{הבנות הרגשניות האלה...}

טוב??

קטע מדהים.

"אחד מול השני וכל כך ביחד" !!!

אהבתי..

בעזהי"ת.

לא אהבתי.

זה מציג תפיסה מעוותת של החיים (בכלל), ושל הזוגיות (בפרט).

בזוגיות לא הכל וורוד. לא תמיד האישה מסתכלת על הבעל במבט של הערצה.

[ואפשר להבין למה זה הדבר הראשון שהוא מחפש?!?!? מישי שתעריץ אותו?!?!? בע.]

הרבה פעמים זה לא ככה.

ההצגה השיטחית הזאת של החיים גורמת להרבה נפילות ומשברים אחר כך...

חבל.

תמיד יש עליות וירידות

למה? הוא בהחלט מראה פה את החלק הלא וורוד בזוגיות ומסביר שלמרות זאת הוא רוצה את החיים האלו בגלל הוורוד והדביק

[כי הוא גבר!! מתוקתי ואף אף גבר פה לא יודה בזה!!!]

בעזהי"ת.

שאין לי כח לנתח את הקטע (?) הזה מבחינה ספרותית (בשתי מילים: הוא קיצ'י לחלוטין.).

מבחינה אידיאולוגית (או איך שלא תקראי לזה),

אם גבר (או אישה) מוותר על החיים היפים של הרווקות לטובת חתונה- אז שייעשה טובה ולא ייתחתן.

אני מרחמת על אישתו כבר מעכשיו....

[ברור שהערצה מסויימת חייבת להיות בקשר זוגי, אבל נראה לענ"ד שפה הציגו את זה ככמעט חזות הכל.]

בקיצר, לא אהבתי, וזה לגיטימי לחלוטין.

ועוד יותר לגיטימי גם שיהיו כאלה שייתחברו לקטע הזה, במיוחד כאלה שגדלו בסביבה דומה

בכלל לא תיאר זוגיות.

וגם לא התכוון לזה.

לעומת זאת הוא תיאר יפה מאוד

לאיזה מקום מגיע בחור שנפגש בגלל האופנה

ותכל'ס לא כלכך מעניין אותו להתחתן עכשיו.

המילה חתונה לא מופיעה בקטע בכלל.

הכי רחוק שהוא מעלה בדעתו זה ארוסין.

דרך אגב - חליפה? עניבה? אבא שלה?

בפגישה ראשונה?

סדר ג', סיגריה, נייעס, קצעייס....

הוא בטח לומד ב'מרכז'.

תתחיל לחשוב על היתרונות והחסרונות היותר עמוקים קצת בכל אופן אני אחרי עיון מעמיק בנושא ממש תומך במסגרת הנישואים אבל לא אצלי בגלל שזה לא בשבילי אז אני כרגע לא יוצא מקווה שתחליט הפוך ממני ותתחתן השנה!

קטע יפה. אהבתי!

נהנים כאילו היה זה קטע משיעור ספרות. 

והרחפנים יותר שבינינו קופצים על המציאות היפה של בחור ובחורה ורגש של הערצה ודי לבדידות. 

והתוכן? 

לא בשבילנו. 

זה לא הטבע שלנו. 

וזה לא התורה שלמדנו או החינוך שקיבלנו. 

האם אני באמת זורק הכול?

לא, ממש לא. בכל דבר האמת והשקר מעורבבים היטב, לא חברים, אבל הם חיים ביחד. 

אבל אני מעדיף לינוק רק מהאמת, מהוריי ורבותיי וספרים, ולא פחות מהחיים. ממני וממנה והחושים. 

אולי בצורה של אין לו אלא מה שעיניו רואות.

לא צריך להיות מאוהב, בכדי להגיד שכשראיתי אותה, לא הייתי צריך שום תירוץ. ראיתי וזה הפך כה טבעי.

יש סיפור ישן, אולי נוסטלגי משיעור ספרות, על אדם שידע לעוף. והוא כל כך התלהב ועף לו מסביב. עד שלקחו אותו לפרופוסורים שיראה להם איך עפים, ויהפכו את הדבר לתגלית מדעית. 

והנה הוא בא לזנק, והפרוספור הראשון רץ אליו ומסביר לו שעליו לזנק בצורה הנכונה.

והנה הוא בא לעשות עם הידיים, ורץ אליו פרופוסור ומסביר לו שעליו לעשות עם הידיים בצורה אחרת המתאימה.

עד ששכח האדם איך זינק והתחיל לעוף, ולא יכל לעוף יותר.

אנשים תתחברו לעצמכם. תפתחו טבעיות, תתקשרו לחיים. ועל זה, רק על זה, תבנו רעיונות נהדרים של קדושה.   

.

הוא עדיין לא סיים את הלאפה מהלו תימן... 

איזה קטע מלא באגואיזם!!!!

לא להתחתן - כי זה לא נעים ונוח לי

וכן להתחתן - כי יש בזה דברים נעימים ונוחים לי...

אדם ששקוע כל כך בעצמו - מסכן יהיה אחרי החתונה.

לקפיצת הראש שלנו לחיי הנישואין, בידיעה שלא נוכל להישאר כאלה בזוגיות!

רק שזה לא בלעדי. 

יש גם את אשתו,

ובכיוון הזה, גם חברים, מכרים, סתם אנשים, עם ישראל, ובכלל העולם. 

אבל כן, בהחלט בהחלט שיש גם אותי!!! את עצמי. ואיגואיזם זה דבר נהדר. 

וסתם כך, זה הדבר הכי חשוב, לכל קומה אחרת שאדם רוצה לבנות .

לרוב, בשפת היומיום אגואיזם אינו חיבור לעצמי.

גם ברמת ההתפלספות אגואיזם הוא לא חיבור עצמי בצורתו החיובית, אלא צד קיצוני של חיבור לעצמי - יותר אהבת יתר של עצמי, הצבת הנוחות האישית במרכז כל השיקולים וכל המעשים.

ונכון שאנחנו מחפשים להתחתן כי קשה לנו וכי אנחנו משערים שזה יעשה לנו טוב, כלומר, רובנו לא באמת מתחתן רק כדי להיטיב לשני (שזאת מדרגת צדיקים עליונים),

אבל הבעיה בקטע הזה היא הדגש המירבי שהוא נותן לזה - לשני הכיוונים!

אילו היה בן אדם מתחתן בשביל להטיב עם הבחורה, הייתי בעצמי מונע את החתונה. 

קודם כול, הבחור צריך להיות הוא במאה אחוז. 

והבחורה עצמה במאה אחוז. 

רק כך, יש להם סיכוי לבנות משהו. 

רוחני בונים על גשמי. 

והגשמי צריך להיות גשמי והרוחני צריך להיות רוחני. 

ואל לה לנשמה להתערב בענייני הגוף, או לגוף להתערב בענייני הנשמה. 

מתוך שכל אחד במקום המתאים לו, וכל אחד עצמו, אז אפשר לבנות דברים עצומים. 

איגואיזם זה רגש בריא וטוב. כמו כל דבר, הוא צריך גבולות ופרופורצייה. ובעוד שאין לו בלעדיות, כי ישנם מעגלים רבים סביב האדם, הרי שזה הראשון והבסיסי ביותר. האדם מתחיל מעצמו.  

זה היה כולה הגיגים משעשעים

משו כדי להפיג את האווירה הכבדה פה...

שכחתי שיש פה אנשים מעמיקים

אבל להשתעשע ולהעמיק, זה בא ביחד, וזה נהדר. 

ריגשיים. צרכים פיזים יכול כל אחד לספק לעצמו פחות או יותר. אבל צרכים ריגשיים שהם חשובים יותר מכל אדם לא יכול לספק לעצמו. עד גיל 20 בערך הוא שואב את צרכיו  הריגשיים מהוריו, אבל אח"כ זה מפסיק לספק אותו והוא זקוק לבן/בת זוג כדי לספק צרכים ריגשיים.

יוסי סולומון, פרט-הסבר-נמק-הדגם!

*התחשק לי לנחש ת'שם שלך.. |שריטה |

או ששאלת שאלה רטורית?

אבל אולי באמת אשים ציטוט שיהיה יותר מובן

עריכה: אי אפשר לערוך, אבל תזרום 

חיבור לרגשות זה דבר חשוב.

מי שלא בוכה גם לא יצחק וירקוד.

עת לכל חפץ

ע"ע פירושו של הרב קוק בעין אי"ה שמדברים על "הנעלבים ואינם עולבים" ומדייק שהם אנשים רגישים שנעלבים ועצם זה יש להם אפשרות להעלב ולהתגבר על כך זאת המעלה שלהם - 

"לא אמר מי שמעליבים אותם ואינם עולבים, כי אז היה אפשר להכניס בכלל גם את אותן שהושפלה נפשם עד למדרגת ההמתה הרוחנית, באופן שהחוש המרגיש את רגשי ההנאה של הכבוד ורגשי הצער של העלבון נ(ת)טמטם אצלם, ובאמת לא זוהי דרכה של תורה, כ"א שהנשמה תהיה חזקה, כח החיים יהיה במילואו, הרגש של הרגשת הכבוד ומכאוב העלבון הטבעי יהיה במלא בנינו הנפשי, במדה הראויה לאדם מצד צלם אלוקים אשר לו, המופיעה על מעלת נשמתו שהיא כבודו, אבל בכל המעמק של ההרגשה הברורה בצער העלבון, עד שהם נעלבים, בכ"ז רגש המוסר ואהבת הבריות, גם אותם שהעוו את דרכם והעבירו את הדרך עליהם, הוא חזק כל כך עד שהם אינם עולבים, דוקא עם אותו המכאוב הגדול שנפשם מציירת בעלבונם הם משתמשים בו לעצור ברוחם, שלא להיות הם מזיקים ומכאיבים את אחרים אע"פ שהם הם עולביהם עצמם. זאת היא גבורת הקודש של החיים"

עין איה על שבת ט פג – ויקיטקסט

לכן צריך לבכות, ואז אח"כ לקום. אבל לא לבכות בכלל זה טמטום הלב, בטח שזה לא יתרון.

זה נראה לי ברור

אז קודם כל זו פוזיציה בעייתית כי כביכול את שואפת להפוך למשהו מאוד מאוד שלילי על פי השיר, את שואפת להיות נשואה וכאמור השיר הזה לא מאיר נשואים באור חיובי.

דבר שני זה שרווקים לפעמים רואים את הנשואים בצורה כזו ששכחנו את איך זה להיות רווק ואנחנו רוצים שרווקים יפסיקו להיות בררנים זה לפעמים מתוך רצון לעזור, אנחנו לא היינו בררנים אף פעם, ולא מבינים כל כך את הצורך ברשימת המכולת של החברים שנשארו רווקים וכשמציעים הצעה והיא נפסלת או סתם מנסים לשוחח על העניין, אנחנו מואשמים בניתוק ובחוסר רגישות וטאקט וששכחנו איך זה להיות רווקים, לא, לא ממש שכחנו, פשוט אף פעם לא היתה לנו ממש רשימת מכולת, אף פעם לא היה לנו מחסומים רגשיים בעניין, אנחנו רוצים לעזור לאלה שנשארו רווקים אבל אנחנו מואשמים בהתנשאות אז מוטב אולי שנעזוב אתכם בשקט כדי לא להפריע.

ואז אנחנו מואשמים שאנחנו לא עוזרים מספיק.

ודבר אחרון, נישואין זה לא ארמונות מפוארים לרוב, יש הרבה מאוד התעסקויות שיש כנשואים ואין לרווקים, הרבה פעמים דווקא ההפך, הרווקות היא זו שהופכת אותך לפריווילג בלי צרות פרנסה, עצמאות, גידול ילדים ועוד.

וגם באמת צריך להבין את החשיבות בלהתעסק בשידוכים, כן יש כאלה שיש להם קושי בלמצוא, אבל באמת חושבת שכחלק מתיקון העולם והמוסר האנושי שידוכים זה צריך להיות נחלת הכלל.

השיר עוסק בכאב ותסכול

לק"י

אני באמת לא מתעסקת בכלל בשידוכים.

אבל אני לא מחלקת עיצות לנישואים, לא מתנסה על רווקים, לא חושבת שתמיד הם "אשמים" ברווקותם, לא חושבת שהכל טוב ונפלא בנישואים.

אם הכותבת התכוונה בעיקר לחלק של לעזור לחברים למצוא חתן/ כלה, אז פספסתי את זה.

וברור שכל הכללה פה היא מתוך עמדה מסויימת שאפשר מאוד לגלות הבנה כלפיה.

אמממ תאמת שפעם רווק שהציע לי הצעה אמר לי תוך שנייה, אחרי שהסברתי לו למה זה לא בדיוק מה שאני מחפש ירה לעברי - "אין את מה שאתה מחפש". שאלתי את עצמי, איך האבצע שלו קלה על ההדק לירות כזאת טענה בלי שהוא מכיר אותי בכלל, וגיליתי שלצערי השיפוטיות כלפי רווקים יכולה להעשות גם על ידי הרווקים עצמם אחד כלפי השני.

אני יכול להגיד שבאמת בנאדם שהוא נשוי הוא נמצא בעמדה שונה.

בע"ה כשאתחתן אז אני אשתדל לזכור שאני לא מבין מאה אחוז את הכאב של הבדידות, למרות שברור לי שהייתי בו לא מעט. עצם הפוזיציה היא פוזיציה אחרת. המודעות לפוזיציה היא מה שעושה את ההבדל.

השאלה המשעשעת הזו כאילו הכריחה אותי לענות בשאלה...

האם באמת נראה לכם, רווקים יקרים, שהנישואין הם איזה פעולה קטנה של מתן טבעת ופתאום הכל נהיה פשוט יותר?

(לא רוצה להיות שיפוטי, אבל לפעמים אני חושב שחלק מהבעיה של רווקים/ות שאני מכיר וגם של כמה חברים כאן, נובעת בדיוק מחוסר ההבנה של הבעיה שהעליתי. וזו גם הסיבה העיקרית שאני משתדל לא להגיב כאן).

בכל מקרה שתהיה לכולנו המון הצלחה!

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.