ווזה ארוך..

אבל יש לי את הקיצור של זה (ד"א זה היה כשהעברתי לכם פעולה)

ב.קבוצה של שוחטים מישראל יצאה לביקור עבודה בארצותהברית. כידוע בתי המטבחיים הגדולים נמצאים שם בגלל האפשרויות הגדולות לגידול בקרבקנה מידה נרחב. בבתי המטבחיים שם שוחטים אלפי ראשי בקר ביום, ומייצאים את הבשר לכלהעולם.
קבוצה של כ–30 שוחטים מישראל נסעה לשם לשבוע של עבודה מרוכזת, בו הם אמורים לעבודבשחיטה מן הבוקר עד הערב, ומה שיוצא תחת ידם מקבל תו תקן מיוחד של כשרותמהודרת.
השחיטה מתבצעת בחדרי קירור מיוחדים, שם הכל עובד בשיטת הסרט הנע, ובצורהחשמלית הכל מועבר לניקוי ולאריזה. בגלל הקור הגדול בחדר הקירור נמצאים שם בלבוש חםואי אפשר להשאר שם זמן רב. מדי כמה זמן צריך לצאת להתחמם בחדר סמוך ולחזורלעבודה.

בתום יום עבודה אחד כשסיימוהשוחטים את מלאכתם ויצאו מן הבניין לכיוון מקום לינתם, פנה אליהם השומר הכושי שעמדבכניסה ושאל אותם:
"לא חסר לכם מישהו?".
הם בדקו, ומייד התברר שמישהו חסר.
הם חזרו מהר חזרה פנימה ומצאו את אחד מחבריהם שנשכח בטעות בתוך חדר הקירורוננעל שם. הם מצאו אותו שניות ספורות לפני שנפח את נשמתו מן הקור. רק בזכות ערנותושל השומר הכושי ניצלו חייו.
לאחר מכן שאלו את השומר: "הרי מאות אנשים עוברים עלפניך מדי יום. איך זה שדוקא אותו זכרת ושמת לב שהוא חסר?".
"הוא היחיד שאמר ליבוקר טוב" , ענההשומר.

 

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....