בעשרה בטבת תקנו צום, מפני שבאותו יום בא נבוכדנאצר מלך בבל עם חילותיו לצור על ירושלים, וממצור זה התחילה הפורענות שנסתיימה בחורבן בית המקדש הראשון וגלות השכינה. ואמנם בימי בית שני המצור התחיל בתאריך אחר, מכל מקום תחילת חורבן בית המקדש ומלכות ישראל הייתה בעשרה בטבת. וכיוון שכבר נקבע צום בעשרה בטבת, נצטרפו לעניינו של הצום עוד שני מאורעות מצערים שחלו סמוך לאותו יום, מיתת עזרא הסופר בט' בטבת. ותרגום התורה ליוונית בח' בטבת.
על עזרא הסופר אמרו חז"ל, שהיה ראוי שתנתן התורה על ידו אלא שקדמו משה רבינו(סנהדרין כא', ב) הרי שהוא שני למשה. עזרא הסופר תיקן עשר תקנות יסודיות(ב"ק פב' א) ובזה הוא פתח את המסורת של חכמי התורה שבע"פ. עוד אמרו חז"ל, כי עזרא הסופר שעלה מבבל להקים את בית המקדש השני הוא הנביא מלאכי(מגילה טו' א') כלומר,מצד אחד הוא אחרון הנביאים השייכים לתורה שבכתב, ומצד שני הוא ראשון חכמי התורה שבעל פה. נמצא שהוא גדול ישראל המשמש חוליית מעבר בין התורה שבכתב לתורה שבע"פ. ואף הוא כמשה דאג לכלל ישראל ונשא בעול הנהגתם, והיה ממנהיגי העלייה מבבל ומבוני ביהמ"ק השני. לאחר מכן, בימי מלכות יוון נגזרה על ישראל גזריה קשה: לתרגם את התורה ליוונית. והיה יום זה קשה לישראל כיום שנעשה בו העגל, שכן התורה שייכת לישראל, ובתרגומה ליוונית נטשטש יחודה והחלה להיתפש כדבר שכל אדם רשאי למשמש בו. והיה זה ביום ח' בטבת, וירד חושך לעולם שלושה ימים. ולכן בצום עשרה בטבת אנו מזכירים גם את האירוע המצער הזה.ואמר מו"ר הרב צבי יהודה זצ"ל שיש לתקן בעשרה בטבת שלושה עניינים אלו.
א) לעומת המצור על ירושלים- לחזק את חומות ירושלים ולבנות את הארץ ברוח ובחומר.
ב)לעומת מיתת עזרא, יש להגדיל תורה ולהאדירה תוך עיסוק בקיבוץ גלויות כדרכו של עזרא הסופר.
ג)לעומת התרגום התורה ליוונית, יש להבריא את הרוח והתרבות הישראלית המקורית, ולעקור ממנה את הרוחות הרעות שדבקו בה במשך הגלות ושלטון הגויים.