ת מכובדת...(:

אבא כועס

לצערי! אני מתה שיהיה שולחן שבת שכולם סביב השולחן, שרים ביחד...

בטח זה יהיה כשנהיה נשואים...

ככה זה אצלנו...

חח בדיוק ירדנו על זה השבת.... 

אז בזמן האחרון,כזה מישו מכריז בואו נשב כולנו..

ואז מה שקורה כל פעם משו אחר..

תמיד מצחיק..

תגידו תודה על השולחן שבת שלכם ...

אבא שלי חוזר מבית הכנסת שעתיים אחרי (נישאר לדבר עם חברים) ...

ואז אוכלים אוכל חלבי (אבא שלי צימחוני אז כולם סובלים..) מי שרוצה קם ואז הולכים ליקרוא עיתונים !

ואני יוצאת עם חברות =] !

אבל מתוך רצון! זה לא שקושרים אותי לכסא...=]

ממש ממש משדלת שלא...

מה שכן... אצלנו יש פעולות ערב שבת בסניף וקורה הרבה פעמים שהארוחה מתאחרת (עד שאבא חוזר מהתפילה... עד שנחים אחרי הבית-כנסת... וכד') ואז עוד לפני סוף הארוחה אני צריכה ללכת לסניף...

בדר"כ אני שואלת את אבא ואמא אם זה בסדר שנברך יחד ברכת המזון ואז הם ימשיכו לדבר כדי שלא יצא מצב שאני עוזבת באמצע שולחן שבת...

יהיו פעמים שבאמת נברך ואז הם ימשיכו לדבר...

יהיו פעמים שמברך ואז הם לא ימשיכו לדבר.. יעברו לעיתונים/לשינה וכו'...

ויהיו פעמים שהם יגידו לי לברך לבד ולרדת לסניף...

בדר"כ אני לא עוזבת את שולחן שבת סתם ככה... אלא אם כן צריך לשחק עם אחותי על השטיח ליד השולחן ואף אחד אחר לא מוכן לעשות את זה
 

ויש לפעמים שסתם אני במצברוח מעצבן כזה שכל דבר מעצבן אותי ואז אני עוברת לספה ליד...

האחים שלי כמעט כל פעם קמים מהשולחן באמצע...

אבל האחים שלי כל הזמן.

אז אני קמה מתי שבא לי...מה הקטע שאסור לקום?! כאילו תשבו שעה בלי לקום?!?!?!?!

בס"ד

כל אחד מסיים לאכול מתי שבא לו והולך לספה לישון או לקרוא עיתון. אמא שלי מנסה לגייס את אחיי שנמצאים על סטטוס של הקטנים שיספרו דבר תורה אבל לא תמיד הולך לה.... ושירי שבת? אולי לפעמים אמא שרה שיר או שניים ואם יש אחות חמודה בסביבה אז אולי היא תצטרף אליה (אני לא אחת מהחמודות...)

אני קמה רק לעיתים רחוקות.. ההורים שלי שיא המקפידים שלא נקרא עיתונים או נשכב על הספה בזמן הארוחה, ויוצר נחמד לדבר עם ההורים ליד השולחן... בקטנה... ;)

(מפתיע, אה?)

זה לא כבוד שולחן שבת! מה נראה לכם?!

לכן אם אני קמה זה רק לעזור במטבח או לדבר ממש חשוב ואני חוזרת מיד לשולחן, אבל נגיד לקרוא או סתם לשבת בסלון ההורים שלי לא אוהבים את זה!

ההורים שלי ממש לא אוהבים את זה, ואם מישו קם(חוץ מאחים שלי בני 4...) אז אבא שלי אומר לו לחזור. (חוץ מאשר שזה לשירותים / לעזור במשו) אבל אצלנו יש סעודת שבת ממש מעניינת... כאילו מדברים, כמעט תמיד יש כאלה ויכוחים, כל אחד עם הדעה שלו... ובד"כ הסעודה נמשכת אצלנו יותר משעה. בערב זה בערך שעה וחצי, בבוקר זה בד"כ שעתיים.

לפי הסדר...

סיטואציה-משפחה ליד שולחן שבת:

השחקנים: אבאמא,אחים,אחיות(או בשפת אחותי- אחותות).

I : קידוש+נטילת ידיים:אבי המשפחה מברך מהר (למזלי...).

אוכל: מנה ראשונה-מתחילים הריבים..(לפעמים לוקחים אוכל ויושבים עם ספר במקום אחר)

מנה שניה- חצי מהמשפחה מחוץ לשולחן(האח הגדול מנסה להגיד ד"ת- שהוא מחבר מעצמו[מוכשר]כמובן אף אחד לא מקשיב). 2 הקטנים מתחילים לבכות...

ברכת המזון: רק לצדיקים במש' בלבד...כותבת שורות אלו(אני כאילו!) שקועה בספר..אחרים שקועים במשחקים...

זה נירא כזה שולחן גרוע אבל זה נוח...לפעמים כשאני הולכת לשבתות זה פשוט מעצבן לשבת ולא לעשות כלום(חוץ מלאכול) בלי ספר..{אמא שלי לא מרשה בשולחן שבת ספר אז אני הולכת למקום אחר} אבל איך אפשר לשבת שעה?? זה מעצבןןןןן ויותר מזה זה משגעעע

בס"ד

פעם היה לי ולאחים שלי מה שנקרא "קוצים במקום בו נהוג לשבת"=]=] אבל...גם זה עבר... אנחנו רגילים כבר שלא קמים עד שאבא אומר :"אפשר לקום"... ואם מאחד האחים הקטנים שלי מעיז לקום...

"שולחן שבת..."

ובטיסה הוא יושב במקום שלו

ההורים שלי לא סובלים שולחן שבת שהם מגלים שהם היחידים שהם יושבים בו=]

"גם אם את לא אוכלת, שולחן שבת..."

טוב נו...אז אני אשב גם=]

אבל זה קורה. אני אישית לא קם, כי אשר לי אישית כל חריגה מהכללים עלולה להביא אותי למקומות לא נעימים; אבל אחים שלי הרבה פעמים קמים, הרבה פעמים מתוכן בהתרסה, ואני מוכרח להודות שאני מבין אותם. לא הכי-הכי נעים אצלנו ליד השולחן.

האחים שלי סתם באלגניסטים, הם בכל מקרה לא שרים, ואם הם כבר שרים

אני מתפלל שהם יסתמו. בקיצור עדיף שלא נברא משנברא!

אצלנו אז ההורים ממש לא אוהבים שאנחנו קמים באמצע הארוחה ומעירים לנו....

אבל אנחנו משפחה די גדולה,ותמיד יש אצלנו אורחים וממש מעניין אצלנו בשולחן ויכוחים דיבורים בדיחות...

לפעמים אני קמה באמצע ואז ההורים שלי קוראים לי....

בס"ד

פעם פרשתי בשקט לישון, קמתי אחרי שעה וחזרתי לברכהמ"ז עם כולם.. רק הדיבורים בשולחן שבת אצלנו הם משו כמו שעה וחצי..

בס"ד

אבל אם הלכתי על דעת לחזור, ויש אנשים שאכלו איתי ומחכים לי- עוד לא ברכו- מותר.

ובקשר ל72 דקות- צודק. פשוט דואגים שלא תעבור שעה בלי לאכול משו.. "להמשיך ת'ארוחה".

ההורים לא אוהבים שקמים.. וגם אנחנו לא רוצים לקום בדר"כ.. כי כשאח שלי בבית אז אנחנו שרים מלא פיוטים ועושים צחוקים וגם כל השבוע אנחנו באול' ,אח שלי בישיבה ואחותי הגדולה נשואה.. אז כשכולם בבית זה כיף כי יש על מה לדבר

אף אחד לא רוצה פה לקרוא את מה שאת מציעה. אין לזה היענות.

אין כמעט אנשים חדשים שמצטרפים לפורומים אז מה שאת עושה זה פשוט לטמטם לנו את המוח.

אולי די כבר?!

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!