עברנו את זה עם אחד הבנים שלנו, שהרטיב עד גיל חמש... בערך מהגיל הזה ההרטבות הלכו והתמעטו, עד שב"ה כיום בגיל שש ורבע זה כמעט לא קורה.

ב"ה זה עבר בלי טיפול רק עם סבלנות ואמונה בה' שיעזור לנו להיות סבלניים, ובילד, שהוא לא עושה את זה כמניפולציה רגשית או משהו מעין זה...

מאד מאד התאפקתי לא להחזיר לו את הטיטול ללילה, וב"ה, זה בסוף עבר...

חיבוק גדול בשבילך זה לא קל!

אבל אם תקחי בחשבון מראש שזה מה שהולך לקרות אולי זה קצת יעזור לך עם ההרגשה, לא הרגשה ש: 'שוב הרטיבה' אלא הרגשה: 'הנה היא הרטיבה... כמו שידענו שעלול לקרות...' (זה הבדל דק, אבל אישית זה עוזר לי צורת חשיבה כזאת...), וקחי בחשבון שאת מעמידה כל יום בבוקר מכונה לפיג'מה והמצעים של הילדה.. לא נחמד, לא נורא!

כמובן סדין ניילון מתחת לסדין עשוי למזער נזקים...

שה' יתן לכם כוח להתמדדות הזאת שדורשת הרבה סבלנות! ושהיא תגמל מהרה!

שתלך לישון עם טיטול

כן כן בלי להתבייש...

אבל הערה קטנה -

כמדומני שאם היא ניגמלה לחלוטין ואז חזרה להרטיב זה שונה ממצב שהיא לא ניגמלה וייתכן שצריך לבדוק את זה בכל זאת עם אנשי מקצוע.

להחזיר את הטיטול - אין מצב לא יקרה! היא באמת נגמלה מזמן... והיא כבר גדולה לטיטולים...

ניסינו לחשוב אולי עובר עליה משהו (נפשי) אבל לא מצאנו משהו מהותי... אמא שצריכה ללדת בעוד כמה חודשים לא נראה לי סיבה למסיבה...

ותודה על החיבוקים ירושלמית! אשריכם שהצלחתם לעמוד בזה כ"כ הרבה זמן... איזו סבלנות צריך... הלוואי ונמצא פתרון או שזה ייפסק מאליו.

אגב-אחד מאחיי הרטיב עד גיל מאוד מאוחר.... והורי ניסו הכל... זה היה מאוד קשה! כך שלא תמיד זה נפסק בגיל צעיר... בעסה לחשוב שזה יכול להימשך... מסכנה!

נקווה לטוב, אשמח לשמוע עוד...

פשוט להסביר לה לפני שהיא הולכת לישון שתעירו אותה בלילה לעשות פיפי כדי שהמיטה שלה תשאר יבשה? הרי בטח גם לה לא נעים להרטיב בלילה.

חוץ מזה שאימא שצריכה ללדת זאת בהחלט סיבה למסיבה...

עושה רושם שהיא מבינה מאוד וגם רוצה מאוד לקום יבשה, היא הרי תמיד מבטיחה!

זה פשוט לא מצליח לה מאיזושהיא סיבה, ברור לי שזה לא דווקא.

אמא שצריכה ללדת רק בעוד 3 חודשים זה נראה לך סיבה למסיבה?? היא אומנם מבינה מה זה אומר ומצפה לזה אבל בכיוון החיובי בלבד... אין שינויי התנהגות לרעה אחרים במהלך היום...

לדעתי דבר כזה מדליק איזו נורה שאומרת שעובר עליה משהו.

בדקתם וזה נהדר. אולי לא שמתם לב מספיק למה שיכול להפריע לה?

אולי צריך לחשוב יותר מהעיניים שלה, להתבונן על העולם מהזוית שלה (כמה שניתן) ולנסות להבין מה גרם לשינוי הזה?

אני מציעה עניין שיכול בהחלט בהחלט להפריע לה:

אמא שהולכת ללדת זו שמחה גדולה מאוד. במיוחד שהיא יודעת מזה ומצפה לזה בכליון עיניים. (עוד שלושה חודשים?? בשביל ילדה קטנה לחכות לזה זה נצח!!!!) היא בטח מחכה ומחכה ומחכה ומחכה ומחכה ומחכה..... ובטח מדברים על זה בבית ומכינים דברים ומתכוננים ומתרגלים לאמירות בסגנון- "כשיהיה התינוק/ת יהיה..." ובכלל באופן כללי זה דבר מדובר בבית.

היא מצפה לזה בודאי בשמחה!

ויחד עם השמחה יש לה חששות ופחדים גדולים.

מה יקרה למעמד שלי בבית? מה אמא תגיד לי אחרי שיהיה תינוק? האם אמא תתיחס אלי? האם התינוק יהיה חמוד? אולי הוא יבכה הרבה? אולי הוא יקח לי את כל הצעצועים? ואם הוא לא ירצה להיות חבר שלי? את מי אמא תאהב יותר?....

יש מליון שאלות שצצות לילד בעקבות נושא כזה. אני מניחה שהיא שמחה ויחד עם זה גם מבולבלת ורוצה הסברים על מה שהולך לקרות ועל השינוי שהמשפחה הולכת לעבור.

אני חושבת שדיבור פתוח איתה יכול מאוד לעזור.

לחשוב על כל הנקודות שיכולות להציק לה סביב זה. לחשוב על תשובות נעימות ומקבלות.

להסביר לה שאת תמיד אוהבת אותה, גם כשהתינוק ייוולד.

שהתינוק יהיה אח שלה ובעזרת ה'- אחרי שהוא יגדל- הם יהיו חברים (ויקח המווווון זמן עד שזה יקרה...)

וגם להסביר שיקח המווון זמן עד שאמא תלד. (גם בשביל אמא עוד 3 חודשים זה המוווון זמן...)

תגידי לי מה את חושבת.

וכמובן- הרבה סבלנות והמון הצלחה!! לא פשוט בכלל.

שאין בעיה ולא נראה לכם שיש איזו תעוקה נפשית בבית או בגן (לברר עם הגננת גם בגן, אם לא עברה משהו, לא מציק מישהו, לא מפחדת ממשהו); כלומר, אם נטו רק זה (החשד, כמובן, בגלל שזה הפסיק וחזר) - אז להניח לזה לגמרי, לענ"ד ומנסיוני.   אז מה? חס ושלום שקשה לחייך בבקר. תגידי, ב"ה, יש לי ילדה מתוקה. תסתכלי על הפנים שלה, אל תריחי. מקלחת בנחת - הולך בזריזות. בלחץ - ההיפך. תכיני כבר מהערב בגדים חליפיים. בלי להגיד לה. תשמחי שיש מכונת כביסה ולא מכבסים בידיים. לפני לא הרבה שנים עוד כיבסו חיתולי בד של כל הילדים...

זה שהיא בוכה מזה - זה גרוע. לדעתי - שיקוף של יחסך לנושא..  תגידי לה מראש: מעכשיו - לא נורא. אנחנו מקוים שבעז"ה די מהר זה יעבור, כי יותר נעים לקום יבשה ושלא מרטיבים הרבה בגדים, אבל בינתיים - לא אסון. יש הרבה ילדים שזה קורה להם.זה לא כ"כ נעים, הם משתדלים ללכת לשירותים בערב, אחר כך הם מרגישים כשהם צריכים גם בלילה והולכים לבד בשינה, ובסוף - זה כבר לא קורה.

אם תגידי כך - התוית לה דרך, תקוה, השתדלות; ויחד עם זה, לקבל את עצמה בטוב. ילדה בגיל זה לא אמורה להרגיש כ"כ נורא מזה אם ההורים משדרים רגיעה.

להשתדל שתלך בערב פעמיים-שלש לשירותים. להשתדל שתשתה מוקדם יותר, אבל לא למנוע שתיה אם היא רוצה - רק לעמוד על כך שתלך שוב פעם זמן מה אחרי ששתתה.      בשום אופן לא להעיר באמצע הלילה. אף אחד לא אוהב שעושים לא כך - גם ילדים (זה נכון שיש כאלה שבעצם ממשיכים לישון תוך שלוקחים אותם, אך יש כאלה שזה ממש נורא בשבילם. שתרטיב, אז מה? יותר טוב מלהעיר אותה. יגיע גיל שהיא תסכים להתעורר בלי הרבה בעיות אם לא זכרה ללכת לפני השינה).

ביום, להגיד מדי פעם, בנחת וכבדרך אגב, שתלך לשירותים. לא לשאול, להגיד..

בהצלחה.

במיוחד אצל בנות.

הן יוצאות בלילה, מגרות את האזור וגורמות להטלת שתן.

בעיה מאד נפוצה!

או שצריך רופא? ב"ה אין לי ניסיון בזה. האמת היא שהיא נוגעת שם די הרבה במהלך היום, אבל תמיד קישרתי את זה לצורך ללכת לשירותים.

אם לא- עושים בדיקות צואה (הפניה מרופא) אבל צריך לדעת שכדי לשלול תולעים יש לערוך 3 בדיקות צואה שונות מיציאות של בקר, כי הן לא תמיד מפיעות בצואה...

אתם לוקחים אותה בלילה עוד פעם לשירותים, מתוך שינה?

(נגיד באזור 11, או מתי שאתם הולכים לישון)

אצלנו זה פתר את הבעיה. בהתחלה חשבתי שזה לא טוב להרגיל אותה לזה, אבל בסוף התיייאשתי ואמרתי שאם זה עוזר אז לא אכפת לי. מה, עדיף שתרטיב עוד כמה שנים?

והקפדנו על זה כמה חודשים אם אני לא טועה, עד שזה עבר לבד, ב"ה!

אני משתמשת בתחתוני גמילה של האגיס ללילה. הקטנצ'יק בן 3, והגמילה ביום ב"ה עברה חלק לפני כחודש וחצי, אבל בלילה עוד קשה לו לפעמים. הפספוס היה לו מאוד קשה, וגם לי (קשה לגמול בהריון...) אז החלטתי שאני מעדיפה ככה.  מה שאנחנו עושים- אנחנו מקימים אותו בסביבות 11 לעשות פיפי, הוא בד"כ בסדר גמור עם זה, ולפעמים בכלל לא מעירים אותו, הוא פשוט עושה כשהוא חצי רדום. הוא לרוב מתעורר יבש לגמרי, וזה מאוד משמח את כולם לבינתיים, עד שיש הצלחה של 100%- מעדיפה מאוד את השיטה הזאת. ההרטבות האלה נראות לי כאילו הם הורסות לכולם את כל היום. 

זה חתיכת הוצאה. גם אני רוצה להתחיל עם זה לילדה שלי אבל זה בערך חצי מהמשכורת שלי...

יש אולי אפשרות להשיג אותם בפחות? אולי דרך קופ"ח?

אץ ממליצה מאוד על תחתונים של האגיס - פותר את העצבים והכעס. והרעיון הוא להתייחס בשיוויון נפש ולא לכעוס...

כמובן גם סדין גומי , שוב להמעיט חיכוכים.

לא מומלץ להעיר בלילה. הילד צריך להתרגל לישון או להתעורר מעצמו ולא שיעירו אותו - מוריד את האחריות מהילד להורה.

הלכנו בגיל 5 לתכנית של דר' שגיא . מאוד מומלץ. גם הבת שלנו היתה יבשה ואז התחילה להרטיב - רק בלילה. בטיפול מחזירים שליטה. במידה ויש חשש לסיבה פסיכולוגית אפשר לטפל במקביל. העיקר - השליטה של הילד על המצב- כי גם לילדים לא נעים המצב של החוסר אונים.

דרךאגב - מתנות , כוכבים וכו' חיזוקים חיוביים מאוד עוזרים (בשיטה של דר' שגיא זה חלק גדול מהענין .

אץ ממליצה מאוד על תחתונים של האגיס - פותר את העצבים והכעס. והרעיון הוא להתייחס בשיוויון נפש ולא לכעוס...

כמובן גם סדין גומי , שוב להמעיט חיכוכים.

לא מומלץ להעיר בלילה. הילד צריך להתרגל לישון או להתעורר מעצמו ולא שיעירו אותו - מוריד את האחריות מהילד להורה.

הלכנו בגיל 5 לתכנית של דר' שגיא . מאוד מומלץ. גם הבת שלנו היתה יבשה ואז התחילה להרטיב - רק בלילה. בטיפול מחזירים שליטה. במידה ויש חשש לסיבה פסיכולוגית אפשר לטפל במקביל. העיקר - השליטה של הילד על המצב- כי גם לילדים לא נעים המצב של החוסר אונים.

דרךאגב - מתנות , כוכבים וכו' חיזוקים חיוביים מאוד עוזרים (בשיטה של דר' שגיא זה חלק גדול מהענין .

מנסיוני האישי, ממרטיבה עד גיל  13

ילדים כמנו זקוקים להמון ממש המון תשומת לב אהבה בלי גבול המון חיבוקים מילים טובות ויפות עם חיוכים ושמחה .

לא לשכוח שאסור לומר שיש סרחון   וכן לומר שזה  לא נורא

לקנות פיג'מות יפות וסדינים חדשים ויפים

ובע'זה זה יחלוף כאילו לא היה

ברור שיש לזה כל מיני סיבות כל ילד(ה) עם המצב שלוץ

בגיל שלש ילדים רבים עדיין לא נגמלים בלילה.

האם ההתיחסות שלכם אינה קצת מעבר לסביר?

תחתוני גמילה פותרים את ביית הסדינים, הריח וכו'. מקלחת קלה בבוקר מספיקה בהחלט.

הלחץ. שלכם מוסיף ללחץ שלה - וילדה לחוצה נוטה יותר להטבה!

אז כשמחפשים מה קרה לה ולמה היא לחוצה - אולי ההתיחסות הקצת מוקצנת שלכם תורמת ללחץ?

גם אם לא כעסתם עליה אבל היא רואה וחשה את הלחץ וחוסר האונים שלכם ומגיבה כמו ילדה בגילה - בחוסר אונים ובחוסר שליטה משלה.

מניעת שתיה אינה מומלצת משום שהיא נתפסת על ידי הילד כעונש. והיא אינה ראויה לעונש!

קחו את הזמן, הביאו בחשבון שזה נורמאלי לחלוטין ויתכן שיקח לה זמן מה - חודשים או שנים, עד שתתיבש בלילה. (גם אם הילדה של השכנה נגמלה בגיל שנה וחצי והיתה יבשה אפילו בלילה!!!).

אל תהפכו תופעה נורמאלית - לבעיה, ואל תתנו לילדה כל כך קטנה כבר להתמודד עם תחושת כישלון, רגשי אשמה ועוד.

בגיל שלש ילדים רבים עדיין לא נגמלים בלילה.

האם ההתיחסות שלכם אינה קצת מעבר לסביר?

תחתוני גמילה פותרים את ביית הסדינים, הריח וכו'. מקלחת קלה בבוקר מספיקה בהחלט.

הלחץ. שלכם מוסיף ללחץ שלה - וילדה לחוצה נוטה יותר להטבה!

אז כשמחפשים מה קרה לה ולמה היא לחוצה - אולי ההתיחסות הקצת מוקצנת שלכם תורמת ללחץ?

גם אם לא כעסתם עליה אבל היא רואה וחשה את הלחץ וחוסר האונים שלכם ומגיבה כמו ילדה בגילה - בחוסר אונים ובחוסר שליטה משלה.

מניעת שתיה אינה מומלצת משום שהיא נתפסת על ידי הילד כעונש. והיא אינה ראויה לעונש!

קחו את הזמן, הביאו בחשבון שזה נורמאלי לחלוטין ויתכן שיקח לה זמן מה - חודשים או שנים, עד שתתיבש בלילה. (גם אם הילדה של השכנה נגמלה בגיל שנה וחצי והיתה יבשה אפילו בלילה!!!).

אל תהפכו תופעה נורמאלית - לבעיה, ואל תתנו לילדה כל כך קטנה כבר להתמודד עם תחושת כישלון, רגשי אשמה ועוד.

בגיל שלש ילדים רבים עדיין לא נגמלים בלילה.

האם ההתיחסות שלכם אינה קצת מעבר לסביר?

תחתוני גמילה פותרים את ביית הסדינים, הריח וכו'. מקלחת קלה בבוקר מספיקה בהחלט.

הלחץ. שלכם מוסיף ללחץ שלה - וילדה לחוצה נוטה יותר להטבה!

אז כשמחפשים מה קרה לה ולמה היא לחוצה - אולי ההתיחסות הקצת מוקצנת שלכם תורמת ללחץ?

גם אם לא כעסתם עליה אבל היא רואה וחשה את הלחץ וחוסר האונים שלכם ומגיבה כמו ילדה בגילה - בחוסר אונים ובחוסר שליטה משלה.

מניעת שתיה אינה מומלצת משום שהיא נתפסת על ידי הילד כעונש. והיא אינה ראויה לעונש!

קחו את הזמן, הביאו בחשבון שזה נורמאלי לחלוטין ויתכן שיקח לה זמן מה - חודשים או שנים, עד שתתיבש בלילה. (גם אם הילדה של השכנה נגמלה בגיל שנה וחצי והיתה יבשה אפילו בלילה!!!).

אל תהפכו תופעה נורמאלית - לבעיה, ואל תתנו לילדה כל כך קטנה כבר להתמודד עם תחושת כישלון, רגשי אשמה ועוד.

בקופת חולים לא מטפלים בגיל כזה - כי זה עדיין בטווח הנורמה! אמל ילדים רבים שהרטיבו בגיל שלש נראית החלמה עצמונית עד גיל שש.

אני שולחת לכם ולה הרבה חיזוקים וברכת אורך רוח (אני אמא לילדה שהרטיבה עד גיל 8)

חשוב להתייעץ עם רופא כדי לשלול בעיה רפואית. רק שתדעי.

לגבי כביסה: כל בוקר הכנסתי את הבגדים הרטובים עם הסדין ועם השמיכה שעטופה עדיין בציפה למכונה (לא הפרדתי את הפוך מהציפה שלו), לכביסה עדינה-זו תכנית הכביסה הכי קצרה שלי. כמובן שאני מתכוונת לפוך סינטטי.

זה כשהילדה התעוררה.

כששלחתי את כולם ואת עצמי ללימודים, תליתי את הבגדים והסדין על החבל, ואת השמיכה העטופה שמתי על המעקה של המדרגות בבית. מכיון שמדובר בכמה קומות, יש תחלופה תמידית של אויר, ועד הערב השמיכה היתה יבשה לגמרי.

בהצלחה! לא קרה כלום אם ילדה עדיין מרטיבה! זה אפילו גיל מוקדם לגמילה מהלילה, אז אתם יכולים קצת להירגע.

ועוד משהו: אם לוקחים טיטול, לא מחזירים! אתם מאד צודקים בזה!

תתייחסו בענייניות להרטבה: מה קרה? רטוב? בואי נשים במכונת הכביסה. אין צורך במילות עידוד (כי זה מרמז שיש מה לעודד....). כך אני עשיתי.

קרה גם לנו.לאחת הבנות שלי חזר לברוח כל לילה במשך שלוש שנים ואז איפשהו בגיל 6 זה נפסק לבד מעצמו. לפעמים כל הניסיון הוא בשבילינו לראות כמה כוח נתינה ואהבת חינם יש בנו לילדים. אכן שום פיתרון לא הועיל וכל תסכול וחוסר קבלה אמיתית של המצב רק החריפו אותו. אל תשכחי שאכן זה מאד מתסכל לילד שכבר נגמל. המון כוחות! ותקני מכונת כביסה עם תוכנית מהירה(של חצי שעה) עם המון מרכך.....

לא להיכנס לסרטים לפני גיל 7

הייתי מנסה לקחת אותה לפיפי נוסף ממש לפני שאתם נכנסים לישון. אמנם את מציינת שקשה לה עם זה, אבל יש להניח שאחרי כמה לילות היא תתרגל לטקס, לא?

וכאמור - גיל שלוש? ארבע? חמש? וגם שש ושבע (למרבה הצער והניג'וס, לפעמים)? נורמלי... לגמרי!

היא הבת השלישית, לפניה אף אחד לא עשה זאת.

אצלנו, ברגע שנגמלים מטיטול, אין דבר כזה טיטול בלילה! לדעתי זוהי טעות חמורה. זה מבלבל את הילד! הוא צריך להתחיל לזכור מתי יש טיטול ומתי אין? 

בכל אופן היא נגמלה מטיטול בגיל שנתיים וחצי, מאד יפה, גם בלילות, ופתאם היא החליטה שהיא חוזרת לפספס.. 

ניסינו להתמודד בכל מיני דרכים כולל צ'ופרים וכו', אך זה לא עזר, הדרך היחידה שעזרה היתה שפשוט לא הראנו כלל אכזבה כשזה קרה, אלא מאד חיזקנו במילים כשזה לא קרה. 

כמובן שכל ילד הוא עולם, וצריך לנסות להבין כל ילד ע"פ תכונותיו, אבל מנסיון עם ילדים, אני יודעת שכל הילדים, בלי יוצא מן הכלל, צמאים לתשומת לב ולחיזוקים מהוריהם.

בהצלחה!

אז פשוט להרפות!

להבין שזה טיבעי מאוד שלילד בן 3 בורח, ושאמא שלו צריכה להיערך בהתאם.

תחתון הטיטול יכול לעשות את העבודה מצוין עד שהגברת שלכם תצליח בעיתה ובזמנה להפסיק להרטיב.

וכדי להרגיע אותך--

יש לי אח ואחות שהרטיבו והרטיבו והרטיבו---  ויום אחד זה הפסיק!

אמא שלי היא אישה מכילה ומאוד נעימה,  עם הגדול היא עוד רצה לרופאים ויועצים ובבאבות ומאמות ומה שרק עולה על דעתך, ובסוף היא החליטה שזהו זה, כשיגיע הזמן הוא יפסיק- וכמו בסיפורים, אחרי כמה שנים בגיל 12  הוא הפסיק לגמרי.

עם אחותי היא כבר לא נלחצה, עשתה את הבדיקות הבסיסיות, קיבלה בהבנה ובעדינות, המשיכה כאילו לא כלום ובגיל 14 יום אחד זה הפסיק, והיום זה כבר שייך להיסטוריה.

ושניהם אנשים  מיוחדים בעלי שכל טוב, לב טוב, מראה טוב ובית טוב- ב"ה.

עד גיל 12 ו14 כשאפשר לטפל במרפאת הרטבה.

קודם כל, אני יציג את עצמי, כי מידי פעם כשקופצים לי שירשורים אני קוראת... אבל אף פעם אני לא מגיבה... כך שאתם לא מכירים אותי..

אז רציתי לומר לך, שאני ילדה בכתה ח'...

וב"ה כשהייתי ילדה לאחר שניגמלתי לא היו לי הרטבות לילה....

אבל אז הן התחילו לחזור כל הזמן בתקופות, מידי פעם הן היו חוזרות לאיזה שבועיים, ואז המצב היה חוזר לקדמותו...

וזה בהחלט הציק לי, כי הרגשתי מבויישת גם מעצמי- אחרי הכל אני כבר ילדה גדולה... לא מדובר פה על ילדה בת 3 או 6... ודבר שני- התביישתי כמובן גם מאחיי הרבים.... כי כשזה קורה קשה מאוד להסתיר את זה כך שאף אחד לא ישים לב מלבד אימי המסכנה שנאלצה לכבס את כמויות הפיג'מות והמצעים...

או בקיצור- זה ממש הציק לי ולא ידעתי איך לצאת מזה.. (שלא נדבר גם על התירוצים למה לא ללכת לישון אצל חברות)

אז- מה שעשינו, זה שלפני משהו כמו חצי שנה אמא שלי לקחה אותי לרופאת- ילדים, סיפרנו לה שיש לי את הבעיה הזאתי (חייבת לומר שלקח לאמא שלי זמן לשכנע אותי... כי עדיין התביישתי ממנה למרות שהיא לא מכירה אותי.... אבל מאוד רציתי גם להיפטר מזה), והיא בדקה אותי קצת בחנה את הבטן שלי וכו'... ולבסוף הורתה לנו ללכת לבדיקות- דם.. ואכן הלכנו, ובבדיקות התברר שיש לי איזשהו "חידק" (לא יודעת מה זה בדיוק אז לא יודעת איך להגדיר את זה..) , בכל אופן- הביאו לי מרשם לתרופה שהיה עלי לקחת אותה במשך שבוע שלוש פעמים ביום... אני לקחתי אותה בצורת כדורים, אך אני יודעת שיש אותה גם בצורת סירופ כי הציעו לי לקחת סירופ כי לא ממש ידעתי לבלוע כדורים..

לאחר שבוע הלכנו שוב לבדיקות, ואכן ה"חיידק" הזה נעלם, ואיתו גם ההרטבות....

אז אני חושבת בסה"כ שזה היה שווה את זה.

ממש מצטערת שחפרתי כ"כ..... ולא יודעת אם זה בכלל עוזר לך כי באמת יכול להיות שכמו שכתבת עוד לא מטפלים בגיל כזה בקופ"ח...

אבל שתדעי- שמעתי שיש שיטה, אומנם יקרה מאוד, אבל שמעתי שהיא עוזרת...

הולכים למישהו ימיוחד, אומרים לו על הבעיה, הוא מביא לך סוג של פעמון, ששמים ליד המיטה. וברגע שהפעמון מזהה טיפת רטיבות הוא מצלצל ומעיר.... אולי גם השיטה הזאתי לא עוזרת לך אבל גם סוג של טיפול...

וו- ניזכרתי שהרופאה בקופ"ח ביקשה ממני גם שכשאני תוך כדי שינה חולמת על מים שאני מהר יכריח את עצמי להתעורר.... ומצאתי שזה די עובד. זה יכול לעזור לך אולי...

נגיד שפתאום אני רואה בחלום נהר, אז אני מכריחה את עצמיל להתעורר, לפעמים מצאתי שאכן הייתי צריכה לשרותים באותו הרגע... תנסי.

ב"הצלחה! ממש מצטערת על כל החפירות האלה... מעריצה אותך אם קראת הכל.. =]

נסי למשך תקופה ותראי את היעילות.

http://www.inn.co.il/Articles/Article.aspx/8474

בהצלחה

אני זוכרת את עצמי מתעורתת בלילה רטובה, מחליפה סדין ופיג'מה וזורקת הכל בתמימותי לארגז הכביסה...

היא מסכנה רק אם את חושבת כך! כמו שכתבו לך כבר - בלי רחמים ועם המון סבלנות ואהבה. להתפלל בלילה לפני השינה שמחר היא תקום יבשה, ואם זה לא קרה - להתפלל שוב בלילה הבא!

אמא בהיריון זאת כן סיבה, אבל אל תחפשי את הסיבות, כי במקרה הזה למשל הפסקת ההיריון היא ברוך ה' לא אפשרות.

גם אם צריך לרחוץ בבוקר וגם אם יש יותר כביסה - רק באהבה אמיתית. בעוד כמה שנים תסתכלי אחורה ולא תאמיני.

עם הסבר והבעת תקוה שעוד קצת - בקיץ - היא תסתדר.אין סכנה שהיא
"תתמכר" לטיטול או שהטיטול יעכב את הבשלת השלפוחית שלה שבזה בעצם טמונה היכולת להכיל את השתן של כל הלילה עד הבוקר. שימי לה את הטיטול בצורה דיסקרטית, למדי אותה להפטר ממנו בבוקר, וכך יבוא השלום על כולכם.

לקבוע שעה שבה היא צריכה ללכת לישון.

ושתנהל את המשימות שלה עד אז.

כדאי לבדוק מה עומד מאחורי ההתנהגות הזאת.

זה יכול להיות קושי בהתארגנות, קשב וריכוז וכו'.

לפעמים זה משתפר עם הזמן, כשגדלים שצריכים לקחת יותר אחריות.

ב"ה זה לא נראה קשב וריכוז או קושי בהתארגנות, נטו דחיינות. היא ידעת לסדר מאד יפה רק לא בא לה לעשות את זה ברגע הראשון.

מקווה שיתאזן קצת...

תודה!

כי אם כן - היא לא עושה את זה בכוונה...

ומצד שני - אפשר ללמד אותה דרכי התנהלות מותאמים לקשיי קשב, ואז היא תוכל לצמוח לתפארת.

לא להשליך עליה חיים של מישהו אחר.

תכונות דומות לא מביאות לחיים דומים.

היא לא הוא, יש לה בוודאות עוד שלל תכונות, יתרונות ויכולות, שיכולות להביא אותה לכל מקום שהיא תבחר.

הדרך הכי טובה לבן אדם לקחת אחריות היא שלא לוקחים בשבילו את האחריות.

כשהוא מתמודד עם התוצאה של המעשים והבחירות שלו.

ועכשיו זה בדיוק הזמן לתת לה לטעות וללמוד לקחים בעצמה - כשטעויות שתעשה הן מינוריות ולא משמעותיות.

תנו לה לאחר, לפספס, אל תנסו להעיר לה כל הזמן או להזכיר לה שוב ושוב.
 

והכי חשוב לא להתנהל מתוך חרדה שאולי היא תהיה אותו אדם שאתם מפחדים שהיא תהיה.

כי היא כנראה לא, אבל אם תקחו את האחריות במקומה אולי היא באמת לא תלמד לקחת אחריות ותהיה כזאת.

היא עייפה? כשזה מפריע לה, היא תלמד לקחת אחריות, כשזה רק מפריע לך - היא לעולם לא תלמד, במקרה הטוב תציית עד שתתבגר.

נשמע שאיך שאתם מתנהלים בבוקר זה כיוון מעולה.

אם זה מפריע *לה* ומקשה *עליה* והיא זאת שלא מצליחה להתמודד עם זה למרות שמנסה, אולי כדאי לחשוב על דרכים שיעזרו לה.

חיפשתי כיוון מחשבה חינוכי עבורי, איך להתנהל מולה. 

והיא ברחה לכל החדרים בבית. כשניסינו להלביש לה נעליים, היא בעטה בנו בכוח.

האם נבנתה תוכנית בשיתוף היועצת והפסיכולוגית?

צריך לדעת שהמנעות היא דבר שמתפתח, ככל שהיא תישאר יותר בבית יהיה לה קשה יותר לחזור.

צריך מצד אחד להציב גבול ומצד שני לסייע לה להירגע וללוות אותה בתהליך.

אם בי"ס לא הצליח לסייע הייתי הולכת אפילו באופן פרטי לפסיכולוג חינוכי שיעזור לכם להחזיר אותה

ילד חייב ללכת לבית הספר מכוח החוק. הנוכחות של ילד בביהס נאכפת על ידי קצין ביקור סדיר שהוא עובד אגף החינוך ברשות.

לכאורה הוא אמור להיות מעורב בתהליך וביהס אמור לערב אותו (שוב, מכוח החוק). הרבה פעמים יהיו לו רעיונות טובים איך לעזור.

ילד לא מתעקש להיעדר מבית הספר באופן קבוע סתם בלי סיבה.

זה לא נשמע כמו סתם פינוק.

יכול להיות קושי חברתי, לימודי, מול מורה מסוימת ויכול להיות קושי או לחץ מסוים בבית שמקשים עליה ללכת לבית הספר.

אל תדחקו בה, גם במחיר של ימי חופש מהעבודה או במחיר של בית ספר רחוק יותר.

גם ילדים שטוב להם בבית הספר מעדיפים לפעמים להישאר בבית, אני מרשה לילדים שלי פעם בכמה זמן לבחור יום חופשי מבית הספר, זה לא נשמע המקרה שלכם.

אני לא מבין גדול מדי, אבל שווה לבדוק (ולו כדי לשלול) את האופציה הזו.

תראה, אני לא מאלו שאהבו ללכת וגם אצלי זה היה מאבק יום יומי בתור ילד (והיום בתור מבוגר יש לי אתגר דומה - קצת אחר עם הבכור שלי).

היא עושה בבית משהו? או שהיא כל היום מסתגרת?

הבן שלי עשה לנו את אותו הדבר. בתחילה נתנו לו להשאר כדי לוודא שהכל בסדר במוסד. אחרי כמה ימים שניסינו לקחת אותו ולא הסכים לרדת מהרכב או ברח מהחיידר, שיתפתי את אמא שלי יום אחד שההיתי חייבת לצאת לעבודה והילד לא הסכים לזוז שתבוא אלי לבית שלא יהיה לבד.

היא הגיעה, לא היה צריך הרבה, הציבה עובדה שהוא יוצא איתה תוך חמש דקות.

הוא התלבש מיד ויצא איתה. ליד התלמוד תורה היא פגשה את אחד מחברי הצוות שהיא מכירה מהשכונה. והוא לקח אתו איתו. ליד החבר צוות הנ''ל הילד התפדח לברוח .

ומאז שקט. הילד הולך ומפסוט וכל כך משוחרר.

לפעמים הילדים קולטים אותנו שאנחנו נוותר להם. וצריך מישהו חיצוני וחזק מספיק שהילד מבין שאין ברירה, הוא הולך 

כדי להתמודד עם זה. 

כנראה היא פיתחה חרדה מ'נטישה', שלא יחזירו אותה הביתה בסוף היום, אגב זו חרדה שיש להרבה ילדים, אבל רובם מצליחים להתגבר עליה עם התערבות קצרה.

במקרה של הבת שלכם, נשמע שזה התפתח למשהו גדול, וכדאי לכם לקבל הדרכה מתאימה.

אני ממליצה מאד ללכת להדרכת הורים בגישת 'הסמכות החדשה'. גישה קצת אחרת מהדרכות הורים רגילות וצריך מטפל שהתמחה בשיטה.

היא מיועדת בדיוק למקרים כאלה, ואני מכירה כמה מקרים דומים שזה ממש עזר ופתר את הבעיה. (אפילו אצל ילד ששנתיים לא הלך לבית ספר והם ניסו המון דרכים להחזיר אותו, וכשעשו תהליך של הסמכות החדשה זה פתר את הבעיה).

מצרפת קצת מידע על הגישה ואיך לפנות אליהם הדרכת הורים בגישת הסמכות החדשה - מרכז הסמכות החדשה

בהצלחה!!

שהעיקר זה לדבר איתה.

ילד לא סתם מסרב להגיע לבית הספר. כנראה משהו מאד רע לו שם. האם היה מקרה שאחיה לא הוציא אותה? כן כדאי להקשיב למה שהיא עברה ולנסות להבין מה קרה שם, מה היא הרגישה, ועם זאת זה נשמע יחסית קיצוני בשביל להתמיד בלא ללכת לבית הספר בגלל זה לאורך זמן.

איך לה בלימודים?

איך לה מבחינה חברתית?

יש לה חברות? היא מצליחה? היא שמחה?

מה היה עד עכשיו, היא לא התלהבה ופתאום לא רצתה או שתמיד היה טוב ובבת אחת היא לא רוצה?

האם היא כבר נשארה בבית כמה ימים? לפעמים אחרי שילג נשאר בבית כמה ימים הוא מעצמו רוצה לחזור.

בכל מקרה נשמע שהמפתח הוא שיח עם הילדה, הבנה עמוקה של מה שקורה איתה (לפעמים יש ל"ע מקרים של פגיעה, או של חרם, וילד לא סתם מתנגד)

לנסית לתת לה כמה ימים להיות בבית ולראות אם זה משתנה, כמובן לדבר על החוייה שהייתה כשאחיה לא בא.

אם זה לא מספיק, אז הדרכת הורים, ובמידת הצורך גם טיפול רגשי עבורה.

ומוסיפה:

איך היא בבית? שמחה? שותפה לפעילויות ביתיות?

ואיך היא מחוץ לבית שלא במסגרת בית הספר - כמו למשל אצל סבא וסבתא?

האם בעבר היא כן הלכה ללימודים בשמחה?

בכל אופן, אם בבית הספר לא יודעים איך לעזור, אז כדאי לפנות לטיפול מחוץ לבית הספר - במרפאת בריאות הנפש בקופה או אצל פסיכולוג פרטי. (אם יש באפשרותכם אז עדיף ללכת בפרטי כדי לטפל כמה שיותר מהר)

בהצלחה.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

טעימים ורק אז להתחיל שירים ודברי תורה

אצלנו זה מושך את הגדולים ומימלא כל האווירה משתנה.

עשינו איתם גם שיחה מקדימה "מה כל אחד מביא איתו לשולחן שבת?". והם משתדלים יותר שתהיה אווירה נעימה

מי שאומר דבר תורה אנחנו עפים עליו ממש

גם יצרנו מחרוזת שירים קבועה, כל אחד בחר שיר ואנחנו שרים לפי הסדר- את השיר של אבא, אח''כ את של אמא את של הבכור וכו'

אגב לא חייבים את כל אורך השיר..

בשבתות הראשונות קיצרנו כמה שאפשר העיקר שתהיה חוויה טובה ושישאר טעם טוב

אח''כ לאט לאט הילדים כבר נשארים ונמרחים יותר בשולחן.. ואני משתדלת גם להעלות דיונים מה קורה באותו שבוע

למשל "מה אתם חושבים על מה שקרה בהפגנה השבוע" וכו' זה מחבר אותם

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם