זו היצירה האחרונה שאני מעלה באתר הזה, עדיף מוקדם מלעולם לא.
הכושי עשה את שלו- הכושי יכול ללכת.
היה זה היום האחרון למלחמה על הממלכתיות. האופק הוריד במזרח. היינו בעיצומו של הקרב על השכל הישר. לחמנו זה שלוש שעות. התנהל קרב עקשני. קטלני. הביכוריסטים נלחמו בעקשנות. היה זה יעד מרושת בצורה בלתי רגילה. בשלב מסויים נשארו לידי ארבעה חבר'ה בלבד. לא ידעתי היכן האחרים כיוון שהקשר עם הנתב אבד עוד בתחילת הקרב. באותו רגע חשבתי שכולם התנתקו.
בקיץ, קיץ חם לוהט,
את משנתו כך מנווט,
לשדות עורכים מדופלמים
באתר ורוד- ביכורים.
אל מול עורכים מבוגרים,
שבקשיחות לא מאשרים,
עומדים הם כמה חברים,
מול אתר שלם- ביכורים.
באותו רגע אישור נזרק מבחוץ. בנס לא נפגענו. חששתי שהביכוריסטים יזרקו אישורים נוספים. מישהו היה צריך לרוץ למעלה להשגיח. לא היה לי זמן לשאול מי מתנדב. שלחתי את עוזיה. עוזיה לא היסס לרגע. עלה למעלה והחל להפעיל את הראש. לפעמים היה עובר אותי והייתי צריך לצעוק לו שישאר בקו שלי. ככה עברנו כמה חודשים. עוזיה היה עורך מהתולעת ואנחנו טיהרנו את הכרמים מבפנים. עד שנפגע בראשו וערק פנימה.
ירדנו אל אותו אתר
שממנו לא נפטר,
בגלל אותם האישורים
שלא ניתנו בביכורים.
לאור אותם הטעויות,
קם אתר כאן בשניות,
יש עורכים, יש גם יוצרים,
בדיוק כמו בביכורים.
החלטנו לנסות להוריד את האתר שלהם עם התולעת. התולעת עשתה כמה שריטות בגזעים. החלטנו לנסות עם פרסומים.חיכיתי מעליהם עד שחזר היוצר עם הדפים החדשים. הוא היה זורק לי רעיונות רעיונות, ואני הייתי מניח את היצירות בפתח האתר שלהם. להם היתה שיטה: קודם אישרו יצירה, אח"כ פסלו, אח"כ נחו. אז בין אישור לפסילה, הייתי ניגש לאתר שלהם ושם את החומר המפליל. הפעלתי את החומר והתרחקתי כמה שיכולתי. היו לי ארבעה כרמים לתמרן. כי גם מאחורי היו ביכוריסטים. אני לא יודע למה קיבלתי צל"ש. בסה"כ רציתי להקים אתר נוסף.
לאחר כמה חודשים
כל החבר'ה מותשים
נותרו אצלנו מיחושים
בגלל הקרב עם ביכורים.
"אולי יצאנו תולעים.."
יצחק מפסיק, קם ומטעים,
"עם אמת לא מתפשרים!"
תסתכלו על ביכורים...
כמובן שאין כאן ירידה אמיתית על אף אחד, לא עלל ביכורים (שהם חבר'ה מעולים!) ולא על עוזיה או כל אדם אחר. זה רק לקטע.
סליחה ממי שאולי נפגע.
ידעתי שתגיד משהו על זה!