במיוחד עם אמא שלי שאני מספרת לה ה-כ-ל ולא מסתירה ממנה כלוםם! וגם ממש לא מתפדחת מאבא שלי..אני מזה פתוחה איתם..!

אני ההפך הגמור!

וואי ממש תלוי במה..

אני יכולה לדבר חופשי עם אבא שלי [כןכן.. עם אבא] על עניינים של בנים (חבר שלי, חתונה.. שטיוית כאלה של בנות מתבגרות) ועם אמא שלי בחייםם לא [למרות שהשבוע דיברתי איתה על חתונה, וסופסוף היא אל אמרה לי: "לא מדברים עלזה.. את עוד קטנה מידי" (= ]

אבל עם אמא שלי, כמה מפתיע, אני מדברת על עניינים טכניים..

קיצורר-- רגשות אני שופכת לאבא, וטכני-- אמא.

אני פשוט לא מדברת אתם בענינים אשיים...בשביל זה יש לי חברה מדהימה!!!!!!

כן.

אפילו אפשר לומר שמאוד..

כאילו- יכוליות שאני פתאום ידבר איתם שיא הפתוח על כלמיני דברים.. וזה קורה... אבל בד"כ אני ממש-ממש סגורה איתם.. הם נראלי כבר בקושי מכירים אותי...

מתפדחים בקטע של לדבר על דברים מפדחים...

סתם ככה- אין סיבה להתפדח..

עם אמא שלי ממש אין לי בעיה לדבר על כל נושא (כל נושא..)

היא זורמת עם זה, לא "מתפדחת" לדבר איתי על הכל וקיצר אין בעיות.

עם אבא אני בערך לא מדברת על כלום.. 

סתם כפרה!

אני לא ממש זורמת איתם.... 

אבל לא בגלל שאני מתפאדחת בדר"כ....

כי ככה זה פשוט...

אוי איזה תשובות יש לי....

ןנעים מבחוץ.. פאדיחה!!!!!!!!!!!

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....