תתייעץ עם מישהו שאתה מכיר!

להתחזק ברוחניות כמה שיותר לפני הצבא כי מנסיון זה ממש לא פשוט ויש המון נסיונות לכן תנסה להיות בישיבה כמה שיותר אפשרי מבחינתך בסופו של דבר כל מטען כזה רק יועיל....

בס"ד

הייתי מתייעצת עם הרב שלך שמכיר אותך ויודע מה יהיה לך הכי טוב מבחינה אישית, רוחנית, תרומה לעם, מימוש עצמי ושות'..

לא בטוח שאני אצא חיה רוחנית אחרי 3 שנים בצבא.. מצד שני שנה לפני צבא זה עדיף אבל לא בטוח שמועיל יותר...

מה הייתם עושים במקומו (את אחת מהאפשרויות)!!!!!!!!!!!!!

אני הייתי הולך על האפשרות השניה...כי אתה נמצא קודם בישיבה ואז יוצא לצבא וזה חשוב למלא את הצבא...

כתבתי קצר רצח אולי בהזמנות אני אאריך...

באמת שהשנה בישבה לפניי הצבא היא ממש משמעותית והיא תורמת לכ"כ הרבה חבר'ה..

כי זו לא הכנה "פיזית" לצבא כ"כ..זו הכנה "רוחנית"..ובצבא לצערינו יש מקום לנפילות..ויש גם המון חברה שנופלים..

אני יודעת על מישו מהסניף שלי שפעם דיברתי איתו,שעכשיו שיעור א' הוא אמר שזה באמת כ"כ חשוב ומשמעותי לו..והוא יבוא לצבא בגישה אחרת..כי דוגרי לבוא בן 18 אחרי 4 שנים תיכון וישר להיזרק לצבא זה לא טוב לדעתי.

שנה של ישיבה במקום חדש עם גישה חדשה שמכינה לצבא נראלי יתרום וילמד אותך דברים שעלייך לדעת לפני הצבא ולא יהיה טעם להשלים אותם אחרי..

אני הייתי הולכת שנה לישיבה ואח"כ לתפקיד...בייחוד אם הייתי יודעת שהתפקיד לא יברח לשום מקום..ואת השנה בישיבה לא כדאי לפספס..

מקווה שעזרתי

תלך תעשה את הזימון תראה אם עברת גג תמיד אפשר לא ללכת, דבר שני יש הרבה תפקידים אחרים שאפשר לעשות ולתרום בהם אני אני אישית לא הייתי מוותר על לפחות שנתיים ישיבה.

כי אם כן תדחה ותלמד קצת ואז תלך לעשות 3 שנים איפה שאתה רוצה (ויש ממש עניין!!)

בע"ה

אם אתה חושב שאתה מספיק חזק - תלך על ה-3 שנים צבא, יחד עם שנה ישיבה לפני כן.
אבל אם אתה לא בטוח שאתה מספיק חזק - תעזוב את זה, ותלך על ישיבת הסדר. 
כי עם כל הכבוד לצבא (ויש מלא כבוד!) - זה ממש לא שווה את הנזק הרוחני שיכול לצאת לך מזה.
וגם -מן הסתם לתפקיד שאתה רוצה יש מ-ל-א חבר'ה שרוצים ללכת, נכון? אז בתכל'ס זה לא כאילו אם אתה לא תהיה שם לא יהיה אף אחד - יהיה מישהו במקומך.

שהייתי הולך על היחידה הזאת.

אבל היום אחרי שגם אני עברתי את הצבא וראיתי ורואה עוד הרבה מאוד חברים אני חושב שאפילו שנתיים לפני ורק לשנה ואבע אם מחלקה תומכת (במילים אחרות מחלקת בינייש והתגייסתי סוף ב) לרוב האנשים לא מספיק!

אין מספיק התקשרות לבית המדרש.

אני רואה בחורים שהתגייסו אמצע ג וסוף ג ואני ממש מקנה בהם.

למרות ששוב פעם יש הרבה חברה שאפילו שנה וחצי מספיק ואז זה אפילו יותר טוב כי אחרי הצבא הם יושבים בשקט הרבה שנים.

אין לי תשובה אני רק חושב שאתה צריך לחשוב הרבה מאוד בעצמך ועם אנשים שמכירים אותך טוב, לצערי ראיתי הרבה חברה שישבו שנה בישיבה ולמדו ממש טוב הלכו ל3 שנים ואין זכר...

מצד שני חשוב לזכור שהצבא זה מצווה מאוד מאוד חשובה ואם אתה מתאים זה אומר שצריך אותך שם וזה חייב להיות שיקול!

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...

אתה מרגיש בדידות כי אין לך חברים? מה עם חברים לכיתה בלימודים?

אתה לא חבר בתנועת נוער? 

זה הנקודה יש לי חברים אבל אני לא רוצה לבנות את הקשר שלי רק בשביל להרגיש שיש לי חברים ואני לא בודד...(מוזמן להסתכל בשרשור החדש על ללכת לסניף מעורב שאתה לא כל כך מאמין בזה אבל צריך בסוף חברה..)

א- אדם בסופו של דבר מול עצמו גם כשהוא עם חברים וגם כשהוא לבד... האם אתה מהווה חברה טובה לעצמך? 

מעניין לך עם עצמך? האם אתה חבר טוב לעצמך (רגשית)?

תכנס פנימה. בכל אחד יש עושר פנימי וזה תענוג לגלות אותו.

ב- נסה לשים לב לזה שאתה אף פעם לא באמת לבד, תמיד מושגח בידי מישהו שאוהב אותך אהבת עולם...