כמה שזה כואב. הלוואי ויכלתי לחבק אותך, לתת לך טישו, וכו'. אז אני באמת שולחת את זה מפה.

דבר ראשון, מנסיון של כל כך הרבה אנשים, תצילי את עצמך- ואל, אל תפרדי במטרה לחזור. או שנפרדים ושוכחים אחד מהשני, כל אחד מתפתח בצורה שהכי טובה לו, או שנשארים ביחד ומתפתחים ביחד. אבל לא מתפתחים לחוד במחשבה תמידית על האחר. זה הכי חוסם והורס, ופוגע שבעולם. אז אם עוד אפשר לתקן את זה... הייתי רצה.

(ועוד שאת אומרת שיש לך חרדת נטישה. אולי הוא ישתנה עוד כמה שנים וכבר לא יתאים לך? הרי תשתנו כל אחד לבד. אז למה לעשות לעצמך כל כך הרבה כאב לב?)

עכשיו, אחרי שנפרדתם, זו ההזדמנות שלך לפרוח בעצמך- בלי לחשוב עליו כל הזמן! הרי זו היתה המטרה, לא? ואם אתם נפרדים במטרה לחזור... אז את לא באמת פורחת כמו שצריך.
תבני את עצמך, תצמחי, תבררי ותחקרי- בלי לחשוב מה הוא היה אומר, או עושה, או חושב. זו את זה הבניין שלך. אף אחד לא מבטיח לך שתחזרו.

שיהיה המון בהצלחה, ואם את צריכה משהו- מוזמנת ממש ממש באמת.

לידור.

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....