ככה זה אצלנו.. אז לקחנו כל מיני קטעים מאולי בשבת יזרקו סוכריות והדבקנו בכל מיני מקומות באולפנא.. למשל במטבח קטע כזה על אחד שמתארח אצל משפחה אחרת שעושה הכל אחרת.. ובסוף הקטע כתוב שרק הבנות שוטפות כלים..

וגם לקחנו ת'קטע של אולי בשבת יזרקו סכריות וכתבנו אותו עלינו אם זה יעזור לך אז זה כאן:

אולי בשבת אנחנו נישן בפנימיות

והמורים במרפסת,

אולי בשבת לא ידרכו לי על השק''ש הכחול,

וכולם ישירו בקול.

אולי בשבת הרב אלי לא יעיר לי כשאצחק בשירה.

והמורה לא תעיר לי על אורך השמלה.

אולי בשבת תלך המורה ללדת,

ואם לא השבת,

אז אולי בשבת אחרת..

(זה בערך מה שכתבנו לפי מה שאני זוכרת..)

"שעה לפני
כניסת השבת
החבאתי מוקצים
אחד אחד:

את הקלמר הכנסתי לארונית
את הווקמן במגרה השלישית.
שתי מדבקות
מאחורי המיטה,
פנס ועט-
עמוק בתא.
רדיו ודבק
אולר ודיסקט
הסתרתי בארון
נעול באמת.

ועשרים שקלים
שהחבאתי אי שם,
עד היום
לא מצאתי אותם.."

יש שבתות,
שטעמן הטוב נשאר שנים.
יש שבתות,
שריחן נישא אל מעבר לזמן.
יש שבתות,
שהמזמורים מצלצלים באוזנינו,
שעות אחרי שתמו.
יש שבתות,
שתוכנן נשאר רק בלבבות
ומפרנס זמנים קשים.

מאין באים הטעים והריחות, השיחות והמזמורים? ממין מקודה פנימית שבתוכנו. אולי זווית ראיה אחרת מהניחוחות, מהחיוך, מהזמן הבנוי שונה. מהשיחות לתוך הלילה..
ובעיקר-
מהביחד..


שבת שלום- אוהבים-

 זה בערך מה שעולה לי אם אני יזכר בעוד אני יעלה..

שבת שלום..
 

עשרת הדיברות לשבת אולפנא כיפית (-נראלי... או מילה אחרת דומה, אבל זה לא קריטי...)

אבל אני לא ממש זוכרת הכל... אז תנסי לחשוב על מה שיתאים לאולפנא שלכם...

אם את צריכה עזרה אני פה

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....