ויש לי משו לומר...

זה קרה לי גם..משו שהרגשתי שטוב לי עם זה וזה עשה לי טוב אפילו הרגשתי שזה חלק ממני ומהאופי שלי ואז כשהאמת עמדה מול העיניים זה היה כ"כ קשה והיה נראה כמו משו שאני בחיים לא אוכל לעשות...

אבל הכל עניין של אופי...אם תשאל אנשים שמכירים אותי טוב (אחת מהשומרון למשל) שהייתה איתי בחדר בכל אותה תקופה...היא יכולה לספר לך בעצמה...

אז אני חוזרת לענייננו הכל עניין של אופי,יש לי עניין כזה שאם אני מצאתי ת'אמת אני לא מתפשרת הולכים איתה גם היא כואבת וגם אם זה נראלי בלתי אפשרי וזה כואב וזה קשה ואני מתגעגעת לזה...

פשוט הלכתי והפסקתי ועשיתי מה שהייתי צריכה לעשות כי ידעתי שזה הזמן להשנות..והנה,שמו לי מראה מול הפרצוף זה הניסיון ועכשיו תורי לעשות את הצעד הנכון (האמיתי..)  שיוביל לדרך הנכונה לשוב לעצמי ולאמת הפנימית...

זה היה קשה בהתחלה ולפעמים צפים געגועים ואתה רואה אנשים מסביבך שחיים בזה וזה לא מפריע להם..

אבל אני פשוט אסירת תודה ושמחה שאני כבר גיליתי את האמת והטוב שהאנשים האלו כנראים עדיין לא יודעים או  שהם יודעים ולא מצליחים ליישם...הצעד הזה שינה אותי ואת החיים שלי אך ורק לטובה..

זה הזמן שלך להשתנות,לצעוד ת'צעד ולעמוד בניסיון...

בהצלחה!!!...אפשר לדבר איתי באישי אם יש שאלות וכו'..

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....