לא יודעת מה איתך, לפחות אני לא כל היום חושבת על המשיח והישועה.. לצערנו זה המצב שלנו כיום..

ודווקא, דווקא בגלל זה את צריכה להגיד כל יום ויום מחדש "לישועתך קיווינו כל היום". כי זה מה שיגרום לנו, ואפילו טיפ טיפה, לחשוב עלזה קצת יותר...
כל יום כשאני אומרת את זה אני מרגישה צבועה שאני אומרת את זה.. כאילו מה?! זה עובדה, אני לא מצליחה (וגם אולי לא כ"כ מנסה?) לקוות לישועה, למשיח, לביהמ"ק כל היום.. 

אבל בעצם זה אולי גם קצת המטרה שתיקנו להגיד את המילים האלו כל יום ויום מחדש... כי  'אחרי המעשים נמשכים הללבות' .. ככה לפחות אני מרגישה אצלי, כשאני אומרת את זה, ואני בעצם רואה עד כמה זה לא באמת הדבר שאנחנו חושבים עליו כל היום, זה נותן לי לחשוב על זה יותר..אפילו כמה שניות, בתפילה עצמה..

וזה לא שעכשיו אני כל הזמן חושבת על זה, ומחכה למשיח, אבל זה שאני מרגישה את הציפיי'ה הזו אפילו לכמה דקות, זה כבר משהו.. זה כבר היה שווה..

אז בקיצור במקום להגיד מה אני עובדת על עצמי?, תקחי לך איזה זמן מסויי'ם בתוך היום העמוס- אפילו כמה שניות באמצע התפילה, שאת באמת חושבת על הרצון שביהמ"ק. לא מצפים ממך עכשיו להתחיל כל היום לחשוב על זה, אלא תיקנו לומר את המשפט הזה, שלפחות רק כשאת אומרת אותו, תביני את זה.. ואולי תנסי קצת יותר לחשוב, מה את יכולה לעשות ברגע הזה כדי שיקדם את ביאת המשיח..

בהצלחה~!

אבל בתת'כלס, אי אפשר לעצור ת'חיים אבל כל הזמן לחשוב על זה!!

הלוואי עלינו!!!

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....