צדיק, הכי חנון כזה, שרגיל כל היום ללמוד בישיבה -
צריך פתאום לעבור לגור בבית של אחת ממשפחות הפשע הכי ידועות במדינה.
מה נראלכם שהוא היה מרגיש?
הוא מן הסתם היה שיא הפוחד ולא היה יודע מה לעשות עם עצמו..
בום. תחזרו למציאות.
זה קרה בדיוק בפרשת השבוע שלנו, פרשת ויצא - יעקב אבינו, שהיה רגיל כל היום ללמוד תורה, ולא היה חשוף כמעט לרשע -
צריך פתאום לעבור לגור אצל לבן הרשע. יעני, כמו משפחות הפשע של היום.
ויעקב פוחד, ממש פוחד.
הוא פוחד להתקלקל, הוא פוחד שעכשיו, כשהוא יצטרך לעבוד, ולא רק ללמוד תורה כל היום - הוא יאבד את הקשר שלו עם ה'.
ולכן, ה' מראה ליעקב את החלום על הסולם -
"ויחלום, והנה סולם מוצב ארצה, וראשו מגיע השמימה"
בואו נפרש את החלום הזה -
הסלם הוא בעצם יעקב.
יעקב הולך עכשיו לעסוק גם בגשמיות ובחול, ולא רק ברוחניות ובקודש -
ולכן, הסולם מוצב ארצה - הארץ מסמלת פה את הגשמיות.
אבל - 'וראשו מגיע השמימה' - השמים מסמלים פה את הרוחניות.
אז מה בעצם אנחנו יכולים ללמוד מפה?
שלמרות שיעקב הולך עכשיו לעסוק בגשמיות, ולא יושב ולומד תורה כל היום -
מה שמשנה זה איפה הראש שלו נמצא - 'וראשו מגיע השמימה'.
ז'תומרת ש-
גם אם עכשיו יעקב לא עוסק בקודש, מה שחשוב באמת זה על מה הוא חושב. למה הוא עובד עכשיו?
כי מה שהאדם חושב - זה איפה שהוא נמצא באמת.
המטרה שבשבילה אתה עושה מה שאתה עושה עכשיו - זה מה שחשוב.
איך זה קשור אלינו עכשיו? יענו, מה אנחנו יכולים ללמוד מזה?!
שגם כשאנחנו לא עוסקים בפועל במצוות, ולא לומדים כרגע תורה -
זה לא אומר שאנחנו לא עובדים עכשיו את ה'.
גם כשאנחנו נגיד לומדים למבחן במתמטיקה [ושיקום מי שיגיד לי שזה קודש
] - אם אנחנו עושים את זה כדי לעבוד את ה', ז'תמורת כדי שתהיה לנו תעודת בגרות טובה, וככה נוכל לתרום לעולם במקצוע שנרצה לעבוד בו -
אנחנו אשכרה מקיימים מצווה בזה שאנחנו לומדים מתמטיקה.
תודו שזה מגניב!
ככה בכל דבר בחיים - בשינה, אכילה, ואפילו ספורט.
אם אנחנו עושים את זה לשם שמים - בשביל שנוכל לגרום לעולם הזה להיות מקום טוב יותר להיות בו, או בשביל שיהיה לנו כוח לעבוד את ה' -
אנחנו אשכרה מקיימים מצווה בדבר הזה.
ז'תומרת שבכל דבר בחיים - אנחנו יכולים לקיים מצווה.
שווה, לא?
צריך פתאום לעבור לגור בבית של אחת ממשפחות הפשע הכי ידועות במדינה.
מה נראלכם שהוא היה מרגיש?
הוא מן הסתם היה שיא הפוחד ולא היה יודע מה לעשות עם עצמו..
בום. תחזרו למציאות.
זה קרה בדיוק בפרשת השבוע שלנו, פרשת ויצא - יעקב אבינו, שהיה רגיל כל היום ללמוד תורה, ולא היה חשוף כמעט לרשע -
צריך פתאום לעבור לגור אצל לבן הרשע. יעני, כמו משפחות הפשע של היום.
ויעקב פוחד, ממש פוחד.
הוא פוחד להתקלקל, הוא פוחד שעכשיו, כשהוא יצטרך לעבוד, ולא רק ללמוד תורה כל היום - הוא יאבד את הקשר שלו עם ה'.
ולכן, ה' מראה ליעקב את החלום על הסולם -
"ויחלום, והנה סולם מוצב ארצה, וראשו מגיע השמימה"
בואו נפרש את החלום הזה -
הסלם הוא בעצם יעקב.
יעקב הולך עכשיו לעסוק גם בגשמיות ובחול, ולא רק ברוחניות ובקודש -
ולכן, הסולם מוצב ארצה - הארץ מסמלת פה את הגשמיות.
אבל - 'וראשו מגיע השמימה' - השמים מסמלים פה את הרוחניות.
אז מה בעצם אנחנו יכולים ללמוד מפה?
שלמרות שיעקב הולך עכשיו לעסוק בגשמיות, ולא יושב ולומד תורה כל היום -
מה שמשנה זה איפה הראש שלו נמצא - 'וראשו מגיע השמימה'.
ז'תומרת ש-
גם אם עכשיו יעקב לא עוסק בקודש, מה שחשוב באמת זה על מה הוא חושב. למה הוא עובד עכשיו?
כי מה שהאדם חושב - זה איפה שהוא נמצא באמת.
המטרה שבשבילה אתה עושה מה שאתה עושה עכשיו - זה מה שחשוב.
איך זה קשור אלינו עכשיו? יענו, מה אנחנו יכולים ללמוד מזה?!
שגם כשאנחנו לא עוסקים בפועל במצוות, ולא לומדים כרגע תורה -
זה לא אומר שאנחנו לא עובדים עכשיו את ה'.
גם כשאנחנו נגיד לומדים למבחן במתמטיקה [ושיקום מי שיגיד לי שזה קודש
] - אם אנחנו עושים את זה כדי לעבוד את ה', ז'תמורת כדי שתהיה לנו תעודת בגרות טובה, וככה נוכל לתרום לעולם במקצוע שנרצה לעבוד בו -אנחנו אשכרה מקיימים מצווה בזה שאנחנו לומדים מתמטיקה.
תודו שזה מגניב!
ככה בכל דבר בחיים - בשינה, אכילה, ואפילו ספורט.
אם אנחנו עושים את זה לשם שמים - בשביל שנוכל לגרום לעולם הזה להיות מקום טוב יותר להיות בו, או בשביל שיהיה לנו כוח לעבוד את ה' -
אנחנו אשכרה מקיימים מצווה בדבר הזה.
ז'תומרת שבכל דבר בחיים - אנחנו יכולים לקיים מצווה.
שווה, לא?
שתהיה בעז"ה שבת שלום ומבורכת לכל עמ"י.
א-מ-ן.