היתה איזו אחת שהייתה לה את המחלה לא עלינו ואז בא איזה אחד (כנראה פסיכולוג ) שאמר לה שאין לה כלום

והגוף שלה פשוט הסתדר במילים אחרות: היא הבריאה 

זאת אומרת שכן

( סליחה על הפילוסופיה)

בס"ד

רגשות משפיעים חזק על בריאות האדם!!!!!

בשביל מה יש ת'משפט "להיות בשמחה תמיד"?!=]=]

אני לא הייית מודעת לזה בכלל עד השנה..ויש אנשים שזה אצלם ממש בולט- כאילו נהיים ממש חולים, מקיאים והכל.. ויש כאלא שפחות, אבל אפשהוא זה משפיע, הנפש

מה שאני עושה?.. מחפשת משו שאני אוהבת לעשות (משו קטן, אין לי יותר מידי דברים שאני אוהבת)

אפילו משו קטן- של לאכול איזה משו טעים..ואם אני לא מסוגלת לאכול, אז יוצאת לסיבוב בחוץ, זה מאוורר קצת..

או- אם יש לך כוח לחפור- אז לשתף במחשבות שלך מישו..חבר, חברה.. זה מרוקן לגמרי- אותי לפחות, כאילו אם אני משתפת אנשים- זה מרוקן אותי לגמרי, מעייף כזה, ואז אח"כ הולכת לנוח או משו

ואת תמיד מוזמנת לכתוב לי אחותי, יודעת את זה, כן?

זה רגיל לחלוטין...קורה לי כל הזמן...אבל פשוט צריך ללמוד להישתלט על המחשבות...הלימודים רצים...הם אף פעם לא מחכים שניתאפס או משו...

אוי! 

לבהות עם מחשבות מעמיקות זה פשוט מדהים!- אני מרגישה ממש התעלות אחר כך..

אבל אם את מרגישה לא טוב עם זה השם של כולם נראה לי ממש צודק!

כי זה לא קשור!!

מה הקשר בין העצבים שלי לגיל שלי לעזאזל?!?!?!?!

לא יותר מזה..

ככה הגוף עובד.. זה כמו שתשאלי למה גוף של אישה בת 90 לא מגיב לניתוח קשה כמו גוף של נערה בת 20..

כי הנערה יותר חזקה, ויש לי יותר סיכויים בדר"כ..

קיצר- זה עיניין פיזי, זה הכל

מצברוח זה לא פיזי, זה רגשות.

וחוסר בויטמינים מסויימים,או חוסר בכללי בכל מיני דברים פיזים בגוף- יכולים גם להוביל לבעיות נפשיות.

בס"ד

(כמעט כמו אלוהים)

אבל מיותר?...

אני לא מאמינה גדולה, או כמעט בכלל ולא, אבל נראלי איפשהו שגם אם הוא לא היה- אנשים היו ממציאים להם אותו, אפילו כל אחד לעצמו..

בס"ד

גם העולם הזה (ואני חושבת שהבהרתי זאת כבר...)

בס"ד

אם כבר למה אני לא מתה, והתשובה היא כי זה יכאיב להרבה אנשים שלא בא לי להכאיב להם

זה פשוט לברוח מהכל ולא להתמודד עם כלום.

אם לא נתמודד עם קשיים - אז באמת שלא יהיה לנו למה לחיות.. אחרת - מה העולם הזה שווה אם הכל היה נהדר, פורח ומלבב?! לא צודקת?

קשה, מתסכל, כואב, מתיש - כן גם אלוקים - אבל לא מיותר. לא.

ואם כן מתברר שהכל מיותר - אז אני באה להתאבד איתך

בס"ד

אמרתי מיותר. כל העולם הזה מיותר. גם הדברים הטובים כביכול וגם הדברים הרעים נתפסים בעיניי אותו דבר: מיותרים. גם להתאבד נראה לי מיותר, כי אני מאמינה שיש חיים אחרי המוות וזה ממש לא פתרון. מה כן יכול להיות פיתרון? נחשי... (רמז: יש בזה את המילה פיצוץ והמילה עולם...)

זה לא קשה לחיות בסרט שהעולם מיותר כל הזמן????? איך אפשר??

מבחינתנו הוא מיותר אבל בת'כלס לא ת'כל אנחנו מבינים אנחנו בסה"כ בנ"א,

תיהי בטוחה שיש תכלית לעולם הזה!! ה' הוא לא עושה דברים סתם והוא מספיק חכם.....

והקטע של המיותר עובר עם הזמן... את תראי שבסוף תביני ותסתכלי על זה שונה

בייייייייייייי

ותכלס כשחושבים על זה - אז באמת הכל מיותר. וואו - חשבתי על זה עכשיו ממש - והגעתי למסקנה שכן, הכל מיותר.

כי תכלס - למה אנחנו חיים בכלל?!

אז אנשים יגידו - לעבוד את הקב"ה.. מה זה נותן? כלום! אז אולי טוב לנשמה - וכדי שנחיה טוב בחיים שאחרי המוות.. אבל גם זה מיותר!

אז למה כולנו חיים בכלל?

אוי לא- לא טוב, לא טוב.. נתת לי עוד חומר למחשבה..

חחחח

זה לא כ"כ מעודד, אה?

ת'אמת שאני עברתי אותו (עברתי אותו? -לא! עברתי את הגיל ) בלי חוויות טראומטיות יוצאות דופן, סתם כמה תגובות הזכירו לי את ספר קוהלת שאני ממש בעיצומו. תאמינו לי, הסוף טוב.

(בחייאת, מה זה האייקונים הגרועים האלה? רציתי להוסיף איזה אייקון חמוד ולכתוב שאנחנו איתכם או סתם משפט חמוד אחר, וכל האייקונים פה מזויעים. אז תדמיינו אייקון מתוק עם חיוך של סמיילי אמיתי וחיבוק כזה מלב אל לב)

אבל לפחות אני יודעת שזה הגיל

ועכשיו למדנו את ספר קוהלת - וזה נותן לי עוד יותר דחף להתאבד!!

דיכאון!!

כאילו - אתה לומד את זה, ואם חשבת שיש סיבה לחיות - אז עכשיו אתה מגיע למסקנה ש-->> לא!!

אסור ללמד ת'ספר הזה בגיל ההתבגרות!

חוץ מזה - שעכשיו סיימנו ללמוד אותו אבל לא הקשבתי בשיעור ככה שאין לי מושג מה הסוף.. חחחח..

במקום לחשוב על הדיכאונות ועל מה שרע לך, תנסי (בכח!) לחשוב על מה שאת יכולה לקדם בחיים שלך.

לא הרבה מכם יודעים אבל גם אני הייתי נער-עשרה מבין הגרועים שקיימים. בכיתה ז' העיפו אותי מהישיבה (עשיתי מצגת ושמתי כאפיה על המנהל וכתבתי שם "עראפת") ובכיתה ט' הישיבה שבה למדתי פשוט נסגרה.

אז עברתי לתיכון הממ"ד העירוני.

בכיתה י', בערך בגיל של רובכם הייתי מגיע כל בוקר בערך בעשר, מתפלל שחרית ורק אז מתחיל "ללמוד". בזמן שהתפנה ממע' החינוך הארורה, פיתחתי כל מיני דברים מעניינים על המחשב. בהמשך י' רכשתי מחשב נוסף שיועד להיות שרת (ואז אמא הביאה חשמלאי כדי שאני אפסיק להבריז בגלל התקלות שלו), ומאמצע השמינית התחלתי לעבוד בערוץ 7.

את מע' החינוך ואת הסביבה שהיא הייתה בשבילי תיעבתי ואני עדיין מתעב. אבל במקום לריב עם כל העולם ועם עצמי בחרתי לעשות דברים יעילים יותר ועיקר המחשבה והנפש שלי הושקעו באותם דברים יעילים.

בגרות יש לי - למי ששאל. כלומר, אין לי מושג איפה היא - אבל קיימת אחת כזו.

וואוו אדמין!!!

אתה לא רציני!!!

הנה עוד דוגמא לכך שביצ'פר לא נותן כלום לאדם.

אולי רק מבלבל לו ת'שכל.

יכולים לתת לו כ"כ הרבה דברים לחיים. השאלה אם הבנ"א נמצא במקום שמתאים לו..

תראי, לרוב כשאין לך מצברוח יכאב לך קצת הראש, וברגע שתתחילי לעשות משהו זה יפסיק.

זאת תופעה כזאת, הרגש משפיע על הגוף.

לי אישית, יש כאבי בטן כל שני-שלישי, בשיעורי אנגלית ובמצבי לחץ. רציני.

ככה זה, אין כל כך מה לעשות ><

בדוק ומוכח (ניראה לי) לפחות ככה זה ניראה בשטח כשבנאדם מצוברח אז מתחיל ליכאוב לו הגוף כל בנאדם והאיבר שלו לי זה רק הראש אבל אז גם אני בוהה באויר שעות

תנסי לצאת מזה תרגיעי את עצמך הלימודים זה סתם דבר שצריכים אותו לחיים 

תנסי ליקבוע לך שעות שינה מסוימות לפחות 7 שעות בלילה עד שתכריחי את עצמך להירדם בשעות האלה וזה יהפוך לך לדבר קבוע  לי זה עבד... וזה שלא ישנתי טוב השפיע לי על הלימודים וגם גרם לבהיות באויר שעות

תימצאי לעצמך תעסוקה שאת אוהבת ומעסיקה את המוח אבל לא יותר מידי ותעשי אותה כל יום שאת יכולה וזה ירגיע לך תמחשבות

כל מה שכתבתי כאן עשיתי את זה בעצמי וזה עבד!!!!!!!!!

בהצלחה

זה לא כזה נדיר וגם לי היו ויש עדיין קצת  ת'קטעים האלה וזה גומר!!!

ואז שמעתי משו שממש עזר לי -שבילבולים זה שאתה לא יודע מה נכון(מה אתה צריך...)

ואם אתה חושב על זה כל הזמן זה גומר ת'בנאדם ולכן אם יש לך בילבול במשו תקציב לך זמן שבו תקבע בסופו של

דבר מה נכון לך(ואל תעשה את זה במשך כל היום)!  לכולם קשה עם המחשבות שלא יודעם מה לעשות

ויש קטעים לא מעיטם שאתה נקרע אבל זה לא אמור להיות המצב..... צריך גם להתפלל....(וזה כן קשור לגיל!!)

המון בהצלחה לכולנו!!!!!!!!!

היו קטעים שגם אני הסכמתי בזה....ושזה מתיש ומתסכל....(כמו החיים)

אבל בסוף תראו שזה ישתנה!!!!!!! ותסתכלו על זה בצורה אחרת...

לילה מתוקון!!!!!!!!!

את באמת בעומס..

לדעתי האישית - זה קטע קשה! מאוד!

אבל ממש ממש - מבגר ומגדל..

אם אפשר לעזור לך עוד - בש"א או במסר"ש (עדיף להתחיל עם זה כי אני לא כל הזמן כאן ) - בשמחה [=

ותזכרי - זה חלק מהתליך! את לא תחיי ככה לעולמי עולמים, אבל זה מה שטוב כרגע.

אני כל הזמן ככה.... וגם כל החברות שלי.. נראלי שאין יום שאין משהי שהיא בדיכאון ונמאס לה מהכל..

הלוואי שזה באמת רק הגיל וזה יעבור מתישהו..

אצלינו אין אפחת בדיכאון בחיים!! כולם שמחים ומאושרים!

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....