בטח, מוכר וקורה לכולנו.. (או לי לפחות)

מה אני עושה?..

אמממ..

תראי, אם אני בדיכאון בבית - אני פשוט תוקעת אוזניות באוזניים - פוול ווליום - ואם יש לי מצב רוח אז אממ.. |מתפדח| - רוקדת כמו משוגעת

אם אני עצבנית - מכניסה לכרית מכות.. זה משחרר בטירוף..

יש גם כאלה שאוהבים לצאת החוצה, ללכת, לרוץ.. אני אישית פדלאה מלידה אז אנלא עושה את זה, אבל זה מן הסתם עוזר ומשחרר..

או סתם לאכול שוקולד או משו טעים כזה..

אבל אם אני בביצפר אז זה קצת יותר בעיה.. אני פשוט שמה מסיכה, וצוחקת עם חברות וזה - ואז זה גם משפיע על הבפנים.. בואי נגיד, שאם אני ככה בדיכי בביצפר ואין לי מושג למה ואני רוצה לצאת מזה - אז אני תמיד מצטרפת לחברות. אפפם לא לבד. כי אז אני רק עוד יותר שוקעת בזה.

אבל זה תלוי, יש כאלה אנשים שיגידו שמעדיפים להיות לבד..

ואם כל זה לא עוזר - לכי לחברה טובה ושפכי אצלה.. אני עצמי לא דברנית גדולה, אבל סתם להיות עם חברה טובה עושה לי מיד טוב אז..

בהצלחה!!

ואם את צריכה אוזן קשבת או סתם דיבור - אני פה באישי!

שבוע טוב ושנשמע רק טוב!

לי זה עוזר... קצת .....

כמו שכבר אמרת- זה הגיל.. אין מה לעשות- את בונה את עצמך מחדש. פיזית ונפשית.

למה יש דיכאון בגיל ההתבגרות?

- הורמונים. כל המצב ההורמונלי מתחיל להתהוות ולוקח זמן עד שאת נכנסת לאיזון. ההתפתחות הפיזית גורמת לעליות וירידות גם במצב הרוח.

- בניית סף תסכול. קחי ילד קטן שהסוכריה שלו נפלה לחול- הוא בוכה וצורח ומתוסכל. קחי מבוגר שקרה לו דבר דומה- הוא יראה פחות תסכול. למה? ככל שאנחנו עוברים יותר דברים ומתבגרים הנפש שלנו מתחשלת. בגיל ההתבגרות הנפש עדיין לא מספיק מחושלת- לכן גם דברים שאח"כ ייראו לנו טפלים וקטנים עכשיו משפיעים עלינו מאד. 

- השפעה חברתית- כן,כן, זה שאנחנו חיים בעולם שבו מדברים כ"כ הרבה על דיכאונות זה משפיע. במיוחד אם יש לך חברות טובות במצב הזה..

אז מה אפשר לעשות?

קודם כל- להתפלל על זה.. לבקש מה' שייתן לך שמחה

1. לפרוק- בגבולות. מותר (ואפילו מומלץ) לבכות, מותר להרביץ לכרית,  מותר לנגן, מותר לשחנ"ש עם חברות, מותר לרדת על שוקולד (אבל לא יותר מדי! שלא תהיי בדיכאון כי את שמנה..) או לעשות כל דבר שעושה לך טוב ולא פוגע באחרים.

2.לצאת לריצה ולעשות ספורט (פעילות גופנית משפיעה מאד לטובה על מצב הרוח מכל הבחינות. לכו לשעה הליכה מהירה בכל יום- ותראו איך תרגישו יותר טוב..)

3. לשתף אחרים. עדיף גם אנשים מבוגרים שיכולים לתמוך ולעזור.

4. להתנדב איפהשהו- הנתינה מוסיפה לתחושת הערך העצמי שלנו, נותנת לנו שמחה והרגשה טובה וגם נותנת לנו שבעוד 10-20 שנה נסתכל על התקופה הזו- ונזכור ששינו גם דברים משמעותיים. 

5. לאכול נכון ולישון נכון. 8 שעות שינה בלילה (כן כן, לא לחפף!!) ו3 ארוחות נורמאליות ביום. לא לוותר על ארוחת בוקר- זה עוזר גם לדיאטה וגם ללימודים..

6. לחייך כל הזמן ולעשות דברים מצחיקים "אחרי המעשים נמשכים הלבבות"

ב"הצלחה!

(ואם את רוצה באישי- בשמחה)

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....