אני בת 19,אחרי שירות לאומי. אני נמצאת פה בפורום,אבל בכינוי אחר.
בעקבות הרבה שיחות עם מגוון אנשים,ואחרי באמת בחינה מעמיקה של כל הקטע הזה של דייטים והכרויות וכו',הגעתי למסקנה שאולי מה שאני מחפשת באמת לא קיים.
לא יצאתי כמעט בכלל,כככה שאני לא כותבת את זה מנקודה של מרמור או ייאוש.
אני מתחברת להרבה מאוד דרכים ביהדות.מבחינתי,רבי נחמן הרים אותי בהרבה מאוד נקודות בחיי,הרב קוק רואה את המציאות מתוך עיניים מופלאות (אורות הקודש הוא ספר ענק...),והתניא פשוט מסביר את הנפש שלי בצורה הכי בהירה שאפשר.
אני רוצה בחור מבוגר ממני,בן תורה,שעשה/יעשה צבא,אבל לא ממלכתי בצורה קיצונית (אין מצב שהוא לא מסרב פקודה....).
עובד ה' אמיתי,שיודע מה הוא רוצה לעשות בחייו (גם אם הוא בשיעור ד',חשוב לי שידע מה הוא רוצה לעשות אחרי ההסדר).
כן הייתי רוצה גבר שילמד תורה בשנים הראשונות של הנישואין (עד כמה שניתן) אבל שיהיה עם תוכניות ללמוד מקצוע ולפרנס-כמובן תוך קביעת עיתים. גם אם הוא לומד עכשיו לימודי חול (אוניברסיטה,מקצוע וכו') אבל קובע עיתים-זה בסדר מבחינתי.
גבר יציב,בוגר,מכיל.יש לי קטע עם חוזרים בתשובה (לאו דווקא שבאו ממשפחות חילוניות,אפילו דתיים לייט וכו').אני מחפשת גבר שכן עבר תהליך נפשי עם עצמו,בירר את אמונתו והתקרב לה' (כמובן שזה לא חובה,אבל לי יש שריטה כזו שאני מעריכה יותר אנשים כאלה).
איש של נקודות טובות.
מראה חיצוני לא משנה לי בעיקרון.
וזה נראה לי כאילו אין לי סגנון,אין לי קו ישיר וברור.אין ישיבה שאני יכולה להצביע עליה ולהגיד "בחור משם אני רוצה".אין משהו מוחלט.
אז מה דעתכם,יותר מדי דרישות?
ובכלל,האם יש עניין להמעיט ככל הניתן בדרישות וכך להפתח למגוון רחב יותר של מדוייטים???
)
