בס"ד

- תנסי למצוא בעצמך דברים טובים ואז לזכור אותם גם בייאוש

- תחפשי את הדרך שלך לפריקה : ציור, כתיבה, נגינה, משחק , ריצה וכ'ו..אצלי זה כתיבה לדוג' וזה מאוד מאוד עוזר לי!

ב"הצלחה=)

נו כן. ידוע. ומזדהה.

נו, תכלס - לא סתם קוראים לו "גיל ההתבגרות", צודקת?

זה תהליך. קשה וארוך - אבל תהליך.

אז קודם כל - קבלי חיבוק חזק! ותדעי שאנחנו איתך ומזדהים כ"כ!

דבר שני - אל תעשי מה שאחרים רוצים שתעשי.

אז מה אם חברות שלך בונות עלייך? אז מה אם הן חושבות שאת צריכה להיות הילדה החזקה מבינהן?!

so what?!

קיבינמט עם כולם! תעשי מה שאת רוצה!

רוצה להיות בדיכי? אז יאללה --> לכי על זה!

(אגב- לא ממליצה כן?)

שימי פס אחד גדול, עבה וארוך על כולם.

ומי שזה מפריע לו - שילך לעשות תרגילים בתמטיקה של 5 יחידות!!

לא צודקת?

בטח שצודקת. תמיד

|חש מעצמו|

נו, אז איך את שורדת ת'חרא גיל הזה את שואלת?

רק מעצם הידיעה שזה הגיל -- אני שורדת.

כאילו - אני יודעת שאח"כ זה יעבור לי כל הבולשיט הזה.

ככה אני מחזיקה שפתיים, וממשיכה הלאה..

נשמע מטופש? כן אולי באמת..

ועוד טיפ קטן לדרך -- אם יש לך חברה טובה ממש כזאת -- לכי לפרוק אצלה. כ"כ עוזר!..

(אגב - מוזמנת בשמחה גם אלי)

אז שוב -- חיבוק חזק חזק.

ובהצלחה!

מותר לך להשתנות. את צריכה להשתנות. אם לא תשתני זה יהיה מוזר =/

אבל לי זה לא דווקא בדברים שקשורים לגיל,

למשל חברות שלי רבות עם ההורים שלהם אז הם אומרות לי,

וכשאני רבה ואומרת להם הם אומרות לי "אין מצב שאת רבת עם ההורים שלך.."

מה אני לא בן אדם?!?!?!?!

וזה רק דוגמא יש עוד הרבה דברים אחרים..

תנסי בכל זאת כמה שיותר מהגיל הזה...=]

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....