את לא צריכה להתרכז איזה ספרים הבחור לומד,לא צריך להיות משנה לך אם זה הרב קוק או רבי נחמן שמרים אותו,העיקר הרמה הרוחנית.

ובהחלט יש חבר'ה כמו שאת מתארת.

אין סיבה להתרכז בישיבה מסוימת ולהגיד משם אני רוצה.

עניין של סגנונות.לא דומה ברסלבר לקוקניק...

זה שאין ישיבה מסויימת שאני רואה שהחבר'ה בה מתאימים לי זה סוגשל תוקע,מכיוון שאני לא יודעת לאיזה כיוון לפנות כדי לחפש אותו...

יש כאלה שהם הולכים לאור תורתו של הרב אך לומדים את תורת רבי נחמן, יש אפילו הרבה כאלה, וכמה ישיבות כאלה.

תפקידנו לא להתמקד באיזה תורה הבחור לומד אלא ביר"ש והתאמה בסיסית מבחינת סגנון.

קשה היה לי לקרוא שכתבת "אורות הקודש ספר ענק". את חושבת שמתפקידנו לפתוח אורות הקודש? צריך קצת ענווה. זאת גם הסיבה שבסוף לא הלכתי למדרשה. אבל זאת כבר סוגייה אחרת. ואולי את בכלל לא פתחת אוה"ק ואני סתם.

הקודש.

בהחלט נראה לי כאילו סתם התלהמת... אבל אשמח אם תסבירי לי מה הקשר לענווה.

אני יכולה להגיד שספר מסויים הוא "ענק" (למרות שבקריאה שניה של הודעתי השתמשתי בביטוי קצת...אממ... מחוספס.) וכוונתי לומר שהוא ממש חיזק אותי,הסביר לי כל מיני תופעות במציאות,וקידם אותי בעבודת ה'.

פשוט יש קבוצה של בנות מסוימות במקום בו אני גרה שהלכו למדרשה מאוד לימודית וקשה היה לי לראות איך בחודש הראשון של המדרשה הם פתחו אורות הקודש להנאתם. והקשר לענווה הוא שצריך לדעת איזה ספר פותחים באיזה שלב, אורות הקודש הוא ספר מאוד קשה גבוה ועמוק (תשאלי כל בייניש) ואני לא חושבת (ולא רק אני אלא גם גדולים ממני) שבחורה בתחילת דרכה יכולה לפתוח אותו להנאתה. (אגב, בגלל זה יש בחורים שלא מוכנים לצאת עם בנות מדרשה- אבל אני לא רוצה לדבר על בררנות)

אבל את שמעת אותו בשיעורים ולא באת מהגישה שלהם (של "אני יודעת ואני יכולה") ואני סתם בגלל הרגישות שלי בעיניין קפצתי אז אני מתנצלת ברוב עם ועדה

ומה אני.

ובחורים שלא מוכנים לצאת עם בנות מדרשה-שיבושם להם. לא כזה אני רוצה.

ממש מזעזע לראות את היחס שלך לבנות מדרשה.

"בחורה בתחילת דרכה", איזה דרך בדיוק היא מתחילה? אמנם כעת היא מתחילה ללמוד תורה ברצינות ומבחירה. אבל זה לא סותר את זה שקודם לכן היא למדה תורה ב12 שנות לימוד ובעוד מסגרות ונחשפה למקורות תורניים.

למה "לשאול כל בייניש" מה הוא אומר על אורות הקודש? גם לא כל בייניש אפילו בשיעור ט' מבין את הספר, אבל  כאשר באים ללמוד בענווה מתוך ידיעה במוגבלות שלנו, אז תתפלאי אבל התורה שלנו ב"ה מתאימה לכל אחד.

ואני לא חושבת שהבנות שראית פתחו את הספר מהגישה שאותה תיארת

כמעט כל החברים שלי שהלכו לישבות הסדר זה הראש שלהם.

הסדרניקים נוחלות מפלות על ימין ועל שמאל...

בנות שיצאו עם בחורים מאוד טובים (על הניר) והגיעו לשלם מתקדם מאוד ביחסים (כמעט אירוסין) וברגע האחרון הבחור מספר להן שאין לו מושג מה הוא רוצה לעשות בחייו,והיא פשוט צריכה לשבת ולהתמודד עם זה שהגבר שמולה לא רואה דברים לטווח רחוק.וזה אחרי שהם דיברנו על העתיד שלהם,והוא היה נראה די סגור על עצמו.כן,זו עוגמת נפש.

בחור שהציעו לו בחורה ממש טובה ורק בגלל שהיא לא ראית כמו הפנטזיות שלו הוא לא יצא איתה.

בחור שפסל מישהי על רקע העובדה שהיא לא שמרה נגיעה מגיל 7 (מקצינה כמובן....) ולא הייתה דוסית החלומות שלו.העיקר הוא עכשיו,ומה המגמה!!

בחור שיודע לדקלם דפי גמרא בצורה מפליאה ממש,אבל אין לו טיפת ענווה או מודעות לזה שצריך לעבוד על המידות.

דיברתי כאן על מקרים ממקרים שונים,וכל מקרה שונה מחברו.הבאתי רק את ה"תכלס",מה קרה בסוף,אבל כמובן שזה כלל עוד דברים מסביב.

ומין הסתם,שיש גם בנות כאלה.

אני פשוט רואה את העניין מהצד הנשי,וחווה חברות שלי שפשוט מרומות על ידי ביניישים שלכאורה נחשבים עילוים,דוסים וכו'.

לא רק בציבור הדתי.

בעולם הגדול זה לגיטימי להיות בן 25-26 ולא לדעת מה יעשה אחרי שיגמור את הצבא, או איזה מקצוע מתאים לו.

בעולם הדתי, הישיבה היא פיתרון מצויין. תמיד אפשר להישאר עוד "זמן" או שנה בישיבה גם בלי לחשוב אם זה מתאים בהמשך או לא.

הילדותיות היא בעיה מאוד נפוצה שקיימת בכל העולם, אמנם פחות נפוצה אצל בנות דתיות.

וכמו שהסברתי בליל שבת לכמה רווקות - אין בייניש כמו החלומות שלכן. לכל אחד יש את העניינים שלו והבעיות שלו בעולם.

וגם ללא בינישים יש את המעלות והחסרונות שלהם.

דברים שממש לא נפוצים ואל מקובלים בציבור שלנו,כך שטענת העולם הגדול לא מדברת אליי.

בעולם הגדול לא מקובל להתחתן בגילאים בהם מתחתנים במגזר הדתי,אז מה?

גבר שיוצא ונפגש צריך לדעת איך הוא מתכוון לפרנס בית,נקודה.

לא נראה לי שיש בן אדם שיודע במה הוא הולך לעבוד בעתיד הרחוק...

קודם שידע לאן מקבלים אותו בשנה הקרובה.

וזה בכלל לא מראה על בחור שלא סגור על עצמו...

אנחנו יכולים להבטיח הרבה דברים - אבל מה לעשות שלא הכל בידיים האנושיות שלנו...

אז לדעת איך הוא הולך לפרנס בית- תחכי שתתחתני איתו ואז תדעי.

ואני בהחלט מקווה שיש חיה כזאת מכל צדדי המחיצה...

אני רואה את זה בצורה מאוד ברורה.

לרוב,בנות יותר "פתוחות" לעולם מבנים,שנמצאים בעולם הישיבות/צבא,ועד שהם מתבגרים ומבינים מה הם רוצים לעשות עם חייהם.... הזמן עובר,והבנות מתייבשות.

שכל סוג או סגנון שאת מחפשת קיים.

אנחנו מאוד אוהבים לחשוב שאנחנו נורא מיוחדים,

ואין עוד שילוב כמונו בעולם.

או דומה למה שאנחנו חושבים.

זה גם נכון.

אבל יש דברים קרובים.

יש המון דברים קרובים.

הרבה יותר ממה שאת חושבת.

דוקא זה שאין לך סגנון זה מאוד מרגיע.

זה משאיר אותך פתוח להמון דברים.

אם היה לך סגנון או דעות מוחלטות - היה לך הרבה יותר קשה.

י

אבל, זה נובע מקצת קצת, תסלחי לי שאני אומר -

גאווה.

אל תכעסי עלי, תאמיני לי שלקח לי הרבה זמן להגיע למסקנה הזאת.

זו מין מחשבה כזו:

"אני גם כזה, וגם כזה, וכזה, וגם קצת כזה, ויש לי גם זה וזה וזה...

אני לא יכול להתחתן עם מישהי שהיא רק כזאת וכזאת,

כי אז יעלם חלק גדול וחשוב מהאישיות שלי,

ואני לא מוכן להסגר ככה רק בשביל להתחתן...'

אז כמה דברים:

א. בסוף מגיע שלב, שבו מוכנים לעשות כל דבר בשביל להתחתן,

    וזה כולל גם להסגר קצת,

    אז למה לחכות לגיל 45 בשביל זה?

ב. לא מפסידים כלום מחתונה. אתה נסגר קצת מפה,

    ונפתח קצת מפה...  זוהי דרך העולם.

    בחורה אחרי שרות לא מתענינת באותם דברים שהתענינה

    בכיתה ח', ולאשה נשואה יש תחומי ענין אחרים לגמרי מבחורה רווקה...

    אין לך שום דרך לדעת איזה עולם רוחני יהיה לך

    עם הבחור שאיתו תחליטי להתחתן, גם אם יהיה נדמה לך שכן

    בשלב זה או אחר.

ג.  לצערי, מי שנשאר רווק כדי לא להסתגר או להפסיד את

    העולם המופלא שצופנים לו חיי הרווקות -

    מגלה לחרדתו שהעולם הזה נעלם בלי קשר לזה שהוא

    מתחתן או לא. יש לזה כמה סיבות:

    א. החבר'ה מסביב כן מתחתנים. (כן, אפילו בביצה!)

    ב. הרווק עצמו לא עושה עם הפתיחות המדהימה יותר מדי,

        כיוון שהוא רווק, ואין לו בשביל מה או מי... 

כתבתי בלשון זכר, כי הרבה מזה למדתי על עצמי,

אבל נראה לי שאת תביני...

א.ברור,בע"ה מקווה לא להגיע לשלב הזה.

ב. כתבתי את מה שכתבתי לא מהכיוון הזה של נסגרים אחרי החתונה,אלא פשוט כי אני הרבה זרמים,השקפות ומחשבות ביחד.ואני לא יכולה להגיד (לדוגמא,ובהכללה והערכה גסה מאוד)  בגלל שאני כך וכך וכך,הבחורים של ישיבת רמת גן (נניח) מתאים לי,או הבחורים של מרכז הרב.

ברור לי שנסגרים,ובונים יותר ביחד.וכך צריך להיות בע"ה יתברך.

ג.אני לא חושבת שחיי הרווקות צופנים בתוכם איזשהו קסם מיוחד (למרות שאני לא סובלת מחיי כרגע) ואני כן רוצה את הביחד הזה (אבל לא ברמות של נואשות כמו בסעיף א').

ואם למדת את כל זה על עצמך,קבל ח"ח.

האמת שלא הגדרת הרבה, אבל אפילו אם היית מגדירה דברים רבים, זה לא היה משנה. 

אני מסכים איתך, אין ישיבה שתתאים לך. ולכן אני ממליץ בחום שלא תתחתני עם ישיבה, אלא עם בחור. 

תבואי עם כל מה שיש לך. אל תוותרי על מאומה ממך. אבל רק ממה שבאמת את, ותני לכל דבר את המקום שאת באמת נותנת לו, ולא רק חולמת או רוצה לעשות. תהיי את בצורה הכי טובה שאת יכולה. 

וחפשי בחור שיתאים דווקא לזה, ואף יאהב את מה שהוא פוגש בך. 

איפה לחפש? 

לא יודע. תנסי בכל מקום שנראה שיש שם סיכוי טוב, אבל אל תפלי על ישיבה, אלא כל מקרה לגופו, תקשיבי לכל הצעה ברצינות, תבררי עם את צריכה או רוצה, ותבררי דווקא את הדברים שחשובים לך. 

תני לאנשים הנכונים להכיר לך אנשים, ותעשי כל רמה של השתדלות בשביל לקבל הצעות מאתימות (לא טובות, אלא מתאימות). 

ואז תתפללי בסבלנות. 

מעבר לזה, אין שום צרוך להוציא לעז על אף אחד, לשפוט אף אחד, או לדבר על הנהגותיו של שום אדם שנפגשת איתו. כל אחד הוא עולם ובמלואו, ואני מעדיף להשאיר את הכליות והלב לבוחן כליו ולב. את כל העניין בזה של לדון אנשים, תשאירי לדן יחידי, ובמקום זאת, להתמקד אך ורק במציאת חתן- שמתאים לך- על מה שמרכיב אותך. 

לוקח זמן? את לא פוגשת בחורים מתאימים?

ברוכים הבאים למועדון, תעשי השתדלות, ובעז"ה תזכי במהרה ממש. 

שיהיה לך המון המון הצלחה!!!

אני גם קצת מסתבכת בלהגדיר לאיזה סוג של ישיבה אני מתחברת. 

אבל לא מתחתנים עם ישיבה, אלא עם בחור- אז זה לא משנה..

יכול להיות שרוב בחורי ישיבת ר"ג הם רחפניים (לדוג')- אבל כל אחד בדרגתו. (:

אז קצת מוזר לכתוב את מה שכתבת על ר"ג...

מה גם שזו סטיגמה ממש לא נכונה!

הדוג' של ישיבת ר"ג היתה רק כדי להמחיש את הסכמתי לדברי ברוך.

רציתי להגיד שגם אם יש אופי מסויים לישיבה, לכל תלמיד יש רמה אחרת של שייכות להגדרה.

לא היתה כאן כוונה להכליל, ואני לא באמת חושבת שזו הגדרת ישיבת ר"ג.

גם אני מרגישה די אותו דבר..מחוברת לחסידות..ליקוטי מוהר"ן, תניא..וכמובן אורות......ומה לעשות שבעולמינו כיום שהולכים לשדכנית ולא רק דוקא שדכנית אלא גם כל אחד שאיכשהו קשור לשידוכים..חוץ מלדעת מי אני הוא שואל איזה סגנון את, מאיזה ישיבה את מחפשת????? אז מצד אחד אומרים שמחפשים חתן ולא ישיבה..ומצד שני מה לעשות שכנראה הביינישים נמצאים בישיבות ואז אני צריכה לדעת מאיזה ישיבה אני רוצה..מסובך...

אני קוראת את ההודעה שלך וחושבת על 3 אנשים כאלו שאני מכירה. (רק מה לעשות- נשואים..)

יש משהו טוב בלהיות מבוררת עם עצמי ולדעת מה אני מחפשת, אבל צריך לדעת לחפש את מה שבאמת חשוב, את מה שתהיה לו משמעות לטווח הארוך.

כל דבר שמפריע לך- תנסי לחשוב, מה המשמעות שתהיה לזה עוד שנה? עוד 10 שנים? עוד 20 שנים? 

כי לדוג'- את כותבת שמפריע לך מישהו שלא בטוח לגבי העתיד שלו (תופעה רווחת בקרב בינישים) תתפלאי, אבל ברגע שהם מתחתנים, ופתאום אין להם ברירה והם חייבים לחשוב לטווח ארוך- הם מוצאים מהר מאד את ההתאפסות שלהם.

נכון שקשה לי לחשוב על ישיבה ספציפית. אבל יש המון ישיבות שתוכלי למצוא בהן מישהו כזה.

יחסית את לא מתארת פה מישהו מורכב במיוחד.

שיהיה ב"הצלחה!

מישהו על ריק,ובתקווה שכשכאשר נתחתן הוא יסגר על עצמו,ואולי בע"ה זה יהיה מתאים לי.

או במילים יפות "בטחון כלכלי".

רציתי להציע לך מישהו מקסים.

קצת יותר גבוה ממך..

עוזר להרבה אנשים..

כספומט.

להגיד עליי דבר כזה בלי להכיר אותי בכלל.

כדי לבנות בית,משפחה,ילדים וכו'.

אבל אני ממש,ממש לא סוג של מסחטת כסף מגברים.

יש לי את כל הנתונים להרוויח כסף בעצמי,ואני לא אתחתן עם מישהו רק בשביל המטרה הזו.

על משקל "האנשה".

מתוך היכרות מעמיקה עם עוד אלפי בנות כמוך, כולן רוצות בדיוק אותו דבר. וזה בסדר כמובן. אין שום חידוש במה שאת רוצה בבן זוג. מה שעליך לעשות הוא כמובן להתפלל הרבה ובבוא הצעה רצינית עם צורך להתפשר - כמו בכל הצעה - לעשות חשבון נפש אמיתי ולראות על מה מתוך הרשימה לעייל את יכולה לוותר. אבל מצד שני, אולי והלואי שיבוא מישהוא עם כל הנתונים שאת רוצה והשלום והשמחה על כולנו. בהצלחה

עם וריד נפוח במצח אדום מזעם 💢

פותח האשכול הוא משהו בין טרול לרחפן (ואני נשמר במילותיי)

(לגופם של דברים, הוא לא טרול, גם לא 'רחפן' במובן הפשוט של המושג. אולי כן 'רחפן', במובן שהוא עוסק בדברים מאוד גדולים ורעיונות נשגבים, בלי מספיק 'בסיס ארצי לנאצלות'. מה שיוצר אצלו פער עצום בין האידאות ליכולת לממש אותן בעולם).

והאידיאות.

"כָּל זֹאת בָּאַתְנוּ וְלֹא שְׁכַחֲנוּךָ וְלֹא שִׁקַּרְנוּ בִּבְרִיתֶךָ. לֹא נָסוֹג אָחוֹר לִבֵּנוּ וַתֵּט אֲשֻׁרֵינוּ מִנִּי אָרְחֶךָ".

האם עם ישראל בגלות שהיה גוף מת עם תורת אמת הנטועה בתוכו, עזב את האידיאות?

לא. עסקנו באמת והרחבנו אותה בציצים ופרחים עד ש-ה' ברחמיו ריחם עלינו . "יְחַיֵּנוּ מִיֹּמָיִם בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי יְקִמֵנוּ וְנִחְיֶה לְפָנָיו".

אולי אני בינתיים סריס עץ יבש אבל אני לא יעזוב לעולם את ה' ולימוד תורתו, עד שה' ירחם עלי.

עבר עריכה על ידי הסטורי בתאריך ב' בטבת תשפ"ו 20:22

אבל להתאמץ למצוא איך מקיימים אותם בפועל בארץ, בלי דמיונות שווא. איך מקיימים בארץ הזאת, לא באיזה עולם של ענני כבוד דמיוניים.

המצווה שלך היא לשאת אשה ולפרות ולרבות. כשיוולדו לך בעז"ה בנים המצווה עליך ללמד אותם תורה ולחנך אותם לקיום מצוות. האם הם יצאו גדולי הדור או קטני הדור - לא צריך לעכב אותך או לבלבל אותך כשאתה מחפש אשה מציאותית, 

"בהדי כבשי דרחמנא למה לך - מאי דמפקדת עלייך למעבד!!!"

והסיומת כה מתאימה ומתבקשת

כי זה ממש משמעות מדרש חז"ל של מקור הציטוט 

השתדל לשאת אשה הגונה, בתו של ישעיהו, כדי שיצאו ממנו בנים כשרים.

איפה שהוא לפני כ 1000 שנים…

הסתיימה עם ירידת קרנה של יהדות בבל והעברת מרכז הכובד למערב

האחרונות ולראות מה הם מכנים את חכמי דורם.

על כל פנים, בפסוק בפתיחת השרשור, כמובן רמזתי להחיית ישיבת הגאונים בארץ ישראל.

כל אדם והתפקיד שלו בעולם. אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון לבו לשמים. אני בריה וחברי בריה

כולם צריכים להגיע למעשי האבות?

ואם נדייק הכתוב מתקמד במעשים, זה לא בכדי.

הכתוב לא מדבר על המדרגה הרוחנית של האדם.

יודע ש'הברית מנוחה' כותב שאפשר להגיע למדרגות רוחניות יותר גדולים מהדורות הקודמים.

במיוחד בזמן הגאולה, כמו שהרב קוק מאריך בכמה מקומות.

לדרגתם.

הם הורישו לנו את כח המידות והמעשים שלהם.

(כמעט כולנו לא צאצאים של משה, וגם יש להאריך ברוחב ובעומק שמשה לא הוריש את כוחותיו לדורות הבאים.)

אחת המחלוקות בין החסידות לרמב"ם.

"הלכה ב

אל יעבור במחשבתך דבר זה שאומרים טפשי אומה"ע ורוב גולמי בני ישראל, שהקב"ה גוזר על האדם מתחלת ברייתו להיות צדיק או רשע. אין הדבר כן  אלא כל אדם ראוי לו להיות צדיק כמשה רבינו, או רשע כירבעם, או חכם או סכל, או רחמן או אכזרי, או כילי או שוע, וכן שאר כל הדעות. ואין לו מי שיכפהו, ולא גוזר עליו, ולא מי שמושכו לאחד משני הדרכים  אלא הוא מעצמו ומדעתו נוטה לאי זו דרך שירצה. הוא שירמיהו אמר: מפי עליון לא תצא הרעות והטוב כלומר: אין הבורא גוזר על האדם להיות טוב ולא להיות רע. וכיון שכן הוא  נמצא זה החוטא הוא הפסיד את עצמו, ולפיכך ראוי לו לבכות ולקונן על חטאיו ועל מה שעשה לנפשו וגמלה רעה. הוא שכתוב אחריו: מה יתאונן אדם חי וגו'? גבר על חטאיו. וחזר ואמר הואיל ורשותנו בידינו, ומדעתנו עשינו כל הרעות  ראוי לנו לחזור בתשובה ולעזוב רשענו  שהרשות עתה בידינו, הוא שכתוב אחריו: נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד ה'."

(הלכות תשובה, פרק ה הלכה ב, העתקתי מאתר דעת)

יש הרבה סוגים של צדקות : ת"ח, חסיד, עניו, ירא חטא, רגשן, שכלתן, הכל לפי תכונותיו של האדם.

המקובלים כמובן סוברים שלכל אדם יש סוג נשמה שונה, הרמבם סובר שלא, אבל נראה שכם יסכים שאדם ילמד במקום שליבו חפץ וינסה למקסמם את הכשרונות שלו ולא לנסות להיות מישהו אחר.

גם החסידות סוברת שעל עמי הארצות להתקדם כמה שיותר ברוחניות.

מה שרבי זושא התכוון זה שישאלו אותו בשמים למה לא מקסם ומימש ומיצה את הכשרונות הרוחניים  והייחודיות של זושא, ולא של משה רבינו. אין הכוונה להטיף לבינוניות.

וכמובן אחד המרבה והממעיט שאמרתי זה אם אדם אין לו זמן ללמוד תורה הרבה, או שתפקידו בעולם הוא לעסוק בעיקר בדברים אחרים (גם אח של הרמבם עסק בעעקר בסחורה ופחות בתורה, בהנחיית הרמבם עצמו).

כמובן אם אדם מתבטל ולא עוסק בתורה הרבה, במילא אין כאן "ובלבד שיכון ליבו לשמים" כי הרי יכל ללמוד הרבה ולא למד. סימן שהוא לא באמת מתכוון. אבל מי שרוצה ללמוד הרבה אבל רואה שתפקידו וכשרונותיו בעולם זה לעשות משהו אחר בעולם וללמוד רק שעה ביום, או שמנסה בכל המאמץ ועדיין רואה שקשה, על זה נאמר "יכוון ליבו חשמים".

בחירה חפשית היא על מעשינו. אבל לא כל אדם יכול לבחור לזכור את השס במבחן סיכה גם אם יתאמץ מאוד. וגם על קצב ההתקדמות אין לנו בחירה, כלומר גם אם מאוד ארצה לא אצליח ללמוד את כל השס תוך יום. על זה נאמר "ובלבד שיכוון ליבו" כלומר מי שרוצה ללמוד את כל השס ומתקדם בקצב שמתאים לו - נחשב כבר כאילו סיים את כל השס (בתנאי שימשיך ללמוד בהתמדה) - כי אדם נמצא איפה שהוא רוצה להיות. עיין על משמעות הרצון (ובלבד שהרצון רציני ולא רמאות) באורות התשובה ובאורות הקודש.

כמובן אם אדם "רוצה" ללמוד את כל השס אבל לא לומד למרות שיכול, אז הוא לא באמת רוצה ברצינות

רק תיזהר לא להפיל את הילד בדרך עם הלחץ של התפקיד.

וגם עד כמה שזכור לי "נחית דרגא ונסיב איתתא" וגם שאישה עולה(או נשארת ברמתה) ואינה יורדת, בעוד הגבר יורד. ולכן ידידי וכו

לא ?

כדאי לך להקשיב לכל האנשים שאומרים לך לרדת מהעץ.

אולי הם טועים, אבל כדאי להקשיב לקול הזה ולקחת אותו ברצינות. אולי הוא אומר משהו, אולי לא.

לא חשוב

נבנה בית מלא תורה וקדושה וניתן לו את מרב הכלים להיות גאון הדור, ואם הוא ירצה ויזכה הוא יהיה.

זה לא שנגיד לו תהיה גאון הדור.

"בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה צֶמַח ה' לִצְבִי וּלְכָבוֹד וּפְרִי הָאָרֶץ לְגָאוֹן וּלְתִפְאֶרֶת לִפְלֵיטַת יִשְׂרָאֵל".

"אוֹצָר 'נֶחְמָד' וָשֶׁמֶן בִּנְוֵה חָכָם".

שתזכה בעז"ה בקרוב ממש שיתרונן ליבך בנוות ביתך ותתרונן תורתך תחת קורתך

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.

בעז"ה בקרוב ממש!

אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה

בע"ה

לשנה הבאה נר איש וביתו

מתוך בריאות ושמחה#

שהתפללתי עליך לישועה שלמה ב"ה.

ניכר שאתה עובר קושי מאוד גדול, תקופה ממושכת

מקווה שאתה מוצא גם בחיים האמיתיים כתובת מיטיבה שתעזור לך ותלווה אותך דרך קושי זה

חזק ואמץ

ב"ה שתראה אור גדול במהרה ממש

"קווה אל ה'

חזק ויאמץ ליבך

וקווה אל ה'"

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

אתה מדבר עם החברה שלה ושואל אם יוצא לה לדבר על הרצון לבנות בית וזה משהו שמעסיק אותה.. תוהה לעצמי איך לשאול את זה בדיוק. נשמע לי לגיטימי לשאול.

אולי לא נכון להפנות את האצבע כלפי חוסר הבשלות שלהן, אלא כלפי הגורם האחר בעסק?

אולי כדאי לברר עם מי ששידך, שינסה לברר אם יש משהו ספציפי וקיצוני בהתנהגות שלך שמרתיע.