* נער החידות לא צנוע בעליל..

*המשחק של אנדר זה ספר ממש טוב אבל הכל תלוי בך..

נער החידות- לא נקי, אבל מאוד יפה ..דלגתי על  איזה פרק או שניים בספר, יש גם הרבה עבודה זרה אם זכור לי והרבה אלימות .. סה"כ ספר יפה, אבל היה יכול להיות הרבה יותר נקי  ...והייתי נהנית באותה מידה ..(ואפילו יותר- )

לא הייתי ממלצה לקרוא, אבל אני לא יודעת מה הגבולות שלך.זה יפה אבל לא שווה את זה

את רוצה גם תקציר?

ב. דווקא את המשחק קראתי שבוע שעבר שוב ואני אפילו אמרתי לחברה שלי שלא זכרתי שהוא מלוכלך. מדהים איך אפשר ללכלך ספר גם אם אין בנות.

 אני לא יודעת, אני שרדתי אותו, ולא הרגשתי שהוא היה over אם זכור לי נכון אח"כ הגסויות יותר נעלמות..

זה ספר מחכים, מהנה למי שאוהב מדע בדיוני.. אם הוא שווה את זה? אני חושבת שכן.. במיוחד אם רצים ולא מתייחסים לכל מילה שניה שיש בספר..

שירקה - לא צריך תקציר,אני חושבת שלא אקרא.

אשמח לשמוע עוד..

ספר נקי, כתוב היטב, קולח וצבעוני, זורם מאד וחוויתי. מעורר מחשבה בנוגע למחלה שעברה מן העולם באזורים שלנו ב"ה.

ספר נוגע ללב ומומלץ!!

ואגב,סיימתי את המשחק של אנדר ואין לי מה לומר יותר מ - דפוק.

אחד הטובים, לדעתי. מה לא אהבת בו?

נקיות- לא משהו בנער החידות ממומביי כמו שאמרו כאן, ואם לא הסתדרת עם המשחק, אז זה בטח לא מתאים לך.

ואולי גם האי של סופייה לא מתאים לך, המשחק לא חף משפה גסה, אבל בהחלט לא מזעזע (לפחות לא בשבילי) ובאמת שלא זוכרים מזה כלום אחרי 5 דקות.

ולמיטב זכרוני גם באי של סופייה יש מעט גסויות.

את מוכנה לשתף מה לא אהבת ב"משחק של אנדר"?

א.האכזבה הסופית הכי גרועה.למה? למה אנדר הרג עולם שלם סתם? למה הם לא בדקו קודם שהם לא תוקפים סתם?

בסדר,הבנתי שלא היה להם איך,אבל עדיין..הוא הרג מליונים סתם.זה הורס את כל דימוי הגיבור שלו.

ב.וולנטין.היא פי כמה יותר טובה ממנו לדעתי.למה היא לא נבחרה? נכון שהיא אוהבת שלום,אבל אם היו עובדים עליה כמו שעבדו על אנדר היא הייתה יכולה להתמודד בדיוק כמוהו.

עוד דבר - הי אמרה שיש לה נשק נגד פיטר שהוא לא מודע לו.מהו? לא היה כתוב עליו כלום,והיא נכנעה לפיטר עד הסוף,מה שבכלל לא היה גרוע לבסוף..

ג.פיטר.מה רע בו? הוא מרושע,נכון,אבל בסופו של דבר הוא הוא זה שהציל את העולם! והציל אותו באמת! הרי האיום שאיתו התמודד אנדר,גם אם היה איום אמיתי,אחרי שהיו פותרים אותו הייתה צפויה מלחמה פנימית עקובה מדם על כדוה"א,ככה שלא כזה קריטי האיום החיצוני לעומת זה הפנימי.כל שכן שלבסוף בכלל לא היה איום חיצוני ואנדר סתם הרג אנשים (בונזו וסטילסון) וחיזרים (הבאגים..) והרס את ילדותו,ככה שיוצא שרק פיטר הציל את העולם..

ד.גראף.הוא אמור להיות הפוליטיקאי הקלאסי,לא?! מה רע בו? הוא היה שיא הטוב בספר.הוא מקצועי (!),חכם,יודע מה הוא עושה,לא מבלף והולך סחור סחור,ובעיקר לא רמאי כמו שפוליטיקאים אמורים להיות. הוא באמת מוציא לבסוף את אנדר לוחם טוב שיכול להציל את העולם אם באמת היה איום.הוא לא טעה בהערכות שלו,והתנהג באמת טוב.היו לו אפילו רגשות ומצפון שהוא לא שחק עד הסוף כמו כל הפוליטיקאים..

ה.עוד אכזבה - הסוף.אחרי שהוא התאמץ להרוג את כל הבאגים הוא מנסה לחיות אותם מחדש? מי אמר לו שהמלכה לא משקרת לו? ומי הבטיח לו שבעתיד צאיצאיה של המלכה החדשה גם יסלחו לו כמו הבאגים ההרוגים ולא יקומו עליהם למלחמה על כך שכמעט השמיד את הגזע שלהם?

ו.לוק ודמוסתנס.לא ברור מה עמדתו של כל אחד.למה כל ההמונים נוטים לדמוסתנס וכל השכבה הגבוהה ללוק.למה פיטר ווולנטין כ"כ מתנגדים לדעות של דמוסתנס.איך לוק הוא זה שהגיע בסוף להצעת שביתת האש (מה גם שצריך לזכור שהיא באה מצד פיטר,שלפי האמור עליו הוא מחרחר מלחמה..).

ז.בין.הוא כמו אנדר.לא רואים שוני.הגיע באותו גיל והתפתח גאון כמוהו,עם טקטיקות ואשיות..מה השוני?

ח.אנדר רכרוכי.כל דבר שאומרים לו הוא נכנע.מה שהמורים מבקשים,מה שוולנטין מבקשת.הוא מוצג כקשוח,אבל נכנע בשניות..לא עומד על דעתו.

ט.מה הגבורה הגדולה שבאנדר בסה"כ? שהוא יודע לעשות טקטיקות ולאמן צבא טוב?! so?

י.מה הגדולה שבמאזר רוקהאם? אז בפוקס הוא ניצח בקרב השני כי הוא ירה על המלכה..איך משם הוא הגיע להיות המורה הכי טוב שמאמן את אלו שמועדים להיות מפקדי הצי שיצילו את העולם מהבאגים?

יא.הקרירות המבאסת בספר..מה יש להם? למה אחרי שנים של פגישה הוא לא מחבק את אחותו,היחידה שאוהבת אותו בעולם? למה הוא לא בוכה? למה אף אחד בביה"ס ללחימה לא מוצא לו חברים אמיתיים?

יב.הגסות שכבר הזכרתי.נראה שבכל מקום שקארד רק יכול להכניס מילה גסה הוא הכניס.וכל הזמן את אותן דוחות..בעע..מי שזה לא הזיז לא כנראה נשחק,וחבל.

יג.למה הם אומרים שהמורים הם האויבים? הם לא מבינים שהמורים רק רוצים לאמן אותם להיות חיילים טובים,שיעמדו נגד הבאגים ויצליחו להתמודד? כל הספר הם כ"כ בוגרים,כמו מבוגרים,אז למה ת'נק' הקריטית הזאת הם לא קולטים כמו בוגרים?

טוב,יש לי עוד,אבל נראה לי שהפלתי פה די והותר להפעם,ואולי בכלל..

את המשך הסדרה, שיענה לך על התהיות. וכן הגסות (אני לא הרגשתי והתרגשתי ממנה יותר מדי)  נעלמת בהמשך כמעט לחלוטין.

להיפך, בהמשך הספרים פחות צנועים.

על העניין.

והאמת?

אחלה ספר!

המקבילה עוד פחות.

קראתי אותו כבר חמש פעמים לפחות..

יש את תיאום כוונות ספר יפה.. ובואי הרוח שנהם של הר' סבתו (ספרים יפים+ )

בודדה במערכה ספר טוב ונקי של אורנה בורדמן(אני לא בטוחה לגבי שמה הפרטי של הסופרת...) ויש לה עוד ספר שלא קראתי... חלק אמרו לי שהוא מעולה ומהמם וחלק אמרו לי שהו לא משהו 'היינו כחולמים' תנסי מקסימום לא אהבת...

אני אישית לא אהבתי את הסיגנון של הספר אבל הרבה אמרו שהוא טוב וזה 'אבדות' של מיכאל משהו(שם משפחה מסובך...) אני אהבתי 'בא מלבנון' של אותו סופר וגם רק חלק מהספר...יש לו עוד ספר 'מים שאין להם סוף.. לא קראתי אותו אני רק יודעת שיש אותו.

אם את נוער אני ממליצה על ליאת רוטנר ('תנו לגדול בשקט'...'הרמת מסך', 'מעורב ירושלמי' וכו..) אבל רק אם את נוער... אפילו עד גיל 15 מעבר זה סתם משעמם ולא מעניין...

בקשר לסידרה נוצרי++++ נמאס לי מספרים כאילו... לא חסר ספרים פי אלף יותר טובים עם מסרים אמתיים נמאס לי שהטוב בספרים הנוצריים צריך להיות מסכן ומעונה...זה כבר מגעיל!!

האי של סופיה ספר מהמם!

ומשו מגניב!! סבא וספתא שלי חזרו שבוע שעבר מחו"ל. ראיתי לתומי תמונות שהם צילמו ופתאום אני רואה תמונות מפלאקה ומספינלונגה! קיצר, הם באמת היו שם. לא  חשבתי שזה אמיתי..

אז הנה

אני ממש נגנבתי!!

~סוף שיתוף~

מה זה " מפלאקה ומספינלונגה"?

[לא קראתי את הספרים המדוברים, אולי בגלל זה אני לא מבינה?]

אבל המקום נראה מגניב, מה זה?

הוא האי המככב בספר 'האי של סופיה'

ופלאקה הוא שמו של הכפר היווני  הקטן ליד ספינלונגה.

פינג, גם אני נגנבתי לגמרי!!!

למרות ששיערתי שהבסיס לסיפור אמיתי, עדיין לראות את התמונות של המקום ב'לייב' זה מקסים! תודה על השיתוף!

אני אענה אחד אחד-

א. במידה מסויימת המשחק נכתב כפריקוול לקול למתים [אני יכולה להרחיב אם תבקשו] שיכול להתקיים רק בתנאי אחד- הגיבור שלו חייב להיות אנדר רוצח הגזע. את חושבת שבחיים כל אחד מוודא שהוא מיצה את כל האפשרויות הדיפלומטיות לפני שהוא תוקף? אז צר לי לאכזב אותך. כמו כן, קצת קשה לשבת לשולחן הדיונים כשהגזע מולך יודע לתקשר רק באופן ישיר ממוח למוח, ואתה לא שותף לרשת הזו. ככה שדי ריאלי שהבחירה של הצי היא - נהרוג אותם כי לעולם לא נדע שהם לא יהרגו אותנו.

ב. סביר בהחלט להניח שוולנטיין הייתה נשברת בתנאים הקשים של בית הספר ללחימה. אנדר בקושי שרד את זה [ואם היא לא הייתה קיימת- סביר להניח שבין היה מנהיג את הפלישה השלישית].

הנשק שלה נגד פיטר הוא תמונות של הסנאים המעונים וסרטים מהמשגוח של אנדר שמראים את ההתעללות שלו בהם. לא מספיק כדי להכניס אותו לכלא, אבל מספיק כדי שהוא לא יהפוך להגמון. היא לא משתמשת בזה כי בסופו של דבר פיטר מדחיק את כל הזעם שלו [שימו לב לעניין של המטבע- תמיד כשאנדר מדוכא פיטר פורח, ולהיפך] והופך לבן אדם היחיד שיכול למנוע מכדוה"א להתפרק ממלחמות פנימיות.

ג. זה הפאנץ'. פיטר הציל את העולם ואנדר רק הרס לעצמו את החיים. למרות שבמידה מסויימת פיטר גם פעל מתוך אגו ורצון לשליטה- והוא גם היה טיפוס מפוקפק בילדותו שהתבגר ולמד להכיל את עצמו. רשע מוחלט- לא בבית ספרנו. זה גם חלק מהגדולה של הספר- לא הכל פה שחור לבן.

ד. גראף מתעלל באנדר רגשית וגם מעמיד אותו בסכנת חיים [הוא לא מרשה למורים למנוע קטטה בינו לבין בונזו]. הוא יודע מה הוא עושה- בונה חייל אלף אלף שיכול להילחם בבאגים- אבל בדרך דורס כמה ילדים, ולכן הוא עומד למשפט. הוא לא אמור להיות דמות רעה ואפילו לא פוליטיקאי- הוא איש צבא.

ה. ייסורי מצפון הם חזקים. כמו כן, התקשורת בינו לבין מלכת הכוורת היא לא מילולית, ולכן היא לא יכולה להיות מן השפה ולחוץ. הם מתקשרים מוח למוח, הוא מרגיש את מה שהיא מרגישה והיא לא יכולה לשקר לו. למעשה, היא לא יכולה לשקר בכלל. הבאגים, בגלל צורת החיים ההרמונית שלהם, הם יצורי שוחרי שלום. הם תמיד הגיעו להבנה מלאה בינם לבין עצמם ולכן אין להם שום אינטרס להילחם. הם גם לגמרי מבינים את אנדר- הם נכנסו לתוך המוח שלו והם מבינים אותו כמו שהוא מבין אותם.

ו. דמוסתנס הוא אנטי רוסי באופן מובהק- הוא מזהיר מפני הרוסים ומה שהם יעשו כשהמלחמה בבאגים תיגמר. שנאה היא פופולרית ואנשים מתחברים אליה, לא קשה למצוא לזה דוגמאות כאן ועכשיו. לוק הוא יותר הומניסט, וזה כידוע פונה יותר לאינטלקטואלים.

ז. קשה להבין את בין אם לא קראת את הצל של אנדר. כמו כן, בתור מישהי שמתחילה את צעדיה הראשונים בעולם המבוגרים אני לא יכולה להדגיש כמה יחסי אנוש הם נושא חשוב בכל תחום שרוצים לעסוק בו. לבין פשוט אין את זה. הכריזמה שלו מעוטה מאד.

ח. הרצון של אנדר למצוא חן בעיני אחרים הוא מה שהופך אותו לכלי כ"כ טוב בידיו של הצי. הוא מאד בוטח באחרים ומאד רוצה לעזור, זה גם עושה אותו מנהיג טוב.

ט. אני לא יכולה להעביר את התחושה שמתקבלת מאנדר בספר- גם את קראת וחבל שלא הרגשת. שן מתאר את זה טוב בצל של אנדר- הוא פשוט גורם לך לרצות ללכת אחריו לחלל בלי חליפת חלל [או משהו כזה]. כריזמה, כנות, ביטחון עצמי, אינטלגנציה, רגישות, עוצמה, נאמנות, אכפתיות, נחישות. לאנדר יש את כל התכונות של מנהיג מעולה. החלק הטקטי חשוב, אבל פחות. את זה גם בין יכול לעשות.

י. זה לא היה פוקס. הוא קלט את העניין שספינה אחת היא במרכז, היא היחידה שחשובה וכל הספינות מתואמות איתה בדיוק במטרה להגן עליה. הייתה לו תפיסה פנומנלית, וכנראה שבלי קשה הוא היה איש צבא מזהיר שלא זכה להוכיח את עצמו לפני כן [להזכירך- הצבא של אנדר מורכב מכאלה].

י"א. זה מה שמקום קשוח כזה- פנימיה צבאית בריבוע- מוציא ממך. אתה לא רוצה להיות רגיש מדי בקשר לאנשים שאולי לא תפגוש יותר. הוא לא בוכה כי הוא חייל טוב. יש לאנדר חברים טובים מאד- עלי, בין, פטרה לפעמים. אבל גם המורים דואגים לבודד את התלמידים המוצלחים, כדי שלא ייכנסו לקומפורט זון שיעמעם את הכישרון שלהם.

י"ב. ברור לי לגמרי שקארד לא "מתאמץ" לדחוף גסויות אלא רוצה לתאר את הסיפור באופן אותנטי לגמרי. זו חבורה של ילדים, כמעט כולם בנים, אין להם שום קשר לדת והם חיים בסביבה מאד צבאית, קשוחה וגברית. ברור שזו תהיה שפת הדיבור שלהם.

י"ג. מהמקום שהם רואים את זה [ובעיקר דינק מייצג את הגישה הזו] הרלוונטיות שלהם לפלישה היא מזערית, הם ילדים,  הפלישה אולי לא תתקיים בכלל. כמו כן, נק' המבט שלהם מצומצמת. יש באגים, איפושהו, אבל אם הם מצליחים לראות מעבר לאויב המיידי- הילדים האחרים- הם מצליחים לראות רק את המורים. המורים גם באים בגישה שמאד דוחפת אותם אחד מול השני במקום לעודד אותם לעבודת צוות, והמורים מקשים על החיים שלהם. הבאגים הם לא איום מיידי, המורים כן. כמו חייל שיורד על הרס"ר ועל משטרה צבאית. אלו האויבים שלך? לא, אבל הם עושים לך את המוות כרגע.

בכלופן - זה היה די מזמן,וכנראה בגלל שכ"כ לא נהניתי ממנו כמעט שכחתי את הספר [למעט הדברים הגדולים ורעיון],ככה שהייתי צריכה לקרוא כל סעיף אצלי בעיון כדי להזכר בפרטים..באמת,חתיכת הקפצה..

כרגע אין לי כ"כ כח לחזור לזה ולכתוב תג' ארוכה,אבל בלנ"ד מאוחר יותר [מחר/תיים] אכתוב שוב,ולו רק כדי לא "לבזבז" את תגובתך המושקעת.ח"ח.

תגובה מדוייקת ומושקעת, יישר כח!

אבל, יש לי כמה הסתייגויות:

ג. הפאנץ' הוא יותר מזה: הספר מראה שבכל אחד משלושתם - פיטר, ואל ואנדר -

   יש קצת טוב וקצת רע, ואין שם בכלל שחור לבן.

   אפילו פיטר, כשהוא חושב שאנדר ישן, מגלה לפתע אחווה מפתיעה ואומר לו שהוא אוהב אותו.

ז. בכללי - לא אהבתי את הצל של אנדר. הוא קצת הרס לי את אנדר....

    אני כבר לא זוכר בדיוק, אבל יש שינויים קטנים שמהם רואים בברור שבין בספר 'הצל'

    הוא לא אותו בין, ודמותו שופצה בברור כדי שיהיה אנדר מס' 2.

    גם החלטות מבריקות של אנדר ב'משחק' משתנות בספר 'הצל' לצרוף מקרים או

    לתמרונים של בין. הצל קצת מאפיל על המקור.... יותר מדי לטעמי...

והערה כללית -

מה שכל כך יפה במשחק של אנדר, הוא היחסים הבינאישיים.

לא רק בינו לבין אחיו, אלא אפילו השיחות הקטנות בין גראף לאנדרסון,

חושפות עולם מורכב של אישויות ואינטרסים.

כל השאר - זה רק תפאורה.

נכון, זה מגניב ועתידני, אבל בכלל לא קריטי לעלילה....

אגב, זה נכון לדעתי כמעט בכל ספר. אין דבר יותר מרתק מבני אדם.

א. לא מכירה את פריקוול קול מתים,אז לא אגיב בנושא.

בכל מקרה - לא חשבתי שממצים את כל האפשרויות,אבל המינימום ההכרחי כדי לא להשמיד עם שלם..

ונראה לי שאם הם יכלו להוליד ילד לרצונם,עם שיבוטים גנטיים וכד',הם גם יכלו לפחות לנסות לבדוק מהי דרך התקשורת שבה ניתן לדבר עם הבאגים ולמצוא מישהו מתאים.

ב. אני חושבת שהיא דווקא הייתה מצליחה,אבל נניח.קיבלתי.

ג. זה באסה באסה באסה. הורס את כל העניין. שהכל יתהפך?

סבבה,אפשר לא שחור-לבן,אבל ככה? להוציא את הרע - טוב,ואת הטוב - רע? נורא.

ד. אם הוא איש צבא - כל שכן,הוא נהג מצויין.

נסתכל מזווית שונה - הרי לא יעמידו אנדר למשפט כי בדרך להריגת הבאגים הוא גם הרג הרבה לוחמים-ילדים אחרים,נכון?

אותו דבר גראף,והוא עשה זאת מרשים.

ה. זה עדין מאכזב,אבל קיבלתי.

ו. הבנתי.אז איך בסוף לוק הוא זה שהשפיע,אם ההמונים לא נטו אחריו? ולמה פיטר ייצג אותו?

ז. נראה לי שגם לא אקרא את "הצל",ולכן נוותר

בכל מקרה - גם אנדר הוא לא מי-יודע-מה כריזמתי,לטעמי.

ח. לא מסכימה כ"כ,אבל נניח.

ט. כנ"ל ח' וז'.

י. למיטב זכרוני דווקא כתוב שזה היה פוקס,ואפילו מאזר בעצמו אותר לו את זה.

יא. זה פשוט דוחה,אבל אין לי מה להוסיף בקטע.

יב.. ברר..אוקי.אני עדיין הרגשתי כך.

יג. זה לא נכון. גם חייל יורד על הרס"ר וכו',אבל בתוכו מבין שזה לטובתו,ויש דברים מעבר.

הם מוצגים בספר כמאוד בוגרים,מאוד,וזה ממש הציק לי שהם לא הבינו את זה..כאילו - אני הבנתי,איך אתם לא? המורים לא סתם הקשו להם על החיים,וגם אם הבאגים הם סכנה רחוקה,צריך להתכונן אליה,והמורים עושים זאת היטב.

ושוב ח"ח

זנ תלוי  בך..בגיל שלך בעיקר..

א. הספר היה בהתחלה סיפור קצר. כשקארד רצה לכתוב את קול למתים הוא הבין שהדמות שנחוצה לו היא אנדר משמיד הגזע, ולכן הוא הפך את המשחק לספר.

אלה טכנולוגיות בלתי קשורות לחלוטין. אלו חייזרים. חייזרים. השוני שלהם ממנו כ"כ מהותי, אין להם איברי דיבור, אמצעי תקשורת טכנולוגיים, חוש ראייה או שמיעה... איך אפשר לתקשר איתם?

ג. אבל זה מעניין נורא. נותן לך ראייה כנה יותר ונכונה יותר של העולם. פיטר לא רע מטבעו- למה שהוא יהיה? הוא שאפתן וקשוח. אנדר הוא גיבור וילד רגיש ומתוק, אבל הוא לא קדוש מעונה מושלם, זה לא הארי פוטר פה. יש לאנשים גם חסרונות, אנשים מתגלגלים בחיים למקומות קשים, אנשים מנוצלים לעשיית דברים שהם לא מעוניינים בהם. כל התפיסה הספרותית של טובים ורעים היא מיושנת. היא מתאימה לאגדות ילדים.

ד. גראף הוא דמות קשה, הוא לא מוצג כאיש ישר וחינוכי, הוא נוראי כלפי אנדר. הוא פשוט חייל מאד ממוקד מטרה, קצת כמו בין.

ו. פיטר תכנן את זה כך שבמלחמה לוק יעלה ויציג את הצד השפוי יותר, ואז העולם ינטה לכיוונו. ת'כלס אני בקושי זוכרת את זה. אני צריכה לקרוא שוב את סדרת הצללים, ואני ממליצה גם לך לעשות את זה.

ז. חבל. אולי זה לא הצליח לעבור אלייך דרך הכתוב אבל אנדר מעוצב כדמות אהודה שמתחבבת בקלות, הוא יודע להשכין שלום ולגייס אנשים לצידו. כריזמה פחות פיקודית ויותר מנהיגותית.

י. אני יכולה לבדוק.

י"א. זה גם לא נכון שלאף אחד שם אין חברים אמיתיים. הקשר בין אנדר לעלי עמוק מאד. בין פטרה לדינק, בין בין לניקולאי. כמעט כולם מוצאים להם שם חבר נפש.

י"ב. אני חושבת שבשביל כל אדם, בכל גיל, קשה מאד להבין למה צריך לרדות בו ולהתעלל בו כדי להשיג את המטרות. הראייה לטווח קצר של צרכים בסיסיים של ביטחון ושלווה חזקה יותר מאיזו מטרת על מעורפלת בשם הבאגים.

ההתחלה והחלפתי בחנות לספר אחר. זה מתחיל כמו כל ספר מתח, עם רצח וכאלה.

במה זה שונה בעצם? מה הנהייה אחרי הספרים האלה? אולי לא הבנתי. אולי המגיבים

כאן לא קראו ספרי מתח. באמת אני תוהה. לא בציניות.

אינני אוהבת ספר מתח שהקשר היחידי שלהם לרוח ישראל סבא הוא

מדי פעם "בעזרת השם" או תפילת מנחה....סליחה. את ספריה לא

מכירה, אולי אני טועה לגביה, בגלל ההתרשמות הראשונה שלי.

אמרו לי פעם שזה מדע דימיוני; מההתחלה של הספר, זה לא נראה

לי כך.

אולי זה לשון הרע מה שכתבתי. אני צריכה לעשות תשובה, לא יכולתי להתאפק

כי ציפיתי למשהו אחר לחלוטין. סליחה.

אחרי בת-שאול ברחתי כל עוד רוחי בי.

אחרת אני שוב אתמכר. לא ולא אדוני.

אחזור רק בעוד זמן ואשלים בבינג'.

הוא אכן סופר מרענן ומקורי. אמנם לפעמים הוא קצת הולך לקצה הגרפי של כל מיני זוועות, אבל בסך הכל מרתק ומוצלח ומפתיע.

יש לך רק 20 ומשהו פרקים של הסיפור החדש להשלים

אני מבין שהוא לא פיתח בסוף את ליה, אה?

אבל ממתי אני הדוברת שלו? לך תראה בעצמך מה הוא כתב היום

שלושה פרקים רק עליה, שהיא נוסעת לצפון למצוא להקה. וגם הוא הודיע שכמראה היא תהיה הדמות הראשית בספר הבא.

אין פרק היום, אז בינתיים קבלו תמונה של ליה שמחכה כבר לספר הבא שיוקדש לה - "מלכת הערוב"

לחסוך לאנשים שפחות אוהבים אימה ופעולה וכאלה...

לא קוראת ספרות ישראלית. משום מה לא נראית לי טובה. וגם לא נקייה. כאילו בלי זה,

הספר לא ייקרא.

קראתי את אהרן אפלפלד (אני מתכוונת לסופר שכותב על השואה);

כותב טוב לדעתי, אבל מה, מדכא....

ספרי אימה - לא מספיק מה שקורה מסביב? במציאות שלנו? זו לא אימה מספקת?

אבל אולי סוג כזה של ספרות דווקא משחרר קצת. כמו ספרי מתח וכאלה.

אגב מי שאוהב ספרים העוסקים בבעלי חיים (אני חוזרת לנושא האהוב עלי בכפייתיות...)

אז:

ג'יימס הריוט. וטרינר אנגלי בשנות לפני ובזמן מלחמת העולם השנייה, בבריטניה.

לא קשור למלחמה בכלל (מלבד ספר אחד שבו גוייס לצבא בפרוץ מלחמת העולם)

מתוק. אנושי. חוש הומור. מקסים. צפון אנגליה, עם הנוף החורפי הצרוב הקשה

שלה, כשהוא מתבוסס בשלג כדי להגיע לאיזו רפת, והאיכר לא מבין בכלל על מה

ולמה ההתנשפות..... למי שרוצה מצב רוח טוב ופרצי צחוק....מומלץ!

לא יודעת איזה איך היה כוטרינר אבל כסופר, מוכשר מאוד. הוא התפרסם

מאוד בזכות ספריו וזוכרת שהודיעו על מותו גם בחדשות.

יש סופר אימה אמריקאי בשם קינג. רק מקריאת תמצית מינימלית

של ספר שלו, אוחזת בי צמרמורת ונטייה לבדוק מתחת לארון

אם יש שם משהו, ולמחרת כולי עצבנית. פחד.

אישית אני לא מתחבר לז'אנר של אימה וחיות, אבל למה לזלזל בסגנון הספרותי שאנשים אחרים אוהבים????

פשוט תמהתי; הרי זה מפחיד!

דרך פעולה ודרמה, וכלה באימה ופלצות... אני אישית לא אוהב "אימה" כז'אנר, אבל כן את איך שמשה רט כותב אתזה..

וגם להזדהות עם הפחדים הכי עמוקים וקמאיים שלהם... לכן בדר"כ אנשים שהם אולטרא פילוסופיים ורציונליים לא מתחברים למיתולוגיות וכדו'...

אכן, ספרות ישראלית הרבה פעמים, (יותר מידי) לא לטעמי מבחינת רמה. קללות, גסות, תיאורים גרפיים יותר מידי, ופריצות...

את משה רט ספציפית, את מכירה? אתחיל ואקדים הוא דתי. אמשיך דרך זה שיש לו הסמכה לרבנות, ונסיים בזה שהוא פילוסוף אם זה משמח מישהו (פילוסוף גרוע וסופר נהדר לענ"ד).

לגבי הז'אנר: אנשים אוהבים ספרים, סרטים שהם מוצאים בהם את עצמם, את היום יום שלהם. את השאיפות שלהם. ו,כן גם את הפחדים שלהם... אם את לא מתחברת, אז באמת אני שמח שציינתי את כל שציינתי - חסכתי לך לבדוק אותו...

תודה!

שיש בהן גם ספרים באנגלית.

ויש גם חנות שיש בה רק או בעיקר ספרים באנגלית, שנקראת sefer and sefel כמדומני. הייתי שם פעם אחת לפני שנים, אז לא יודעת להסביר לך איך מגיעים. רק זוכרת שזה באחד הרחובות הפנימיים באזור רחוב הלל...

כמו ש @מתואמת כתבה

יש את דני ספרים, שיש להם הרבה יד שניה וגם באנגלית

הולצר ספרים

שתי החנויות האלה נמצאות בין הדוידקה ליפו מרכז

ועוד חנות אחת ששכחתי את שמה אבל בטוחה שגם שם יש ספרים באנגלית- נמצאת בין הרכבת הקלה של יפו מרכז לעיריה. פעם מצאתי שם ספר נדיר

לשנים יש אחלה אתר

בסיפור חוזר כל הספרים ב20

בסמניה זה אנשים פרטיים לאנשים פרטיים כך שכל ספר הוא במחיר אחר

בת הדיין היה ספר שנתן רגש ועומק שלא התכוננתי אליו, ושנגע בי ממש.

לעומת כל מה שביננו שהיה גם קצת שחזור של העלילה של בת הדיין מצד הקונספט, וגם זכור לי פחות סוער ויותר קצר בחוויה שבו, למרות שגם ממנו ממש נהנתי.

בת הדיין קראתי ברצף גמרתי אותו בחצי ים בערך והוא נכנס עמוק ללב... ברמה שקראתי אותו עוד מלא פעמים כבר

וכמה ימים אחרי קראתי את כל מה שביננו והתאכזבתי.. כי כמו שאמרת אותו קונספט וגם בגלל שהפעם זה חרדי- חילוניה זה פחות עניין אותי..

מעניין, למה חרדי-חילוניה פחות מעניין אותך מההפוך?

ואי לא יודעת איך להסביר....

הדיון על חילוני על פני דיון על חילונית הוא הרבה יותר פרוץ, כי דיון על בנות הוא תמיד יותר פרוץ בפרט אם היא חילונית...

ובשניהם הרקע הוא לא שז"ז לגמרי, כל ספר והנקודה שלו.

(*שז"ז = שמן זית זך)

נכון שבשתיהם יש בנות, אבל דיון על בת חילונית הוא יותר פרוץ על כל הלבוש וצורת החיים.

אתה מאנ"ש שלומבה?

אבל גם בראשון יש כל מיני ביטויים וכדו'

מכיר את האנ"ש...

לא נעים להגיד, אבל בדרך כלל האלה היותר נקיים פחות מעניינים 🙈

(זה יכול להיות מכמה סיבות..)

מעניין ו...נקי.

לא אפרט יותר, במקרה שמישהו יקרא.

(וגם יש הבדל אם הסופר מכניס לא נקי לשמה, או שמתוקף

הנסיבות, כחשוב לסיפור. וגם אז, אפשר תמיד לעשות זאת

בצורה מרומזת ועדינה. זה נכון, שלא כולם מתאמצים לעשות זאת. וחבל).

לכותבת קוראים תמר וייזר. וזה הסיפור האישי ש ל ה.

סיפור מרתק, עשוי היטב, משאיר טעם של עוד, וואווו!

גם אצלי נכנס עמוק בלב ובנשמה!

לפני שנים, בישיבה, מישהו סיפר לי שחבר חדר שלו מקריא לו סרנדות לפני השינה.

תנסה מקטרת.

להקריא שירה עם מקטרת נשמע מקסים.

רק בגלל הפסקות עישון....

צריך לעשות הפסקות לא עישון.

זה לא משנה.

לא כיף לצפות עם כל המעברים לקלוז־אפ קיצוני ומטריד.

עוד סיבה להעדיף חתולים על־פני אנשים.

וזכרתי את הרעיון הכללי. אז...

לא אכפת לי