בטח, מוכר וקורה לכולנו.. (או לי לפחות)

מה אני עושה?..

אמממ..

תראי, אם אני בדיכאון בבית - אני פשוט תוקעת אוזניות באוזניים - פוול ווליום - ואם יש לי מצב רוח אז אממ.. |מתפדח| - רוקדת כמו משוגעת

אם אני עצבנית - מכניסה לכרית מכות.. זה משחרר בטירוף..

יש גם כאלה שאוהבים לצאת החוצה, ללכת, לרוץ.. אני אישית פדלאה מלידה אז אנלא עושה את זה, אבל זה מן הסתם עוזר ומשחרר..

או סתם לאכול שוקולד או משו טעים כזה..

אבל אם אני בביצפר אז זה קצת יותר בעיה.. אני פשוט שמה מסיכה, וצוחקת עם חברות וזה - ואז זה גם משפיע על הבפנים.. בואי נגיד, שאם אני ככה בדיכי בביצפר ואין לי מושג למה ואני רוצה לצאת מזה - אז אני תמיד מצטרפת לחברות. אפפם לא לבד. כי אז אני רק עוד יותר שוקעת בזה.

אבל זה תלוי, יש כאלה אנשים שיגידו שמעדיפים להיות לבד..

ואם כל זה לא עוזר - לכי לחברה טובה ושפכי אצלה.. אני עצמי לא דברנית גדולה, אבל סתם להיות עם חברה טובה עושה לי מיד טוב אז..

בהצלחה!!

ואם את צריכה אוזן קשבת או סתם דיבור - אני פה באישי!

שבוע טוב ושנשמע רק טוב!

לי זה עוזר... קצת .....

כמו שכבר אמרת- זה הגיל.. אין מה לעשות- את בונה את עצמך מחדש. פיזית ונפשית.

למה יש דיכאון בגיל ההתבגרות?

- הורמונים. כל המצב ההורמונלי מתחיל להתהוות ולוקח זמן עד שאת נכנסת לאיזון. ההתפתחות הפיזית גורמת לעליות וירידות גם במצב הרוח.

- בניית סף תסכול. קחי ילד קטן שהסוכריה שלו נפלה לחול- הוא בוכה וצורח ומתוסכל. קחי מבוגר שקרה לו דבר דומה- הוא יראה פחות תסכול. למה? ככל שאנחנו עוברים יותר דברים ומתבגרים הנפש שלנו מתחשלת. בגיל ההתבגרות הנפש עדיין לא מספיק מחושלת- לכן גם דברים שאח"כ ייראו לנו טפלים וקטנים עכשיו משפיעים עלינו מאד. 

- השפעה חברתית- כן,כן, זה שאנחנו חיים בעולם שבו מדברים כ"כ הרבה על דיכאונות זה משפיע. במיוחד אם יש לך חברות טובות במצב הזה..

אז מה אפשר לעשות?

קודם כל- להתפלל על זה.. לבקש מה' שייתן לך שמחה

1. לפרוק- בגבולות. מותר (ואפילו מומלץ) לבכות, מותר להרביץ לכרית,  מותר לנגן, מותר לשחנ"ש עם חברות, מותר לרדת על שוקולד (אבל לא יותר מדי! שלא תהיי בדיכאון כי את שמנה..) או לעשות כל דבר שעושה לך טוב ולא פוגע באחרים.

2.לצאת לריצה ולעשות ספורט (פעילות גופנית משפיעה מאד לטובה על מצב הרוח מכל הבחינות. לכו לשעה הליכה מהירה בכל יום- ותראו איך תרגישו יותר טוב..)

3. לשתף אחרים. עדיף גם אנשים מבוגרים שיכולים לתמוך ולעזור.

4. להתנדב איפהשהו- הנתינה מוסיפה לתחושת הערך העצמי שלנו, נותנת לנו שמחה והרגשה טובה וגם נותנת לנו שבעוד 10-20 שנה נסתכל על התקופה הזו- ונזכור ששינו גם דברים משמעותיים. 

5. לאכול נכון ולישון נכון. 8 שעות שינה בלילה (כן כן, לא לחפף!!) ו3 ארוחות נורמאליות ביום. לא לוותר על ארוחת בוקר- זה עוזר גם לדיאטה וגם ללימודים..

6. לחייך כל הזמן ולעשות דברים מצחיקים "אחרי המעשים נמשכים הלבבות"

ב"הצלחה!

(ואם את רוצה באישי- בשמחה)

אף אחד לא רוצה פה לקרוא את מה שאת מציעה. אין לזה היענות.

אין כמעט אנשים חדשים שמצטרפים לפורומים אז מה שאת עושה זה פשוט לטמטם לנו את המוח.

אולי די כבר?!

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!