גם עם זה הספציפי לא נכון......היו מקרים מעולם ויש מקרים בעולם...זה לא אגדה!

תפסיקו, זה לא עושה טוב לאפ אחד

|צמרמורת כואבת|

בס"ד

לא יכולה לסבול ת'צביעות הזאת!!!לא יכולה!!!

איכס!דוחה אותי!פשוט לא יכולה לסבול ת'צביעות המגעילה הזאת!ולא, לא טעיתי בשרשור!

אני מדברת עם הפייסבוק הזה, והאיטרנט הזה, והבשבע הזה, שאנשים כותבים את זה מתוך...אמממ...איך אתם קוראים לזה? 'רחמים'?ככה? ר-ח-מ-י-ם-אייתי נכון?!

אנחנו מדברים על חיים אמיתיים! של אמא או אבא או אחות או אח שקיימים במציאות!אנחנו מברים על כאב אמיתי , קיים, ונכון! וככה מזלזלים! ככה! ב..."אני אכתוב את זה בסטטוס שלי וככה אני אצא ידי חובה ולא יהיה לי יותר מצפון" "אני אשים תמונה של פולארד בתור התמונה שלי והכל יהיה בסדר, מה עוד אני יכול לעשות חוץ מזה?" "אני אשים תמונה של גלעד שליט, מה עוד אני יכול לעשות למען ה'?!" -זה!!!בדיוק זה!זלזול!!! מה שאתם רואים!זלזול!!!!

כן, אני יודעת שאתם כותבים את זה כי אכפת לכם, באמת ובתמים אכפת לכם! אבל זה הפך לדבר כל כך זול האכפתיות הזאת! זה כדאי להשתיק ת'מצפון שלנו! "כתבתי את זה באיטרנט, מה את רוצה מהחיים שלי? עזרתי!!! המצפון שלי שקט! אז מה את רוצה?"

ואני אומרת לכם את האמת שלי!שאני רואה את זה, כל הסטסטוסים האלה, וכל הדברים האלה!בא לי לבכות!תראו לאן הגענו! אני גם שמתי תמונה של פולארד על התמונת פורפיל שלי!גם אני חשבתי שאם אני ישים כולם יראו שגם לי אכפת...אבל הרגשתי כל כך מגעיל! "ככה את מבזה אותו?!"-זה מה שהמצפון שלי אמר לי!!!!

ונכון!אתם ממש לא עושים את זה כי אתם רוצים לזלזל בו!חס ושלום!!! באמת אכפת לכם! ואני לא צינית!אני מודעת לעניין שאכפת לכם!

הכל היום דרך הפייסבוק, ובשבע, ואיטרנט! ואיטרנט הוא לא דבר כזה רע!אנחנו הפכנו אותו לדבר רע! אנחנו!

שאני מסתובבת עם חברות שלי תמיד השיחה תתגלגל איכהו לאיטרנט! תמיד! אין מצב שלו!אם זה התמונה של בפייס ואם זאת החתימה שלי בערוץ 7... תראו לאן הגענו! הגענו לתהום! לא...לא לתהום! לתחתית של התהום!!! עוד שניה, כבר אין יותר לאן לרדת!!!

למה לעזאזל אם לא כתבתי את זה על הסטטוס שלי...למה זה לא נחשב שאכפת לי?!

זה צריך להיות הפוך!!! לא ככה! לא בצורה הזאת!צודקים! זה מזעזע!!! אבל זה שתכתבי את זה על הסטטוס היקר שלך! וגם אתה תכתוב!אנחנו לא בעצם עושים שום דבר!אנחנו משתיקים לעצמנו ת'מצפון... "ילד טוב, ילד טוב, תהיה בשקט...הנה, גמרתי את העניין שלי! כתבתי את זה בסטטוס, עכשיו אני יכול להיות רגוע עד למשהו הבא... עד אז תן לי להיות רגוע ושלו...תן לי להמשיך להתכתב עם אנשים, לחיות בשרט שאני נמצא בו, בבועה שלי, בשטויות שלי, וברוגע שלי...רק עד למקרה המזעזע הבא...בסדר? זה במילא יקרה מחר!נו!!!בבקשה!!!" ואנחנו מכריחים את המצפון שלנו להרגע...

אז תענו לי!!!!

לאן הגענו?!

אני מבקשת סליחה ענקית אם פגעתי , זאת לא הייתה המטרה שלי...

בס"ד

במיוחד שפשוט נראלי שילדים מוכים לא ירגישו הזדהות, זה יותר נראלי כי אנשים אוהבים להזדעזע (תתפלאו, זה נכון, יש לי אפילו כמה הסברים לזה...)

בס"ד

איך זה יכול להיות שאנחנו משתיקים בכוח את המצפון שלנו, ואז זה בסדר?! איך זה קרה?!

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...