איך שלא תקראו לזה.
אז ככה. בערך מאז שאני זוכרת תצמי היה לי סוג של חלום- להיכנס להדרכה.. באמת, מאז שאני נבטים בערך..
ועכשיו, אני בכיתה ט',שבט נעלה, שם חדש, סופסוףף.. בסופשנה אני אמרוה להיכנס, אמורה.. כי איכשהו עכשיו, אני פשוט יודעתת שאינמצב שהמדריכה שלי מכניסה אותי להדרכה..
למה? ככה. כי התקלקלתי. כי פעם, אפילו לפני חצי שנה- הייתי דוסית כזאתי אריאלניקית חמודה חמודהה.. וועכשיו? פוו.. התקלקלתי, אבל ממש.. אני לא מתפללת בכלל.. בתפילת מנחה שיש בסניף בשבתת- אני בחוץ, היחידה מהשבט ובערך היחידה מהסניף, אני מצפצפת על ההורים שלי (חור שני,נזם,פייסבוק) אני מעשנתת...
הקשר שלי עם המדריכה שלי מעולה, אבל ממש, אני משחנש"ת איתה כל פעם שרע לי, היא יודעתת הכלל.. על הכלל.. ועכשיו אני פשוט יודעתת שהיא לא תכניס אותי. כי ככה. הדרכה זה שליחות. זה בניה של החניכות. ומה? איזה דוגמא אישית אני? אני אשכרה רק יקלקל אותםם..
אזז.. מה לעשות? לוותר? להרים ידיים? לשכוח מהחלום שלי שאני מחכה לו כבר 6 שנים?
]