אני מקוה שכבר נוכחת לדעת שכך ילדים גדלים, עם מחלות החורף והקיץ למיניהן. רק שיהיה בחסד וברחמים. המשיכי כמובן לעקוב אחרי הילד ואז תדעי אם הוא נדבק בוירוס שהיה לכם. מה שלצערי נראה סביר בהחלט. הקפידי על הורדת חום מסודרת, שתיה, והרבה אהבה והוא בעז"ה ישרוד. תני לו את האקמולי במינון שמומלץ ע"ג הבקבוק, ואם הוא כבר נדבק אז אין הרבה מה לעשות. רפו"ש.

יש לשים לב מעבר לגדולי ם שהם לא "מסתבכים" בעוד משהו . כלומר- למרות שאת יודעת מה היה לכם רצוי לראות רופא פעם ביומיים אם החום לא יורד כדי לראות ששום דבר לא התפתח על גבי הוירוס.

לצערנו- לא, הוא לא מחוסן בהנקה מלאה... אבל כמו שאמרת הלוואי וזה יעזור לו להתגבר יותר בקלות ( כמובן שכרגע בחלב האם שלך מצויים נוגדנים גם לוירוס הזה, אז אפשר לקוות לטוב)

אמבטיה.. ממ... לרוב דווקא מורידה חום, אלא אם כן היא ממש חמה...

אקמול-טוב שנתת בלי לחכות לרופא...

לתת לפי משקל ולא לפי גיל!

רפואה שלימה במהרה!

פשוט לזכור שמחלות הן חלק מהחיים

וכשאת רואה את המחלה, את רואה בעצם את הגוף נלחם המלחה: בעזרת העלאת חום (לנו לא נעים, אבללמחלות זה יותר לא נעים כשיש חום!), והנזלת שמוציאה ומנקה את המחלה מהגוף תשמחי שלקטן יש כאלה כוחות מופלאים וכלים נהדרים להילחם במחלות!

ונוסף לכל אלה - את מעניקה לו את נשק יום הדין המיוחד: הנוגדנים שהגוף שלך כבר עבד עליהם וייצר אותם! יש לו גם את התחמושת שלך - נוסף על שלו! אין ספק שבע"ה, ובעזרת כל הכוחות המופלאים, ובעזרת המון חיבוקים ונישוקים - הוא יתגבר

מאחלת הרבה בריאות!

או יותר נכון לחדד את מה שהיא אמרה: הגוף נלחם במחלה: בעזרת העלאת חום (לנו לא נעים, אבללמחלות זה יותר לא נעים כשיש חום!)

מה את עושה כשאת רוצה להרוג את כל החיידקים שהתנחלו בבקבוק של התינוק שלך? מרתיחה. מה הגוף עושה כדי להרוג את החיידקים? מרתיח אותם!

לכן מומלץ מאוד לתת לגוף לעשות את העבודה, ולא לקלקל לו באמצעות הורדת החום.

עד טמפ' 38.5 - לכל הדעות אין צורך להוריד את החום.

מעבר לזה, הרופאים אומרים להוריד, ובפועל זה כבר שיקול של כל אמא...

חיידקים לא מתים בטמפרטורה של 38.5!!!! הם עושים זאת יותר קרוב ל70 מעלות....

ביום חם חם, ככה 40 מעלות בחוץ האוכל מתקלקל יותר מהר, נכון? למה? כי הטמפרטורה הזאת אידאלית בשבילם.

אנחנו סובלים מהעלאת החום הזא פי אלף יותר מהחיידקים, הם דווקא ממש חוגגים

אז למה זה נועד, באמת אין לי מושג, אבל אני יכולה לחשוב על הרבה סיבות יותר הגיוניות

להעביר מסר למערכת ההגנה של הגוף, כחלק מזה, כתוצר לוואי בעצם, הגוף מתחמם. עד רמה מסוימת של התחממות זה טוב כי זה עוזר להרחיב את כלי הדם והלימפה ומסייע בהזרמת חומרי "לוחמה" כגון נוגדנים להיכן שצריך.

בזמן הורדת החום, בהכרח יש הורדה מעטה של "תגובת" השרשרת הזו.

ובכל זאת, בחומים גבוהים מדי המערכת "משתבשת" ואז הורדת החום דוקא מועילה.

בכלל, צריך לשים לב לא רק לחום אלא גם להרגשה הכלללית,

אם לילד יש חום 39 והוא מתנהג כמעט רגיל ושותה לרוויה, מה טוב

אבל אם יש לו חום די נמוך אך עם זאת הוא מייבב ונראה סובל, אז נותנים אקמול לא רק לחום אלא גם לכאבים ( שאלתם תינוק אם יש לו כאב ישרירים? כאבי ראש? שלא נדבר מה קורה בדלקת אוזניים או גרון...)

ועוד: אם יש סיפור של התכווצויות חום במשפחה: לא לתת לחום לעלות מעל 38.5  ואצל ילד שהתכווץ בעבר, מומלץ להתחיל טיפול להורדה אף ב 38.2

רפואה שלמה!

חוץ מזה, ברור שלא רק החום הורג אותם, זה יותר תיאור ציורי למה שאחותו אמרה. אבל בהחלט גם לחום עצמו יש תפקיד בזה.

את כבר ממזמן תהיי טוסט... ולאדם יש טמפרטורת גוף פחות או יותר אחידה, מה שאומר שהחום שמודדים במדחום הוא בערך החום הפנימי של האדם.

אני לא טוענת שצריך לתת אקמול על כל עשירית מעלה של חום, בכלל לא. גם אני לא מורידה חום בדר"כ לפני שמתקרב ל39 לתינוקות שלי, ולעצמי אפילו לא ב40. אבל הטענה שעליית החום הורגת את החיידקים היא פשוט מגוחכת.

החום הטבעי של פרה בריאה הוא 39 מעלות. אין אדם שישרוד בחום כזה חיים שלמים! 

וכנ"ל חיידקים: לכל אחד מהם יש את הטמפרטורות החביבות עליו והנוחות לו. יש לו גם חומציות שטובה לו או מסוכנת לו. בקיבה חיים חיידקים בחומציות שמשאירה כוויות על ידייך (בקיבה יש רירית מיוחדת שמגינה על האיבר). במעי חיים יצורים אחרים בבסיסיות גבוהה (אאל"ט).

חיידקים שחוגגים על אוכל שנשאר בחוץ, הם לאו דווקא החיידקים שחוגגים בגרון שלנו (סטרפטוקוק), ולכל אחד מהם טווח חומציות וטווח טמפרטורות אידיאליים משלו.

(ברוב רוב רוב המחלות מדובר בווירוס. אצל ילדים מתחת לגיל שנה בכלל לא יכול להיות סטרפטוקוק - מוזר!)

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....