ככול שאנחנו יותר ראש גדול, ככה הכאב ראש יותר גדול, וכגודל הכאב ככה גודל הסיפוק.

שאתה צודק

כי בו מקבלים קורדינאציה... חח אני מתכוונת שעם כל הלחץ מסביב אנחנו לומדים איך להתמודד בצורה הכי טובה שאפשר!

וגם ההרגשה של "יש לי כ"כ הרבה בעיות לפתור ואתגרים לעבור" זה עוזר לקלבל מנת כוח חדשה להמשיך הלאה בע"ה.

אז מצד אחד הכל מתערבב לי ביחד אבל מצד שני זה הגיל בו אני הכי מגלה מי אני.. הגיל בו אני לומדת ת'צמי.

ב"הצלחה לכולם!

ויש לי משו קטן (וקצת ארוך...) להוסיף אבל קודם כתבתי תשובה ארוכה  והיא נמחקה לי . אני אנסה לשחזר:

החיים זה כמו מתמ' |מושפע מהמבחן המתקרב|- בהתחלה זה קל אבל אז זה נראה קשה,בכיתה א זה ממש קשה לכתוב תא המס' ואח"כ זה קשה לעשות 2+3=5 היום את לא נבהלת מזה ויכולה לעשות תרגילים ודברים הרבה יותר קשים כמו מה שיש בספר |עצלן|.

ככל שאת מתבגרת את מגלה עוד דברים בעולם,אם נחזור למשל,פעם ידעת חיבור,חיסור,משולש,ריבוע פתאום יש לך כפל,חילוק,שורש,חזקה,חפיפה,טרפז,דלתון,משיק וכו'.. (אני מקווה שזיהית פה חלק...) ועובדה שאת מסוגלת (או אמורה) להתמודד עם תרגילים כאלו גדולים ומפחידים

ככה גם החיים,עם הזמן את מגלה ואת מסוגלת להתמודד.

אין ניסיון שאדם לא מסוגל להתגבר עליו!!! אולי זה מאוד קשה אבל אין בלתי אפשרי.

סליחה אם חפרתי ו/או חזרתי על דברים שכבר אמרתי/אמרו לפני.

הכל מכוונה טובה.

סליחה שערבבתי פה מתמ'-הכל בגלל המבחן והלימוד הלילי :

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....