בשעות של אמת היא תביט לאחור.
נשימתה נקטעת במשב רוח מלטפת.
היא תלך בין שאלות, ותחייך חיוך צחור.
תיפול בין דודאים, והוא יראה איך פרחים היא קוטפת.
על סוס לבן, חבוש במסכת עצב, אליה דוהר.
והיא חופנת פרחים בידיה ומתרחקת לה.
הוא ירוץ בעקבותיה, ייפול בין יאוש נוגה לחיוך זוהר.
יכרע מברך אל מול תכול שמיים, מבקש לשמוע את קולה.
אהבתו הבוערת לא שורפת נפשה.
ריחות הטבע סובבות ישותה, והוא כשיכור.
נשבע לה בצלילים שתמיד יהא ולא ינטשה.
היא מנסה למחוק מזכרונה, אך הוא תמיד יזכור.
יופייה נשקף לו מכל לחלוחית של דמעה.
נסיכת משאלותיו נעלמת, אך נפשה בנפשו נגעה.
מחשבות ליבו סובבות רק את דמותה,
אך היא לא נגלית אילו בחיוכה המיוחד.
מחפשת אביר וסוס, והוא דוהר אליה באהבתו אותה.
הפרחים נובלים סביבם, והיא מתפוגגת לו ברגע אחד.
אהבתו הבוערת לא שורפת נפשה.
ריחות הטבע סובבות ישותה, והוא כשיכור.
נשבע לה בצלילים שתמיד יהא ולא ינטשה.
היא מנסה למחוק מזכרונה, אך הוא תמיד יזכור.
יופייה נשקף לו מכל לחלוחית של דמעה.
נסיכת משאלותיו נעלמת, אך נפשה בנפשו נגעה.
הוא עוד קורא לה בין יערות ונחלים.
לא ימצאה ממתינה לו בשלווה.
כורע על ברכיו. פרח לוחש ותנים מייללים.
ליבו כואב ובוער, ונכזבת לה אהבה.
אהבתו הבוערת לא שורפת נפשה.
ריחות הטבע סובבות ישותה, והוא כשיכור.
נשבע לה בצלילים שתמיד יהא ולא ינטשה.
היא מנסה למחוק מזכרונה, אך הוא תמיד יזכור.
יופייה נשקף לו מכל לחלוחית של דמעה.
נסיכת משאלותיו נעלמת, אך נפשה בנפשו נגעה.