קוראים לספר חפץ חיים

ומי שכתב אותו הוא החפץ החיים, מה הבעיה לא הבנתי..

זאת הפואנטה יא מצחיקה

כמקבילה של אבותינו ל"היזהרו מחיקויים!" שלנו, ובאה לומר שלא יעלה על דעתנו כי הספר הוא חיקוי של אחד הלצים בעל אותו שם, אלא זהו הספר המקורי שכתב בעל ה"חפץ חיים" זצ"ל.

ואין להקשות שא"כ נמצא גם אותו לץ מתקרא "בעל ה'חפץ חיים' זצ"ל", ששונים הספרים שיכולים להיקרא כמה באותו שם, מבני אדם חבורתא קדישתא שכשם שפרצופיהם שונים כך כינוייהם שונים, וכיוון שנקרא אחד בשם "בעל ה'חפץ חיים' זצ"ל" לא יתפוס עוד שם זה באחר. וקצת צ"ע.

אולי מטעמי חיסכון לא השאיר המדפיס מקום להקדשה או למילות כבוד לאדם שממנו קיבלו את הספר

ולכן אדם זה שקיבל את הספר ממרן בעל החפץ חיים בעצמו רצה לכתוב זאת אך לא היה לא היכן כנ"ל ולכן אותו אדם שבוודאי צדיק היה או בן משפחה או תלמיד קרוב כתב זאת על הכריכה

וא"ת למה כתוב זצ"ל נ"ל לפרש שקיבל זאת בירושה ממרן החפץ חיים זצ"ל

או שמא קיבל זאת עוד בחיים חיותו אך לא כתב כלום אז וכשנפטר מרן אזי כתב שקיבל ספר זה ממרן החפץ חיים

וא"ת למה לא להגיד שרק הוסיף אחרי פטירתו את ה"זצ"ל" אתמה אני עליך הרי אמרנו שהיו חוסכים ואדם לא ילך פעמים לבית הדפוס כדי שיוסיפו לו מילים על הכריכה ועוד אם כן למה לא כתב שליט"א ועוד גם אם לא כתב שליט"א למה לא עשה את הכתב באמצע שאם היה עושה הכתב באמצע (בלי הזצ"ל) היה ניראה בצורה שונה לגמי

וא"ת למה חוסכים הרי ספר זה נימכר ברבים ומגלגל רווחים רבים י"ל שהיה מקרה זה לפני עידן המכירות הגדולות שאז הדפוס היה יקר ורק העשירים קנו ולכן חסכו

אך עדיין נשמע דחוק.. ועיין ודו"ק

כי זה לא כזה ברור שאם קוראים לספר חפץ חיים אז זה אומר שהחפץ חיים באמת כתב אותו, יכול לבוא איזה יוסף אחד ולקרוא לספר שלו חפץ חיים[אולי על שמו של החפץ חיים] אבל זה יוסף כתב לא החפץ חיים..

זהו

בעזהי"ת

והרי אם יבוא יוסף זה ויכתוב ספר, ויקרא לחיבורו בשם 'חפץ חיים'- הרי שייתבע ע"י באי כוחו של מרן החפץ חיים ז"ל, על שפגם בזכות הקניין הרוחני של הח"ח, ובמילים אחרות- גנב זכויות יוצרים, וד"ל.

היה שוה להתחיל את הבוקר עם הפורום הזה!

אפשר פילאטיס ולא זומבה

כמובן.

ואם יש משהו מותאם לזוגות כרעיון לחיזוק בית של תורה ואמת - זה יהיה נהדר

לזוג, הליכון זוגי

נמכר ב3000 ש''ח להליכון ו4900 לזוג

הלל המיוחד אומרים רק בזמן המיוחד כדי שלא נהיה דשים את ההלל בעקבינו ונמצא שכרינו בהפסדנו

של הרב מרדכי אליהו לקום כל יום ותיקין זה קשה

 כיוון שזה טבעי שבשמינית נהיים בני שמונה עשרה על כן הם קרויים שמיניסטים

בגרויות חורף פטור מלספור  

והרי אם כשסופרים ספירה אחת מתבלבלים קל וחומר בשתיים

וגם שמצינו בדוד המלך שכאן זה עדיין ספירת העומר ואין מערבין ספירה בספירה

אנחנו נשארים אחרי היסודי

אבל כשאתה סופר ספירת העומר אתה מכוון גם על הגומר

בזמן הזה גם ככה אווירת סופא דקורסא ואם היית פוטר את החופשים היית יכול גם לפטור הכל 

על כן צריך לספור הכל

אתם שטוניקים גאוניים

פעם היינו חברות;)

מצד מה שהיה בטקס המשואות השנה, שהעלו באוב את חיטמן וכו'.

 בשביל הלא מעודכנים

@משה תספר לנו מה היה פה ואיך מעירים פה ת'עניינים?

זאת מחלוקת ר' מאיר וחכמים אבל להלכה, אם אתה מעביר חפץ מרשות היחיד לרשות היחיד שלא דרך רשות הרבים אתה פטור, אני לא רואה סיבה שזה יהיה שונה במקרה הזה.

יותר מעניין לשאול מה הדין במקרה של שיגור למרחק של יותר מד' אמות ברשות הרבים עם משהו שיש בו כדי הוצאה ביד

אם החלקיקים של האדם עוברים באוויר ומתחברים מחדש בנקודה אחרת (ע"ע צ'רלי בממלכת השוקולד) נראה שזה אסור. אם זה לא כולל מעבר בשטח שבין המקומות אני חושב שזה מותר. כמובן שבמקרה כזה יהיה מותר למשתגר ללכת רק ד' אמות מהמקום שאליו הוא שוגר.

אני חושב שברשות היחיד השאלה לא רלוונטית, אני לא זוכר בדיוק את הכללים אבל נראה לי שלפחות לרוב, המדידה של אלפיים אמה מתחילה מקצה רה"י, אם זה נכון, מה שכתבתי נכון רק כשמדובר על רה"ר

זה היה מעל עשרה טפחים, כי דרך בני אדם כשהם זורקים זה מגובה החזה בדרך כלל, ובהנחה שאנחנו לא עוסקים כאן בילדון אלא בבחור, יש לשער שהוא זרק מעל עשרה טפחים.