אני לא מקנאה באמא הזו. ה' ישמור.

גם אני מצטרפת לשאלותייך...  יום של שאלות.

באופן אישי, כשאנו זמינים ובתחומי הישוב אנו משאירים פלאפון אחד בהאזנה בלילה, כך שעם הישמע הציוץ הראשון נוכל לקפוץ הביתה (או מקסימום להקפיץ שכנה). זה נוח, למי  שיש לו כמובן שיחות חינם לאישו/אישתו. אם לא אפשר מכשיר "אינטקום" בין שכנים. קורה שכשאני ישנה לוקח לי יותר זמן להגיב לבכי של מי מילדיי, מאשר אם אני בחוץ ושומעת שמישהו התעורר...

אני משאירה את הבית פתוח. אבל בהחלט מבינה את החשש. 

לגבי המקרה הראשון, של הצהריים, אין לי חשש להשאיר את הילד במקרה כזה - בתנאי שהוא משחק בתוך הבית ולא בחצר, ושהוא יודע שאסור לו לצאת (ו\או שאם הוא צריך אותך הוא יכול לצאת מהבית וללכת עד אלייך, או עד למקום שבו תראי אותו ותבואי אליו).

כל זה אמור אם את סומכת עליו ויודעת שהוא לא ייעשה שטויות בהיעדרך.

אני הרבה פעמים משאירה את הילדים (3-7) לעשרים דקות וקופצת למכולת. הם יודעים שאסור להם לפתוח את הדלת לאף אחד, ושלא אומרים לטלפון או לדלת שאמא לא בבית אלא שאמא לא יכולה כרגע לגשת.

לגבי אותו מקרה מצער - מבחינתי זה כלל ברזל, שלגור עם ילדים בדירה ללא סורגים - זו לא אופציה! פשוט לא, ובשום מחיר!! אני רואה הרבה משפחות שחיות כך ואני לא מבינה את זה. ואם חייבים שחלון מרפסת המטבח יהיה פתוח בשביל לתלות את הכביסה, אז דואגים שהוא יהיה סגור היטב כך שאף ילד לא יוכל לפתוח אותו.

לגבי הלילה, יש כאן כמה בעיות וחששות - שריפה וחדירה ח"ו ל"ע, ובעיה נוספת שלא הזכרת - שאם ילד מתעורר ולא מוצא את ההורים הוא יכול להיבהל מאוד ועלול גם לעשות דברים מסוכנים. בפועל יצא לי לעשות את זה פה ושם, כשחמש-עשר דקות זה עוד בסדר.

אולי אפשר לבקש משכנה שתיכנס או אפילו רק תטה אוזן לחלון, כמה דקות אחרי שבעלך יוצא?

בכנות, זה לא יכול לקרות גם כשהורה נמצא בבית? מה זה בכלל קשור לכך שהאם הלכה,

הרי ילד\ה בן או בת 7 - האם בד"כ אינה צמודה אליו נון-סטופ, זה לא תינוק קטן.

אז אולי לגבי כביסה היא הייתה שואלת, א"א לדעת,

אבל אפשר לפתוח חלון מכל מיני סיבות.

ולגבי סורגים - כן, גם אני חושבת שזו חובה.

אבל לפעמים חלון אחד, הרבה פעמים של כביסה, חייב להיות פתוח איכשהו.

מה אתן אומרות?

אני אומרת, שגם אם תיאורטית זה יכול לקרות כשההורים בבית, היעדרם מכפיל את הסיכוי פי כמה. עד שהילדה תלך לחלון ותתחיל לטפס עליו, האמא מן הסתם תבחין בה או שאחד הילדים ילשין.

וכמו שאמרתי, גם החלון האחד שצריך להיות פתוח - חייב להיות נעול בצורה כזאת שילד לא יוכל לפתוח אותו.

אשכרה לא מבינה איך אפשר לחיות בקומה גבוהה ולהישאר שפויים. כשאנחנו אצל אבא שלי, אני כל הזמן בלחץ מהמרפסת. אני מרגישה שזה מאיים עלי בצורה לא הגיונית, כי בסה"כ לא מעט ילדים גדלים ככה בהצלחה ב"ה אני לא צריכה להתמודד עם זה יום יום! 

אני גם בסרטים מבריכה בבית. מי בונה בריכה בבית?! זו אשכרה תאונה שמחכה להתרחש! קראתי ספר נחמד ומומלץ בשם "פריקונומיקס", והמחבר חקר ומצא שילדים מתים כתוצאה מבריכה בבית פי מאה מאשר מאקדח שנמצא בבית! 

טוב אלו היו סתם הגיגים שלא כל כך קשורים לדיון... 

קודם כל, לגבי סורגים.  כשעברנו לדירה לא בקומת קרקע - דבר ראשון היה התקנת סורגים, לפני שניה אפילו שהילדים לבד. חלון כביסה או עם סורגים נפתחים שאפשר לנעול, או חלון כזה שילד לא יכול לפתוח לבד בשום אופן - ולנעול היטב. לא תשים דמים בביתך.

כעיקרון, השתדלות לא להשאיר קטנים לבד.  אך מאוד תלוי באופי הילד: יש ילד רגוע - השארת אותו קורא או משחק בלגו , תמצא אותו בדיוק אותו דבר בחזרה. יש ילדים מאוד "היפרים"/סקרנים/חסרי אחריות - שאי אפשר להשאיר רגע לבד...   בממוצע - צריך לראות שאין משהו זמין מסוכן (חומרים לא סגורים, משהו שנכרך על הצואר, לא משאירים ילד שאוכל נקניקיות או משהו דומה שבקלות יכול להיתקע בגרון, למשל פלחי תפוז.. וכד'. גז מכובה גם בברז הקטן שליד התנור. אין תנור חשמלי או אחר דולק בגובה שיכול להגיע או ליד משהו דליק), ואז דומני שלא צריך להפריז בחשש מכמה דקות שהִיה כשהוא, כמו בתיאור הזה, אינו נבהל מכך בעצמו.  גם בערב, השאלה העיקרית לדעתי היא האם יש סיכוי סביר שיתעורר ואיך יגיב (כל אחד והתכשיט שלו). כשיש אינטרקום - הכי טוב. דלת נעולה עם ילד בפנים זה לא נראה סימפטי..

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....