אנחנו צריכים לקום ולראות מה אנחנו צריכים לשנות , לתקן -ע"מ להתקדם..

כי כל מה שקרה זה לא סתם---הכל נובע מתוך המעשים האישיים של כל אחד ואחד מאיתנו-

בין בבית שלו , עם החברים, עם האחים , ההורים וכיוצא בזה..

בשורות טובות..

--ויהי רצון שבעז"ה

נזכה לגאולה קרובה ממש ממש ממש לכל עם ישראל!~!!!!!

ברור שיש מקום להזדהות ומאד מתאים שלא לחגוג

אבל זה לא כזה ברור מאליו...

אם תשב מסכן בבית כל היום ותבכה -זה לא יועיל לכיבוי השרפה (הקור שנושב ממך והדמעות שלך לא יגיע עד שם )

לעומת זאת- אם תדון לכף זכות זה דווקא כן יוסיף זכויות ויועיל..

אני לא אומרת שאני עכשיו ילך לחגוג- אבל למה כואב לך שהם ממשיכים בחיים, ומי אמר שלא היתה להם רגישות, אולי הם לא חגגו לגמרי כרגיל...

אומרים הלל שלם!! אתה מבין מזה אומר??. ימי שמחה והודאה..

אי אפשר לבכות עכשיו על האבדה.. זה הכי קל.. בוא נראה אותך ממשיך למרות הצער...-זו חכמה..

ישמצב שאכפת להם ומאוד ממה שקורה בכרמל...
והם פשוט רוצים למרות הכל להמשיך בשגרה.
 

אבל לא לשכוח, אנחנו בחנוכה!

צריך לשמוח על חנוכה אבל מצד שני להיות עצובים על מה שקורה בכרמל, למשל בישיבה שלי במסיבת חנוכה היה מאוד שמח וכו' אבל באמצע המסיבה - ראש הישיבה עצר את הריקודים וביקש מההרכב שניגן שינגנו שירי נשמה כי א"א להיות שמחים בזמן שבכרמל אחים שלנו סובלים.

אני לא חושב שצריך לעצור את החיים בגלל אסונות - אחרת איך נחיה?

חנוכה שמח!!!

ולא יכלו לבטל?

זה אסון לאומי ,זה של כולם, ואת המסיבות אולי לא צריך לבטל אבל כן צריך לצמצם, ואנשים רקדו ושמחו בפול ווליום כאילו כלום...

מה קודם למה? חנוכה-מדרבנן או ---אסון שה' בחר שיקרה דווקא בחנוכה ולא קיבלנו מרבותינו שם פסק בנתיים לעצור את השמחות?..

שוב- לא צריך להתעלם,אבל בוא נשאר בפרופורציה..

לדעתי היה צריך לעשות את זה בפחות ווליום...

שאצלינו היה מסיבת חנוכה והכל..

וכאילו אמרו בהתחלה פרק תהילים וזה..

אבל כאילו זה חנוכה א"א לבטל בגלל זה הכל...

ובאמת שזה 2 דברים שונים צריך לשמוח על הנס בכל מצב לא משנה עם עכשיו קרה משו אחר...

אז נכון זה עצוב הכל וזה אבל בוא נכנס כולנו לעצבות בגלל זה..

נגיע רחוק נכון??

כאילו לא צריך להתחיל לרקוד ברח' שיש 41 הרוגים וכו'...

אבל גם לא צריך לשים שק ואפר ולא לשמוח על נס חנוכה....

לא קיצוניות לא לכאן ולא לכאן..

לפני בסה"כ 70 שנה טבחו את האחים שלנו! שרפו אותם למוות!! חנקו, הכו, התעללו, הרעיבו, גירשו וכו'....

איך אנחנו יכולים לשבת לנו בנחת במדינה ולחגוג פה חגים ויומהעצמאות וחנוכה ופורים, כשלפני פחות ממאה שנה האחים שלנו סבלו ברמות מטורפות??? איך אפשר?

נכון שזה לא נשמע הגיוני?^ אני יודעת שאתם תגידו לי עכשיו "זה לא אותו דבר, זנה קרה מזמן וזה עכשיו.." וכו'. אבל אי אפשר כל הזמן לשבת ולבכות. אם אין לך משהו מועיל לעשות- תמשיך את השגרה! חנוכה היום! תאמר כמה פרקי תהלים, ותמשיך בחיים! זה לא יעזור בכלום אם תשב ותבכה...

וגם לא לפני יום, זה עכשיו, צריך למתן את החגיגות, תחשבי שאבא שלך עכשיו שם ומחלץ גופות, היית יכולה לחגוג?

כמו שיותר קל לצום מאשר להתגבר לא לאכול איזו סופגניה קורצת

ככה יותר קל לעצור ולבכות מאשר להמשיך..

בס"ד

לא שלא איכפת לי על מה שקורה, אני מצטערת מאוד על זה, ברצינות, בכיתי עם כל חדשות ששמעתי..

אבל החיים מוכרחים להמשיך כרגיל, גם אדם שמישהו מת לו חייב להמשיך ולחזור לחיות נורמלי ח\פחות או יותר אחרי ימי האבל... צריך לקחת לקחים, אבל ממשיכים לחיות, גם אם זה אומר לשמוח בחנוכה...

שיהיה לכולם חג שמח

עכשיו חורף ולא יורד גשם!! והשרפה והכל אתם יודעים מה זה אומר?! אם ירד גשם השרפה לא תתלקח שוב..

קיצור, ח'ברה תתפללו לגשם!!!!!

 ואחרי הכל אל תשכחו שזה עדיין חג..אז שיהיה חנוכה (באמת) שמח !!

מצד אחד אין אפשרות לעצור הכל ורק לחשוב על זה, וגם לא צריך! זה לא טוב! צריך למרות מה שקורה להמשיך ולשמוח כי זה חנוכה, והיה לנו נס לפני מאות שנים-  עמ"י ניצל מהשמדה!!! אי אפשר להתעלם מהנס הזה ולא לשמוח בכלל...

ומצד שני- את בהחלט צודקת, לא צריך לחגוג ברמות מטורפות, הרי זה לא הגיוני!!  אחים שלנו עכשיו בוכים על הקברים של יקירהם! אין מצב שנתעלם מזה!

אז מה אני אומרת? לשמוח- צריך,  חגיגות- למעט...  להתפלל בעיקר הרבה ולראות איך אפשר לעזור ל"מפונים"...

דרך אגב- אצלנו באולפנה במסיבת חנוכה התחילו באמירת תהילים, חגגו כרגיל (אבל גם הנמיכו ת'ווליומים..לא מתאים)

ואח"כ במקום לעשות הרקדה ישבנו ושרנו שירי נשמה! זה היה ממש מחזק וגם מראה שאנחנו מחוברות לצרה של עמ"י ולא רוקדות כאילו כלום לא קרה...

אין צורך אני כותב כבר הכל במקום האחרים

צריך להמשיך לחגוג תוך כדי שזוכים את האסון ולקחת הכל בפורפורציות חג שמח!

אולי באמת נשב ולא נעשה כלום.. מה אתה מצפה שכולם ישבו ולא יעשו כלום כי הצפון בוער? דווקא עכשיו בצרה של עמ'י צריך להראות שלא משנה מה קורה אנחנו ממשיכים בחיינו ולא נכנעים... ואני כן אומרת שצריך להתפלל ולבקש רחמי שמיים אבל לא לעצור את העולם...

אני ממש לא אומרת שצריך לצהול ולרקוד בשעה שאחרים יושבים שבעה, אבל להגיד על אחרים שבגלל שהם רוקדים ושמחים בחנוכה (ומאוד טבעי לשמוח בחנוכה..) הם אדישים למה שקורה והם לא עצובים?

מותר לשמוח בחג גם כשיש אסונות (-ואני מאמינה ששמחתם לא מושלמת).

אחים שלך בצרה!! תעשה משו!!

תתפלל, תבוא לעזור בשטח..

הכי חשוב- אמירת תהיליםםם!!!

ברור שלא צריך לעצור ת'חיים- אבל כן צריך להראות ולהרגיש שאכפת..

ואני אישית במסיבה לא חושבת שאפשר להרגיש את זה...

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...