ואח שלי אמר לי לשמור מרחק גדול ככל האפשר מ"לוחמי התמורות".

קראתי את שניהם.

לוחמי התמורות כתוב במלא יותר יפה ובמלא יותר עמוק, ברור שבסופו של דבר הוא הרבה יותר על רמה ויותר יפה.

אבל דווקא בגלל זה אדון הוא יותר היה לי קליל וזורם, והבנתי את הנמשלים בקלות.. כמו עוד ספר קריאה נחמד, אז מאיזו שהיא בחינה נהנתי ממנו יותר.

אני צריכה לקרוא שוב את לוחמי התמורות..

מנסים להביע משלים לנושאים שהם לא מבינים בהם,הם מנסים לערוך משלים כמו משלי חז"ל אבל צורת המשל גורמת שיוצא שהם הופכים דברים נעלים לפשוטים מדי.

נוגה, באמת לא כדאי לצטט ועדיף לקרוא ולא להשאר בחוסר ידיעה. סתם המלצה ידידותית..

עכשיו, אם אני לא טועה, "אדון הוא" יצא לפני "לוחמי התמורות", לא? אז הוא לא יכול להיות חיקוי.. תקנו אותי אם אני טועה...

דבר שני,

קראתי כשהייתי די קטנה את אדון הוא וממש אהבתי, הוא נראה לי נורא מסתורי ועלום כזה שאפשר ללמוד ממנו מלא, אבל הקיץ קראתי שוב והבנתי - שהוא בדיוק לגיל שבו אני קראתי את זה.. (משו כמו כיתה ה', אם אני לא טועה.. )

לוחמי התמורות לעומת זאת הרבה יותר עמוק, אבל בשביל להגיב טוב באמת אני חושבת שאני אקרא אותו שוב...

חצוף? את לוחמי התמורות כתב הרב ארז משה דורון מאיפה אח שלך הביא את זה?

הרב ארז משה דורון הוא תלמיד חכם ואני בטוחה שהוא מבין במשלים האלה ולא ניסה לערוך משלים כמו חז"ל והביא מסרים הפוכים..

פנטזיה עמוסת מוסר.
זה לא הולך טוב בלוחמי התמורות, פשוט לא.

את אדון הוא קראתי לפני הרבה, יותר מידי זמן.

וגם את לוחמי התמורות.

ככה שהייתי קטנה, אז התחברתי יותר לאדון הוא, מאשר ללוחמי התמורות.

ישלי את שניהם בבית, אז אחרי שאני אגמור את מה שאני קוראת עכשיו, אני אנסה את לוחמי התמורות שוב. אולי זה יעניין אותי.

של אדון הוא, ואהבתי ממש!! ואני עדיין אוהבת.. למרות שכבר עברתי את כיתה ה'..

יש בו רעיונות ממש יפים..

בס"ד

קראתי קודם את לוחמי התמורות.

הם שניהם יצאו באותה הוצאה (לב הדברים), ושניהם מדברים על דברים גדולים דרך סיפור חביב ודמיוני.

אבל ברור שלוחמי התמורות הרבה יותר עמוק ולבוגרים יותר, מאשר אדון הוא.

ובכלל, לפי הבנתי: אדון הוא עוסק בעבודת המידות ובנית האישיות, בשונה מלוחמי התמורות שמדבר הרבה יותר על עבודת ד' יתברך, ועל דברים כללים וגדולים יותר.

וגם סתם בתור סיפור- אדון הוא קליל הרבה יותר מלוחמי התמורות, שיש אנשים שיגדירו אותו כמשעמם (איך אפשר??).

מומלצים מאוד!!!

אוף...

בס"ד

העלילה ברורה אם קוראים את המילון מושגים שבסוף הספר,

אבל מה שעומד מאחוריה-אני מקווה שהבנתי קצת מכל מה שהוא מעביר שם..

צריך להבין קצת זוהר וקצת קבלה וקצת חסידות כדי להבין באמת.

ואי אפשר להשוות בכלל!!!!!

'מחנה הקיץ' זה סגנון כתיבה שונה לחלוטין מלוחמי התמורות.. אני בכלל חושבת שהספרים הללו בכלל לא דומים..

הם גם מיועדים לשכבות גיל שונות...והמטרות שלהם שונות לחלוטין!!!!\

שנהם מעולים! ואת שנהם צריך לקרוא יותר מפעם אחת...

אבל לוחמי התמורות הרבה הרבה הרבה הרבה יותר עמוק

אדון הוא זה לילדים במוצהר, המסר בו יותר חלק ופשוט

אגב, באמת לוחמי התמורות יצא אחרי... 

כותב נדיר.

לא להכל התחברתי אבל יש כמה שממש אוהבת

הערפילאים העידן הראשון מנצח 

בעבר (עד גיל 20) נהניתי מאוד. הערפילאים סדרה מצויינת ו worldbuilding טוב.

קראתי בהנאה גם את הספרים הראשונים של גנזך אורות הסער...

מסקנותיי: הוא מקצוען על, אבל אין בספריו נשמה.

מקצוען = יודע את המלאכה. מעבר לזה שיש לו שגרת כתיבה פסיכית והוא פשוט מוציא לאור עוד ועוד ספרים, הוא אלוף בטכניקות של כתיבת סיפור *מושך*.

1. איך לעשות hook קבוע שהקורא ירצה להמשיך אחרי הפרק הראשון בלי לעצור

2. מיקס דמויות מגוון - דמות עמוקה, דמות קלילה, דמות שנמצאת בסבל, דמות יפה שגורמת לקורא ריגוש, דמות מסתורית שבקושי יודעים עליה משהו (Hoid), וכו' וכו'. זו מקצוענות על, ולכן מי שיגיד שהוא סופר לא טוב הוא טמבל.

3. איך לבנות עלילה ששזורה מההתחלה ועד הסוף, שהרמזים למה שיקרה בסוף מוזכרים בהתחלה וכו'.

4. Worldbuilding עשיר, עולם מגוון, תרבויות, בעלי חיים, דתות, קסמים, מנהגים (בגנזך אורות הסער - לא לכסות את יד ימין נחשב לא צנוע

אין בספריו נשמה = דווקא בשל המקצוענות שלו,  הוא מגלם אומנות ולא אמנות.

הוא מאוד שבלוני, הדמויות שלו עוברות תהליכים קלישאתיים וידועים מראש. המונולוגים של דלינאר בגנזך אורות הסער מרגישים כל כך מטופשים ומאולצים אחרי שקוראים ספרות איכותית (ויש בשפע רב). אפילו רק במדיום של הפנטזיה אין מה להשוות מבחינת נשמה בכתיבה בינו ובין הספרים של פטריק רות'פוס (טרילוגיית רוצח המלך שטרם הושלמה, ולא בכדי), שעד היום מפעימה אותי בכמה מהאלמנטים שהובאו שם (הקריאה בשם בתור ידיעה פנימית; האופן שבו הוא מכבד את המוזיקה כל כך דרך דמותו של קוות'ה; האופן שבו הוא מתאר את ההסתחררות סביב דמותה של דנה [?]; ועוד אינספור דוגמאות לאיכות) או ספריה היפהפיים של רובין הוב (פיץ והליצן, על ארבעת הטרילוגיות) שחובה חובה חובה לקרוא ולאהוב

סרטון קומי להמחשה:

המליצו לי ממש,

וקראתי,

ונחמד. מה ההתלהבות הגדולה?
ומתי יצא הספר האחרון?

הפקטור שמניתי הוא של "נשמה"... מרגיש שלרות'פוס יש הבנות עמוקות על החיים, ואלמנטים שהוא מציג לא בהכרח יהיו הfirst pick של סופר גס / קלישאתי.

(מודה שהמיניות המוגברת בפחדיו של האיש החכם לא פשוטה ליראי שמים אבל שם הרוח נקי)

וכן, נראה לי שזו עסקת חבילה - אם אתה כותב מהנשמה ולא מהמפעל היצירה שלך תתעכב בהיעדר השראה

דווקא אחד הדברים שאני אוהב אצל סנדרסון זה שהוא נקי.

לגבי רובין הוב- קראתי חלק, כבד מאד ותרגום מזעזע

בדיוק היום סיימתי את הספר האחרון "אסון"

בכללי, ברנדון הוא סופר אחלה

אם יש לכם מנוי ל-ChatGPT אז מומלץ להשתמש במודל o3 כדי לקבל תוצאות מדויקות יותר.