הוא הולך בשדרה ארוכה שאינה נגמרת.
מבטים מאשימים מופנים אליו בשתיקת הרחוב.
דמותו מצטנפת, והאימה בכל צורה נאמרת.
כותרות העיתונים כבר לא תומכים עוד, לא מנסים לאהוב.
חיצים פוצעים בגופו, ליבו מוטל שותת דם.
אוהביו מחזקים את חבל התלייה על צווארו הדואב.
חברים מפנים לו גב, אור פניו נדם.
נופל מהרים גבוהים שלטפס אליהם היה אוהב.
הוא בודד במערכה, נלחם בלי כלים.
אולי זעקתו תחלחל הדממה הפוגעת בנפשו.
איך דף עיתון וכותרת על חייו גורל מפילים.
שקרים שסופרו, בכיות שנחלשו ומלחמות נגד ייאושו.
זוהרו הישן נמוג בין ערפלים כבדים.
שקוע עד צוואר במים עכורים, נחלש כוחו.
אנשים שהיו עמו בצר, ממנו בלי סיבה מפחדים.
אהבת הכלל הוחלפה באיבה, סערה מתחוללת בתוכו.
מלחמות על כבודו, אך ההפסד צפוי.
ובעודו צולל בנהרות פתלתלים, אורו שב לזרוח מעט.
מנסה להטהר מזוהמה, אך אל הרוע האנושי הוא כפוי.
בורח מאויביו, הנשק שלו היא השתיקה והוא מחייך. לאט.
הוא בודד במערכה, נלחם בלי כלים.
אולי זעקתו תחלחל הדממה הפוגעת בנפשו.
איך דף עיתון וכותרת על חייו גורל מפילים.
שקרים שסופרו, בכיות שנחלשו ומלחמות נגד ייאושו.
זוהרו הישן נמוג בין ערפלים כבדים.
שקוע עד צוואר במים עכורים, נחלש כוחו.
אנשים שהיו עמו בצר, ממנו בלי סיבה מפחדים.
אהבת הכלל הוחלפה באיבה, סערה מתחוללת בתוכו.
אולי יגיע יום בו יתקבצו וביקשו מחילה.
אולי יחבק הוא את אוהביו בחדווה.
יחד כל הדמעות שנשטפו יתקבצו לתפילה.
אולי את שנאת האדם ומלחמות האחים יהיו לאהבה.
