לכל שיר יש את המצב רוח שלו.

הזמרים שרים שירים מכל הסגנונות כד להתאים שיר לכל אדם ומצב רוחו...

שירים עצובים לפעמים גם מרגיעים ונותנים זמן להרהר וכו'

הלוואי שלי הייתה את התמימות הזאת.

הלוואי לי זה היה קורה... הייתי אוכלת אותה בלי מלח...

למה לשיר שירים עצובים?..

כי היצר שלנו מדכא אותנו כל החיים ומושך אותנו לזה..אוחח

זה שרשור ממש מעניין..

תודה ניגונים!

היא ממש חמודה!

אני שומעת שירים עצובים לאו דווקא כשעצוב לי!

פשוט המוזיקה יפה המילים יפות (nobady's home זה שיר מהמם!!) וסתם כיף לשמוע...

(ברור שלא תמיד...)

ושירי דכאון..

גם אם עצובים -יש שירים שקטים שהם לא באמת עצובים, שיר עצוב רק עושה אותך עצובה יותר..

אני יודעת  שאני המוזרה אבל באמת למה??

אני שומעת שירים עצובים שאני מדוכאת או עצבנית  או סתם מתוך שאני אוהבת את השיר הזה או משהו בסיגנון

ולשיר אותו  הדבר בדיוק

חג שמח ויום טוב

מהכי שמחים בעולם ועד להכי עצובים ומדכאים....

לקרוא על זה זה שונה.. אם לי זה היה קורה הייתי יוצאת עליה (אולי לא בפנים שלה...)

וnobady's home של אבריל לאבין? שיר יפיוף ביותר..

בקיצור, למה אנחנו שומעים?? לא יודעת. למה אני שומעת? כן יודעת (והאמת, יש לי ניחוש לגבי "אנחנו". בקיצור):

בפשטות, אני שומעת כי זו מוזיקה יפה שנוגעת בי. ובכלל, אני חושבת שהרבה פעמים אנחנו שומעים שירים שיש לנו איתם הזדהות כלשהי, ואפילו קטנה. וכמובן, אנחנו לא לגמרי מאושרים! בכל אחד מאיתנו יש את המקום של החושך, העצבות, היאוש, ולכן אנחנו מלכתחילה שומעים את השירים האלה, ועוד יותר אנחנו שומעים כשהמקומות האלה משתלטים עלינו יותר חזק, כשיותר קשה לנו, כשיותר עצוב, מדכא, כשאנחנו מיואשים. אבל יש לי הרגשה שאדם שלא מוצא שום אושר בחיים שלו יתקשה סתם ככה לשמוע מוזיקה עליזה.

שרשור באמת מעניין...

אם תשימו לב תגלו שהרבה יותר קל לנו להיות עצובים ולרחם על עצמנו מאשר לשמוח. זה הרבה יותר קשה...

ושירים עצובים עוזרים לנו להרגיש ככה

שאתה מרגיש ששרים עליך או על החיים שלך וכו'

ולכן אתה הרבה יותר מתחבר אליהם גם אם הם שירי דיכאון ועצבות

אלה שרים שהרבה יותר נוגעים בך (זה מאוד תלוי במצב רוח כן...)

ובכללי יש שירים עצובים (במיוחד באנגלית) שהם פשוט נוגעים בך.....

(ראה ערך: "מליון כוכבים")

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...