לפתוח הודעה בלי תוכן?

דוקא אני חושבת שאני יאהב אותו גם כשאני יהיה גדולה....

אבל ככל שאני גדלה אני פחות אוהבת אותם...

הם דוקא השני - אן מאבונלי,

אחריו הראשון - האסופית,

ואח"כ  - עם כל חלק החיבה שלי פוחתת...

ודעתי לא השתנתה עם הגיל.

אגב - את הראשון והשני קראתי בתרגום הישן,

אולי זה מה שעשה את ההבדל...

לעיון נוסף בענין ספרות מתורגמת:

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t330418#4095240

כי קראתי אותם בתרגומם העתיק והיפהפה! (ועם רחל לינד המיתולוגית ולא רייצ'ל לינד אגב..)

אבל גם בעלמה קורניליה יש קסם משלה, וכן בקפטן ג'ים בסוזן וכל האחרים... אם כי בהחלט לא ניתן להשוותם לצ'רלי סלון, רובי, מר הריסון ,העלמה לונדר פול וכל שאר האחרים מהשלישיה הפותחת...(ופיליפה והכומר שלה... אחח וגוג ומגוג בגרסתם המקורית...)

בקיצ' סדרה בת אלמוות כנראה...

ואסיים באנקדוטה אישית... בהיותי נערה ערכנו חברותי ואנכי תוכנית אורקולית (יענו צילומים על שקופיות, טרום עידן ההסרטות) של תכנית בשם 'אסופית' שהתבססה במוצהר על הספרים... והשעות שעשינו בעריכת אותה תוכנית זכורות לי כשעות הכייפיות ביותר של חיי! לא פחות.. עם כל הצחוקים עם הקרמתן של הדמויות האהובות, עור וגידים... זאת היתה חויה בלתי נשכחת!!

נוכחנו בפניה של אן יפהפיה ג'ינג'ינת מהממת, בפרצופה המשעשע של רייצ'ל לינד חמור הסבר של מרילה ועוד....

התכנית עדיין קיימת אגב, למי שמתעניין...

אה ועוד משהו, האכזבה שנגרמה לי מהסטים של הסדרה צרובה עדיין בזכרוני אף היא!! איך הרסו את הספרים!! וואו!!

אגב, מה פירוש "גוג ומגוג בגירסתם המקורית"? בגירסה המחודשת יש להם שם אחר?

גוג מוגוג בגרסתם המקורית ליד האח של העלמות...(ואוו! איך קראו להן? פרס ינתן למוצא השם...) בספר אן שרלי בתרגומו העתיק והמיוחד.

ולא בבית החלומות של אן בגרסה החדשנית... כולל איורים מעליבים (!) של גוג ומגוג המלכותיים...

ובכלל כל האיורים בסדרה המחודשת גורמים עוול לאן שלי היפהפיה והבלתי נתפסת... כמו גם לשאר הדמויות...

מצטערת לאכזב את כל המתרפקות על הנוסטלגיה - אבל אין לי שום דבר נגד הספרים האחרונים בסידרה, ויותר מזה (רגע אני אלבש את השכפ"ץ) אני לא שונאת את הספרים הישנים בגירסה החדשה! וגם לא את האיורים העדינים הויקטוריאנים של כריסטינה קדמון!

אם גוג ומגוג לא היו עוזבים את משכנם שליד האח של העלמות מה-שמן, הם היו נעלמים לנו לבלי שוב. ובכלל, שוב סליחה על דיבורי הכפירה אבל כלבי חרסינה לבנים עם כתמים ירוקים תמיד היה נשמע לי יותר מפלצתי ממלכותי.

אני פשוט בדיוק חורשת על הספר שוב בחודש האחרון...

בפעם הלא יודעת כמה...

וגם אני מאוהבת בספרים האלה ובגיבורתם המתוקה,

רק ש.. לא יודעת למה- אולי סימן טוב- הפעם אני מריחה יותר את ריח הנצרות שנודף בין השורות, ויותר צורם לי ההבדל בין עולמה לשלי, למשל בהפרדה/ עירבוב בין המינים, לאו דווקא למטרות נישואין.

או המושגים הנוצריים של ה"חטא" שמתכפר בסבבה על ידי וידוי (בסיפור, למשל, על דייווי השובב, שהחליט להתפרע יום אחד)

אולי יש הבדל (לא אולי, בטוח) בלקרוא כאישה נשואה.

וגם מבאס אותי שכל הספר היא וגילברט לא מממשים את הקשר ביניהם ורק בסוף בעמוד האחרון מגיעה השימחה שבגילוי. בסדר, נכון, אם מהתחלה הכול היה ברור אולי לא היתה ממש עלילה,בסדר.עדיין זה מבאס..

אולי באמת השלב שלי (נשואה+ 3, ב"ה) ובאמת בשלב הזה בא לי לשמוע על בניית קשר ולא על ההקדמה..

אולי פשוט צריכה להשיג שוב את הכרך של אחרי החתונה, למרות שזוכרת אותו כמשהו די מאכזב, כמו סרט המשך שכבר זה לא זה.

כי לא הייתי פה מזמן

היי אני לא מאמינה שאני כותבת את זה אבל רציתי להסכים עם דברייך (אני מרגישה שאלו דברי כפירה ממש מצידי) גדלתי על אן,התובנות,החלומות,השמלות ההנאות מהפרטים הקטנים-ו(כ"כ הרגשתי שהספרים הם חלק נכבד מחיי שהיו חלקים שהייתי חייבת שגם בעלי יכיר...)היום לפתע פתאום אני תוהה אם אני רוצה לתת את החויה לבתי הבכורה בבוא היום ,להכיר את העולם הקסום הזה כי אני מרגישה שבעקבות הספר יש לי דמיונות וחלומות על איך הייתי רוצה שהחיים שלי ייראו,היכן לגור,וכו, שלא משנה מה זה ,לצערי אף פעם לא יהיה כמו בדמיון ואפילו שזה ילדותי לחשוב כך,זה קיים וזה מאכזב.אני רואה סביבי אנשים גרים בקומה 3 בלי מעלית,חיים בין בטון ןעשן בלי לצפות מהחיים יותר מדי ואני יודעת שהשאיפה שלי לגור במקום פסטורלי ורומנטי נצרבה בי אי שם במחוזות ילדותי עם קריאת הספרים-מצד 1,זה טוב לחלום-כי זה כבר מקדם אותך ךמה שאתה רוצה,מצד שני כשזה לא קורה (כי יש המון "טכני" שמפריע להגשמת החלום)האכזבה היא כ"כ צורבת והתחושה היא חיים "על יד" שגורמים לי לקנא במי שחי ללא חלומות וללא אכזבות.שלא לדבר על הקסם הרומנטי בספר שגם הוא בעייתי מבחינתי וזו סיבה נוספת לתהיותיי האם להכיר אותו לבתי כי מצד שלישי יש אנשים מציאותיים יותר ממני כנראה שקראו את הספר ולא נפגעו ולא מנסים לחיות  בסרט,לא?!

ואני שוב מדגישה שאני מרגישה שזה דברי כפירה לאור אהבתי הגדולה לאן. מקוה שהצלחתי להבהיר את דבריי אשמח לתגובה.

כל ספר הוא שקיעה בעולם אחר, לרוב לא קיים.

בדיוק מהסיבה הזו שגשגו ספרי הרפתקאות, למשל,

כמו ז'ול וורן, בתקופה שבה אנשים כמעט לא יצאו ממקום הולדתם

עד סוף חייהם.

אפילו סיפורי מוסר חרדיים עונים להגדרה הזו.

שמתם לב לכמה חרדים יש דודים במושב?

כל ספר הוא דמיון.

כל דמיון יכול לגרום לאכזבה.

ואני אצטט כאן מ'אן מאבונלי':

"אן: אני אוהבת לטוס על כנפי הדמיון, למרות שבסוף הטיסה אני נחבטת מרה.

     הטיסה יש בה מעין שילומים לחבטה.

מרילה: אני מעדיפה חיים ללא טיסה וללא חבטה."

(בערך...)

אני חושב שזה די ממצה את שני הצדדים...

אם כי אני רואה את זה קצת אחרת:

אני חושבת שכל העניין של הספר, הוא איך לראות את הקסם בחיים, בלי קשר לאיך שהחיים שלך נראים באמת. לאן היו חיים בכלל לא פשוטים, החל מחיי עבדות במשפחות אומנות, בית היתומים הנוראי, מגורים אצל אישה קשוחה שלא רוצה אותה, ויתור על לימודים למען מרילה, ועד מות ילדתה הקטנה.

ועם כל זה, אן מלמדת אותנו לשמוח במה שיש, בעזרת הדמיון והאמונה.

ההסתייגות העיקרית שלי מהספר היא בעיקר מבחינת ההיבטים הנוצריים שבו, כדברי ילדה זיגזג, והקסם הרומנטי שהזכרת - שלדעתי הוא הרסני עבור בנות יהודיות שאמורות לסמוך על השכל בבחירתן בן זוג לחיים, ולא על רומנטיקה.

בטח התכוונת 'קרימתן' של הדמויות.

מסכימה איתך שזו מילה מפגרת.

שרשור כיפי. שלא יגמר----

וימשיך להעלות זכרונות אהובים מסדרה בת אלמוות...

ב"ה

יש שם אצילות מיוחדת...

בין הספרים שגרמו לי לבכות.. (אחרי שמתיו מת..) |פאדיחה|

אני גם התחברתי יותר ל"אן מאבונלי" אבל כולם ממש טובים.

לפי דעתי זה מסוג הספרים שאו שאתה מתחבר או ש..פשוט, לא.

הייתי רק בת 8 כשדודה שלי החליטה, שאני כבר ראויה לבוא בקהל האסופית... ואין מה להגיד, הייתי שבורה לגמרי מרב עצב על לכתו בטרם עת של האדם היקר הזה...

כי נראלי שקראתי את זה בגרסה די ישנה אבל אני תוהה כמה ישנה.. |תינוקת שכמוני..|

איזה הבדל מיוחד יש בין שתי הגרסאות?

השפה, השפה...

עברית כזאת טובה, שמשאירה לך בפה טעם של עוד.

עברית של סיפור, לא של דיבור.

כזאת שמכניסה אותך לעולם אחר, ולא מנסה להוריד את הסיפור אליך.

משפטים שהולכים איתך גם אחר כך,

משפטים שיש להם חיים בפני עצמם, ולא רק כחלק מהסיפור.

הבדל שמים וארץ.

ספרים איכותיים ממש!

אני בקורס ללשון עיברית במכללה סיוט פשוט!

עד כמה שידוע לי מרילה ומתי אחים לכל דבר ועניין,

מרילה לא נישאה מעולם, לאחר קשר שנגדע באיבו עם אביו של ג'ילברט בלייט, שחוותה בנעוריה.

או ברוח הספר -

"מרילה ומתי היו רווקים ונשארו רווקים, ותמיד יהיו רווקים, לנצח נצחים אמן"

לא קראתי טוב??

|משפשפת עיניים בתמהון רב מאוד|

מרילה ומתיו אחים?? אלה שאימצו את אן הם אחים?? (או שאני אולי פשוט מתבלבלת בשמות.... )

בכל אופן, סדרה יפיפיה ומלאת קסם. מהסוג שלא נעלם מהזיכרון, מהסוג שאתה קורא פעם בשנתיים בשביל להיזכר ובשביל ללמוד שוב איך מדמיינים ומה זה קסם.. סדרה מדהימה.

איזו סדרה מדהימה .

גם אני הכי אהבתי את הספר השני.

ובית החלומות של אן זה האחרון שאהבתי. שאר הספרים- שמדברים על הילדים- ממש נחמדים וזה, אבל בהשוואה לקודמים מאכזבים. הפכו את אן לעקרת בית מצויה העושה רצון בעלה וכו'.

קראתם את ה3 שלא תרגמו? קראתי באנגלית וזה היה ממש מוזר .

הסדרה המצויירת זוועת עולם, אבל המיני סדרה מדהימה (עם מגאן פולואו המדהימה!!) חוץ מהחלק השלישי (ששם שינו את העלילה לגמרי.. אבל בתור סרט בפני עצמו זה יפה).

חלק רביעי??

אני אהבתי את כולם, בעיקר את החלק הראשון והמקסים.

סידרה שנשארת עמוק בלב גם אחרי שנים....

קראתי כילדה, ולקח לי זמן להבין שמתיו ומרילה אינם בעל ואישה.....

כן, זה החלק הרביעי, על השנה הראשונה של הנישואין.

ויש גם "אן מהעמק הירוק" - חלק חמישי, כשהיא אמא לילדים.

אני ממש בשוק! תמיד הייתי בטוחה שהם זוג נשוי לכל דבר.. מוזר..[[=

אבל עכשיו כשקראתי את זה זה היה נראה לי הרבה פחות יפה...

התחלת הסדרה ממש ממש יפה ואח"כ זה יורד בהדרגתיות...

בין אן שרלי לבית החלומות יש ספר שלא תורגם.

בין אן שירלי לבית החלומות יש את הספר על הלימודים שלה, לא?!

בס"ד

קראתי נראלי 2 ספרים מהסדרה, ורפרפתי על פני עמודים שלמים..

זה דווקא מאד נחמד ,למרות כל הרגשניות זה נותן לזה נופך ציורי . כמה ספרים יש?

הסדרה הזאת כ"כ מלאת קסם, והתיאורים בספר כאלה מושכים שכאשר הייתי מתיישבת לקרוא לא הייתי מפסיקה לשנייה.

מומלץ לכל אחד ואחת!!

סדרה מדהימה ומקסימה ממש!!

רק חבל שאין לי את ההמשך [שמעתי על ההמשך רק מפה...]

אני אישית קראתי 5 ספרים מהסדרה.. 

• האסופית - אן מהחוה הירוקה (Anne of Green Gables)
• אן מאבונלי (Anne of Avonlea)
• אן שרלי: הנערה מן האי (Anne of the Island)
• Anne of Windy Poplars (לא תורגם לעברית)
• בית החלומות של אן (Anne's House of Dreams)
• אן מהעמק הירוק (Anne of Ingleside)
• Rainbow Valley (לא תורגם לעברית)
• Rilla of Ingleside (לא תורגם לעברית) 

אפשר לקרוא אותם פה באנגלית

http://www.gutenberg.org/browse/authors/m#a36 

שלאסופית יש את הקסם שלו רק אם קוראים אותו בגיל מסויים.

(נאמר, 11-13?). אני מאמינה שאם הייתי קוראת אותו היום בפעם הראשונה, לא הייתי אוהבת אותו כמו שאני באמת אוהבת אותו. זה סוג של להתבגר ביחד עם אן.

פעם יותר התחברתי להתחלה של הספר הראשון.. עכשיו קצת פחות..

זו סידרה מקסימה!!

לא מכירה עוד ספרים כאלה..

ואיי.. הסדרה מבחינתייי!!! זה כ"כ יפהה!

ויש לנו בספריה גרסה דיי עתיקה...אבל אני לא זוכרת לגמריי באיזה משלב זה היה.. אבל אני חושבת שזו עברית יפה כזו..

הכי אהבתי את הראשון והשני.. השאר כבר פחות יפים, ויותר קיטשים כאלה, מעצבנים...

יש בו משהו יפה... אבל היה לי קשה להמשיך זה כול כך נוצרי ואנטישמי שהעדפתי להשאיר אותו על המדף כמו שהו...

צפיתי בחופש בסידרה המצויירת בטלויזיה. ספרים שאחרי נישואי הזוג המאוהב כל חייו, לא ראיתי, ונראה לי שהם גם מיותרים. כשמנסים למתוח הצלחה יתר על המידה, זה, בדרך כלל, לא מצליח. אם כי אומרים שכל ספרי הארי פוטר נחטפים כלחמניות חמות. הצצתי בספרים, לא הצלחתי להבין מה מושך. מעולם לא אהבתי science fiction וספרי הארי פוטר גם שטופים בכל מיני הפרשות ומפלצות.

לפעמים התרגום עושה את כל ההבדל. אבל, ייתכן גם, שהספר שאהבת, וקראת לראשונה בתרגום מסויים, מאבד מחינו כשהוא מופיע באדרת אחרת. למשל, הלורד הקטן, בתרגומו הראשון היה מקסים, ראיתי תרגום אחר, ולא אהבתי. יש ספר מקסים - הנקרא - ביבי, חלקו השני הוא - המסע הגדול של ביבי - נכתב על ידי סופרת דנית - קרין מיכאליס. הספר מספר על ילדה עצמאית מאד, אמה, שהיתה בת אצילים שנישאה לנחודרגה (נחות-דרגה, ביבי הקטנה מדברת וכותבת בהמון שגיאות כתיב..), נפטרה. אביה של ביבי, שהוא מנהל הרכבת סומך על בתו. יש לה כרטיס חפשי ברכבות והיא מרבה מאד לטייל, לבדה ולצייר כל מה שהיא רואה.

באחת מנסיעותיה היא פוגשת בזוג אצילים, קרים כקרח, מה שלא מפריע לה לפטפט ולספר להם את תולדות חייה, כשהיא לא חוסכת בביקורת על סבא וסבתא שלה האצילים ... בקיצור, בסופו של ענין היא נוחתת באחוזתם של אותם אצילים, כשהיא במצוקה, רעבה וחולה, ומי הם אם לא סבא וסבתא שלה, שמשפיעים עליה רוב אהבה. הם מציעים לה את "כל העולם", אבל, היא חוזרת אל "אב יקר שלי"....

קחו את השד מכיתה ז', תרגום ארכאי ותרגום חדש. לי קשה מאד לעכל את התרגומים החדשניים, שהם סטריליים מדי לטעמי... או, משהו כזה. אבל הילדים, דהיום, יתקשו להבין את התרגום הישן, כמו, להבדיל, הקושי של מי שאינם גדלים על התנ"ך להבין את הנקרא...

מזה אוהבת את אן הזאת'י!!

בלי לתרגל בדיבור לא תתקדם לשום מקום וגם לא תדע מה הרמה האמיתית שלך

בכל פרק יש עוצר מילים

אבל הוא משני לקטעי דו-שיח

פרקטיים שמגיעים מייד לאחריו

וזה כבר משהו הנקודה היא

שקשה לחבר את הנקודות ללא

דו שיח אמיתי או פרקטיקת שטח

למשל ללכת בשוק הערבי

ולנהל משא ומתן עם הסוחרים

או דיבור בקבוצה או בחבורה

חכן גם שאלתי אם יש פה עוד מישהו

שמעוניין ללמוד ערבית או שאסתפק

בללמד את הילד הזה בחווה שלא הולך

לבית ספר חחח 😅😅

בשם בסמה.

כנראה היא קפצה לי, כי פה בבית יש לי ילדים שמנסים ללמוד ערבית🤭 (אני אישית לא מסוגלת לשמוע את השפה הזו, אף שמבינה שחשוב ללמוד אותה)

בכל אופן, הבן שלי לומד ערבית מסבא שלו, יליד עירק.

נשמע שהכי טוב לחפש דובר ערבית (יהודי!) ואיתו לה אמן על מה שלמדת...

אני מציע לך להאזין המון לרדיו ולשמוע את השפה הערבית גם אם אתה לא מבין הכל באותו רגע. אתה תתרגל לניב ולמבטא ובהמשך כשתכיר את המילים תתחיל גם להבין.

גם ככה הכל שם אותו דבר, שנאת יהודים ומדינה פלסטינית

ההתחלה והחלפתי בחנות לספר אחר. זה מתחיל כמו כל ספר מתח, עם רצח וכאלה.

במה זה שונה בעצם? מה הנהייה אחרי הספרים האלה? אולי לא הבנתי. אולי המגיבים

כאן לא קראו ספרי מתח. באמת אני תוהה. לא בציניות.

אינני אוהבת ספר מתח שהקשר היחידי שלהם לרוח ישראל סבא הוא

מדי פעם "בעזרת השם" או תפילת מנחה....סליחה. את ספריה לא

מכירה, אולי אני טועה לגביה, בגלל ההתרשמות הראשונה שלי.

אמרו לי פעם שזה מדע דימיוני; מההתחלה של הספר, זה לא נראה

לי כך.

אולי זה לשון הרע מה שכתבתי. אני צריכה לעשות תשובה, לא יכולתי להתאפק

כי ציפיתי למשהו אחר לחלוטין. סליחה.

אחרי בת-שאול ברחתי כל עוד רוחי בי.

אחרת אני שוב אתמכר. לא ולא אדוני.

אחזור רק בעוד זמן ואשלים בבינג'.

הוא אכן סופר מרענן ומקורי. אמנם לפעמים הוא קצת הולך לקצה הגרפי של כל מיני זוועות, אבל בסך הכל מרתק ומוצלח ומפתיע.

יש לך רק 20 ומשהו פרקים של הסיפור החדש להשלים

אני מבין שהוא לא פיתח בסוף את ליה, אה?

אבל ממתי אני הדוברת שלו? לך תראה בעצמך מה הוא כתב היום

שלושה פרקים רק עליה, שהיא נוסעת לצפון למצוא להקה. וגם הוא הודיע שכמראה היא תהיה הדמות הראשית בספר הבא.

אין פרק היום, אז בינתיים קבלו תמונה של ליה שמחכה כבר לספר הבא שיוקדש לה - "מלכת הערוב"

לחסוך לאנשים שפחות אוהבים אימה ופעולה וכאלה...

לא קוראת ספרות ישראלית. משום מה לא נראית לי טובה. וגם לא נקייה. כאילו בלי זה,

הספר לא ייקרא.

קראתי את אהרן אפלפלד (אני מתכוונת לסופר שכותב על השואה);

כותב טוב לדעתי, אבל מה, מדכא....

ספרי אימה - לא מספיק מה שקורה מסביב? במציאות שלנו? זו לא אימה מספקת?

אבל אולי סוג כזה של ספרות דווקא משחרר קצת. כמו ספרי מתח וכאלה.

אגב מי שאוהב ספרים העוסקים בבעלי חיים (אני חוזרת לנושא האהוב עלי בכפייתיות...)

אז:

ג'יימס הריוט. וטרינר אנגלי בשנות לפני ובזמן מלחמת העולם השנייה, בבריטניה.

לא קשור למלחמה בכלל (מלבד ספר אחד שבו גוייס לצבא בפרוץ מלחמת העולם)

מתוק. אנושי. חוש הומור. מקסים. צפון אנגליה, עם הנוף החורפי הצרוב הקשה

שלה, כשהוא מתבוסס בשלג כדי להגיע לאיזו רפת, והאיכר לא מבין בכלל על מה

ולמה ההתנשפות..... למי שרוצה מצב רוח טוב ופרצי צחוק....מומלץ!

לא יודעת איזה איך היה כוטרינר אבל כסופר, מוכשר מאוד. הוא התפרסם

מאוד בזכות ספריו וזוכרת שהודיעו על מותו גם בחדשות.

יש סופר אימה אמריקאי בשם קינג. רק מקריאת תמצית מינימלית

של ספר שלו, אוחזת בי צמרמורת ונטייה לבדוק מתחת לארון

אם יש שם משהו, ולמחרת כולי עצבנית. פחד.

אישית אני לא מתחבר לז'אנר של אימה וחיות, אבל למה לזלזל בסגנון הספרותי שאנשים אחרים אוהבים????

פשוט תמהתי; הרי זה מפחיד!

דרך פעולה ודרמה, וכלה באימה ופלצות... אני אישית לא אוהב "אימה" כז'אנר, אבל כן את איך שמשה רט כותב אתזה..

וגם להזדהות עם הפחדים הכי עמוקים וקמאיים שלהם... לכן בדר"כ אנשים שהם אולטרא פילוסופיים ורציונליים לא מתחברים למיתולוגיות וכדו'...

אכן, ספרות ישראלית הרבה פעמים, (יותר מידי) לא לטעמי מבחינת רמה. קללות, גסות, תיאורים גרפיים יותר מידי, ופריצות...

את משה רט ספציפית, את מכירה? אתחיל ואקדים הוא דתי. אמשיך דרך זה שיש לו הסמכה לרבנות, ונסיים בזה שהוא פילוסוף אם זה משמח מישהו (פילוסוף גרוע וסופר נהדר לענ"ד).

לגבי הז'אנר: אנשים אוהבים ספרים, סרטים שהם מוצאים בהם את עצמם, את היום יום שלהם. את השאיפות שלהם. ו,כן גם את הפחדים שלהם... אם את לא מתחברת, אז באמת אני שמח שציינתי את כל שציינתי - חסכתי לך לבדוק אותו...

תודה!

שיש בהן גם ספרים באנגלית.

ויש גם חנות שיש בה רק או בעיקר ספרים באנגלית, שנקראת sefer and sefel כמדומני. הייתי שם פעם אחת לפני שנים, אז לא יודעת להסביר לך איך מגיעים. רק זוכרת שזה באחד הרחובות הפנימיים באזור רחוב הלל...

כמו ש @מתואמת כתבה

יש את דני ספרים, שיש להם הרבה יד שניה וגם באנגלית

הולצר ספרים

שתי החנויות האלה נמצאות בין הדוידקה ליפו מרכז

ועוד חנות אחת ששכחתי את שמה אבל בטוחה שגם שם יש ספרים באנגלית- נמצאת בין הרכבת הקלה של יפו מרכז לעיריה. פעם מצאתי שם ספר נדיר

לשנים יש אחלה אתר

בסיפור חוזר כל הספרים ב20

בסמניה זה אנשים פרטיים לאנשים פרטיים כך שכל ספר הוא במחיר אחר

בת הדיין היה ספר שנתן רגש ועומק שלא התכוננתי אליו, ושנגע בי ממש.

לעומת כל מה שביננו שהיה גם קצת שחזור של העלילה של בת הדיין מצד הקונספט, וגם זכור לי פחות סוער ויותר קצר בחוויה שבו, למרות שגם ממנו ממש נהנתי.

בת הדיין קראתי ברצף גמרתי אותו בחצי ים בערך והוא נכנס עמוק ללב... ברמה שקראתי אותו עוד מלא פעמים כבר

וכמה ימים אחרי קראתי את כל מה שביננו והתאכזבתי.. כי כמו שאמרת אותו קונספט וגם בגלל שהפעם זה חרדי- חילוניה זה פחות עניין אותי..

מעניין, למה חרדי-חילוניה פחות מעניין אותך מההפוך?

ואי לא יודעת איך להסביר....

הדיון על חילוני על פני דיון על חילונית הוא הרבה יותר פרוץ, כי דיון על בנות הוא תמיד יותר פרוץ בפרט אם היא חילונית...

ובשניהם הרקע הוא לא שז"ז לגמרי, כל ספר והנקודה שלו.

(*שז"ז = שמן זית זך)

נכון שבשתיהם יש בנות, אבל דיון על בת חילונית הוא יותר פרוץ על כל הלבוש וצורת החיים.

אתה מאנ"ש שלומבה?

אבל גם בראשון יש כל מיני ביטויים וכדו'

מכיר את האנ"ש...

לא נעים להגיד, אבל בדרך כלל האלה היותר נקיים פחות מעניינים 🙈

(זה יכול להיות מכמה סיבות..)

מעניין ו...נקי.

לא אפרט יותר, במקרה שמישהו יקרא.

(וגם יש הבדל אם הסופר מכניס לא נקי לשמה, או שמתוקף

הנסיבות, כחשוב לסיפור. וגם אז, אפשר תמיד לעשות זאת

בצורה מרומזת ועדינה. זה נכון, שלא כולם מתאמצים לעשות זאת. וחבל).

לכותבת קוראים תמר וייזר. וזה הסיפור האישי ש ל ה.

סיפור מרתק, עשוי היטב, משאיר טעם של עוד, וואווו!

גם אצלי נכנס עמוק בלב ובנשמה!