אין לי כוח לכל ההעמדות הפנים האלה.
אין לי כוח להיות שוב פעם מישהו אחר, להוציא מילים לא שלי.
לקבור את עצמי עמוק עמוק.
אין לי כוח לעוד מילה, מילה אחת, שמכניסה אותי לדיכאון ושואבת לי את הכל, את עצמי.
נשבר לי מהאנשים האלה.
נשבר לי מהמסכה המגרדת.
מסכה כל כך טובה, מושלמת, שאנשים כבר לא מכירים את האני שלי, את האני האמיתי שלי.
את המחשבות שלי שאף אחד לא טורח לשמוע. וחבל.
נ-מ-א-ס.
אנשים! אתם לא יכולים לפרגן? להפסיק לשפוך לפני את הצרות שלכם ולא לשמוע את שלי?
אתם יכולים להפסיק עם המילים הדוקרות, עם הציניות הקרה והנחמדות המזויפת?
אתה יכול להיות גבר ולהיות נחמד.
אתה יכול להיות גבר ולהקשיב לחבר שלך.
בחייאת.
נ.ב.- וחוצמזה, כל הדיודות בצד שמאל כואבות לי.
