להבות אש.
ושם בין להבות יגיחו נשמות אל הכפור המעורפל.
האש שוטפת בקרני המוות כל עץ בדם אדם נמהל.
בכי רחוק נישא על אוושות רחוקות,
ובתים שחרבו בחום הטבע הזועם משמיעים זעקות.
והם נופלים דומם בין מתכות חרוכות על אספלט חם.
קול זעקת ילד קם, עולה ואז נעלם.
צפון פורח נובל וזועק זעקת אדמה ואדם.
חרון אפו של בורא העולם מחריב אושר שנדם.
לאור נרות החנוכה, לאור ניסים של עבר.
הגופות נספרות, ומספרם גדל עם כל חיוך שנקבר.
הלב נקרע וקורא, והשקט מהסה כל ציוץ ציפור.
משתוללת בשדות, קוצרת אנשים, אמונה מצליחה לשבור.
פרקי תהילים שנכתבו לצלילי המיתרים,
יוצאים ממעמקי לבבות, ובכל פה נאמרים.
העם הקטן מתאחד שוב ברגעי הכאב ושבר,
נפשות תועות מתחברות שוב ועפות מעל ומעבר.
ותפילה אחרונה, חרישית, כך נלחשת,
ומבקשת.
שתשוב ותרחם על עמך ישראל ברחמים.
לעילוי נשמת ההרוגים ולרפואת הפצועים בשריפה הקשה והנוראית..
