אני באמת לא יכולה כבר....
כמה פעמים כבר הכל התנפץ....יותר מדי!
נגמרו הכוחות....האמונה קצת מתערערת לפעמים.....
והכי כואב....המשפט ההוא....אוי משפט שהרס לי תחיים....
אנשים בבקשה תזהרו לא להוציא מיליםן מהפה סתם! בבקשה בשבילי.....
היא באמת אישיות מדהימה, צדיקה, מנסה לעזור לכולם, ומשפט אחד......שאני לא ישכח אותו לעולמים....
ועכשיו הכל כואב..... להיזכר ברגע....שאחותי באה בשולחן שבת...עד שהיא בבית...בשולחן שבת לא פחות ולא יותר....אמרה תמשפט ההוא...שמישהי אמרה לה...אוי איזה משפט 
ועכשיו הכל כואב.....פתאום הכל חוזר....הטירוף שאחז אותי ששמעתי את זה...הבריחה והבכי שאחרי....
ופתאום עולה גם היום האחר...... במשך תקופה ארוכה לא פתחתי תדלת של הבית לאפחד...לא הסכמתי ללכת לפתוח.... בגלל זה...
צלקות....
ועכשיו כל הכאב הכל חוזר כל האירועים הכי כואבים....
איך אפשר לחיות ככה...שהכל תוסס, בוער בתוכי.... איך?
ושמנסים לבוא לידי שינוי....לא רק שלא עוזרים נותנים בעיטה...מאשימים,......ועכשיו הכל כואב...
ואין עם מי לדבר....רק לשתוק לבד.... וזהו..... 
והדמעות זולגות.... בלי הפסקה....
מתי זה יגמר? מתי???







