עד שיש חג שאמור להיות שמח
עד שיש חופש....
הכל ריק....
הדלקת נרות:
אבא אני ואח... אפחד לא בבית...
אבא מגיע מהעבודה תוך שניה מסדר תחנוכיה ממהר להגיד תברכות (מתבלבל באמצע אני מתקנת) בקושי שר הנרות הללו ורץ לאוטובוס....
שום חנוכה שום כלום...
מנסה להסתכל על הנרות לשאוב מהם כח וכבר לא מרגישה כל התחושה שחיכיתי לאור הזה של הנרות נעלמה כלא הייתה....
ואז בשקט בשקט הם מתחילות לרדת מבצבצות מבין העיניים....
והתחושה האיומה של הלבד הזאת...
ושל הבלבול....
אלוקים תעזור לייייייייייי...........................











